פרשת עקב – חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום

הקראת כתבה
יום ראשון י״ח אב ה׳תשע״ב
מהו סוד תקנת דוד המלך לברך מאה ברכות בכל יום? מדוע תקנה זו נוגעת גם לנשים? מהי משמעותה של הברכה שכוחה גדול כל כך?
מאת שולמית שמידע
צבי עץ צבי

 

הקב"ה פונה לעמו ישראל ומתחנן למלא בקשה אחת קטנה:

"ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה"…

שואלת הגמרא: אטו יראה מילתא זוטרתי היא? –

האם יראת ה' דבר קטן הוא?

ומתרצת הגמרא, שלגבי משה דבר קטן הוא.

ואנו עומדים משתאים: וכי אנו בדרגת משה רבינו שהדבר יהיה קל עבורנו,

הרי הפסוק שואל ומבקש "מעמך", מכל אחד ואחד מישראל,

אז מה זה עוזר לנו אם לגבי משה "מילתא זוטרתי היא"?…

אלא שחז"ל למדים מפסוק זה, שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום:

"ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, אל תקרי 'מה' אלא 'מאה'".

הברכות שאנו מברכים את ה' נועדו לשבח את ה' ולהודות לו ולבקש ממנו את צרכינו,

ועל ידי שאנו מודים שהכל מה' יתברך שמו ויתעלה,

ויודעים שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה,

אנו זוכרים את ה' תמיד ולומדים ליראה ממנו.

והדרך הישרה והקלה לעשות את זה היא לברך מאה ברכות בכל יום,

ואז בדרך ממילא מגיעים ליראת ה' בקלות.

וברור שתקנה זו של מאה ברכות ליום נוגעת גם לנשים,

שהרי תכליתה היא להגיע לאהבת ה' ויראתו,

מצוות תמידיות, שגם נשים חייבות בהן.

*   *   *

דוד המלך תיקן תקנה זו לאחר שראה והבין ברוח קדשו,

שבהעדר תקנה זו היו מתים כל יום מאה איש,

ותקנה זו מנעה מגפה זו.

דבר זה מעיד שבברכה יש כח ועצמה אדירים.

ואכן ברכה היא המשכה מעולם לעולם – מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא,

כפי שלמדים מהפסוק "ברוך ה'… מן העולם ועם העולם".

ברכה ממשיכה מספירת הבינה לספירת המלכות, מהוי' דלעילא להוי' דלתתא,

ברכה ממשיכה מאור הסובב כל עלמין לאור הממלא כל עלמין –

"זעיר אנפין" מאיר ב"מלכות".

הוי' דלעילא נמשך בהוי' דלתתא והם מתחברים ביחוד גמור.

*   *   *

"מה" ו"מאה" הם "קרי וכתיב" – "אל תקרי מה אלא מאה".

מדבר קטן "מה" – מגיעים למספר גדול "מאה" – שלימות המספר.

מגיעים ל"מה" בתוספת אל"ף (אותיות "פלא"), ל"אור הסובב" שלמעלה מהשתלשלות.

ומבאר הצמח צדק, ש"מה" הוא הביטול העצמי שלמעלה משכל, כמו "ונחנו מה",

ביטול עצמי שיש בכל יהודי בהעלם מצד עצם נשמתו,

שרש ומקור לביטול של מידת היראה (כולל יראה תתאה).

והקב"ה שואל ומבקש מאתנו שה"מה" הטמון בנו יהיה בגילוי.

*   *   *

יראת ה' אוצרו של הקב"ה אינה דומה לאהבת ה'.

אהבה אפילו בשרשה היא בחלק הגלוי של הנשמה ומתפשטת בכל הכוחות והאברים,

ופועלת על המעשה בדרך ממילא.

בהתבוננות קלה אפשר להגיע לאהבת ה'.

בניגוד לכך יראה שרשה בעצם הנשמה שלמעלה מהשכל וקשה להגיע אליה.

כדי לגלות את ה"מה" החבוי בעצם הנשמה בהעלם, חייבים לקבל כוח מלמעלה.

יש צורך בהמשכה שלמעלה מהשתלשלות – המשכה מהכתר –

המשכה ממקום שעבודת האדם אינה יכולה להגיע לשם.

רק על ידי מאה ברכות מגיעים ליראה, כי "מאה" הוא בכתר.

על ידי מאה ברכות (ובפרט ברכת המצוות) יש המשכה של התעוררות מלמעלה,

שבהתעוררות מלמטה בלבד אי אפשר להגיע לשם.

בהמשכה זו מתגלה ה"מה" הטמון בנשמה ובאים ליראה.

ואמנם לגבי משה דבר קטן הוא ("מילתא זוטרתי היא"),

שהרי המשכת ההתעוררות מלמעלה שאין התעוררות מלמטה מגיעה לשם,

היא בעיקר על ידי משה רעיא מהימנא.

תורת משה היא התעוררות מלמעלה שלמעלה מהתעוררות מלמטה.

ויש יתרון בהמשכת ההתעוררות על ידי משה שעניינו תורה,

לגבי ההמשכה שעל ידי מאה ברכות.

כי תורה שהיא בחינת פנימיות יש בכוחה להמשיך התעוררות מלמעלה בהמשכה פנימית.

לכן גם היראה הנמשכת על ידה היא הרגש פנימי יותר.

ומכיון שמשה רבינו ממשיך לכל יהודי את בחינת הדעת שהיא בחינה פנימית

הרי שמילתא זוטרתי היא לגבי כל יהודי שיכול להגיע למדת היראה גם מבחינה זו.

ובתוספת מאה ברכות בכל יום אפשר לעלות בדרגת היראה עד ליראה עילאה.

*   *   *

"מה" (כתיב) ו"מאה" (קרי) לכל אחד מהם מעלה משלו.

ה"מה" שבהעלם בעצם הנפש מקור מידת היראה,

בא לידי ביטוי רק על ידי המשכת בחינת "מאה" אור שלמעלה מהשתלשלות,

כי יש בו מעלה יתירה לגבי "מה".

ואכן "מה" דבר קטן הוא לעומת "מאה" שלימות המספר.

אולם מצד שני, העובדה שהאור שלמעלה מהשתלשלות ("מאה")

בא בגילוי למטה כדי לעורר ולגלות את ה"מה" של הנשמה –

הוא דוקא מצד מעלת ה"מה" על ה"מאה",

וכידוע, ל"כתיב" מעלה יתרה על ה"קרי".

ולא עוד, אלא שעל ידי המשכת בחינת "מאה" לעורר את ה"מה",

מיתוסף עילוי גם בבחינת "מאה".

*   *   *

זהו ההבדל בין אור הבלי גבול (השרש של "אור הסובב"),

לבין האור שבבחינת גבול (השרש של "אור הממלא"),

שתכלית אור הבלי גבול אינו כדי להאיר, אלא כדי לגלות את העצם.

(אף שגם גילוי זה הוא למעלה ממטרה וכוונה,

שלמעלה אין הכרח לשום דבר, ח"ו).

לכן באור זה אין מדידה והגבלה, ולא שייך שיהיו בו עשר ספירות אפילו בהעלם,

וגם לאחרי שמאיר בכלים ובעולמות אינו מתלבש בהם אלא רק מקיף וסובב עליהם.

בניגוד לכך האור הממלא המאיר את העולמות,

הגם שהוא דבוק בעצם והוא מעין העצם,

מכל מקום מכיון שהוא בשביל העולמות, והעולמות תופסים מקום לגביו –

לכן גם כשהוא לפני הצמצום, ואינו מאיר לעולמות שעדיין לא נבראו,

יש בו בהעלם מדידה והגבלה, יש בו עשר ספירות הגנוזות,

ולאחרי שמאיר בכלים ובעולמות, הוא מתלבש בהם.

*   *   *

ו"מבשרי אחזה אלוקה" –

גם בכחות הנפש שבאדם יש הבדל בין הרצון לשאר הכחות.

כל הכחות מתלבשים באברי הגוף דוגמת אור הממלא המתלבש בעולמות,

ואילו ה"רצון" מקיף את כל אברי הגוף בשוה דוגמת "אור הסובב".

כי כל הכחות המתלבשים בגוף דוגמת ראיה שמיעה וכו'

גם לפני שמתלבשים באברי הגוף הם מציאות (שמחוץ לנפש),

לכן כשנמשכים באברי הגוף הם מתלבשים בהם.

לעומתם הרצון אינו מציאות לעצמו,

כל ענינו הוא הטיית והמשכת הנפש,

לכן גם כשנמשך באברי הגוף אינו מתלבש בהם אלא רק מקיף עליהם.

*   *   *

כך בנמשל למעלה יש הבדל בין תורה למצוות.

תורה היא חכמתו של הקב"ה – "מציאות" כביכול,

וכשנמשכת באדם למטה כשלומד אותה,

היא נמשכת בפנימיות – "ותורתך בתוך מעי".

ואילו המצוות שהם "רצון העליון" המגלות את עצמות ה' יתברך,

נמשכים באדם המקיים את המצוות באופן מקיף ובהעלם,

שאור המצוה אינו נרגש באדם.

לכן על ידי קיום מצוות נעשה זיכוך באדם,

ומה שמצוה גוררת מצוה זה רק פעולת האור של המצוה,

אבל האור עצמו אינו נרגש בו בדוגמת הרצון שבנפש האדם.

כי אף שהרצון פועל באברי הגוף, הרצון עצמו אינו מתגלה בהם.

*   *   *

ובזה כוחה ועצמתה של ברכת המצוות,

שרק היא ביכולתה לפעול שיתגלה הרצון של המצוות בעצמו.

לכן ברור למה חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.

"מאה" הוא ב"כתר" (ב"רצון"),

ועל ידי מאה ברכות ובפרט ברכת המצוות נמשך הרצון בגילוי.

ומכיון שבריאת העולם היא בשביל התורה ובשביל ישראל,

גם כל הגילויים הם בשביל התורה ובשביל ישראל.

ואכן הטעם הפנימי למה נמשכו שני הגילויים:

אור הסובב גילוי העצם ואור הממלא גילוי שעניינו להאיר את העולמות,

הוא מפני שבתורה וישראל יש דוגמת שני ענינים אלה.

בתורה הם תורה ומצוות ובישראל הם שכל ורצון.

שהרי שכל ומדות שבאדם הוא בעיקר בישראל,

"אדם אתם" – "אתם" עם ישראל "קרויים אדם",

ומהם זה משתלשל גם באומות העולם.

*   *   *

וזה עניינו של הפסוק: "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה"

פירוש חז"ל: "אל תקרי מה אלא מאה".

"מה" ו"מאה", קרי וכתיב, העלם וגילוי מתחברים.

כי "מאה" הוא אור הסובב, ובשרשו הוא אור גילוי העצם.

לאחר שנשמה המושרשת בעצמות ה' יתברך ירדה לעולם ונעשית נברא,

נעלם ה"מה" שבה וכדי לעוררו ולגלותו ממשיכים בחינת "מאה", בחינת "אור הסובב".

ובנשמה המאירה את גוף היהודי – גוף קדוש שבו דוקא בחר ה', מיתוסף עילוי בנשמה.

גילוי העילוי שבנשמה וגילוי מעלת הגוף יהיו לעתיד לבוא,

ותגדל מעלת הגוף על הנשמה עד שהנשמה תהיה ניזונית מהגוף.

יהי רצון שבקרוב ממש נזכה לכל הגילויים של הגאולה האמיתית והשלימה,

ונלך כולנו במהרה קוממיות לארצנו בביאת משיח צדקנו בעגלא דידן ממש!

(על פי מאמר הרבי פרשת עקב תשכ"ז)

, , , , , , ,
עוד באותו נושא
תגובות / 5 תגובות

מעניין, שזה נוגע לנשים! אם כן, נשים צריכות לשאוף להגיע ל-100 ברכות ביום.
יישר כוח גדול הביאורים מדוייקים! יחי המלך המשיח!
מאמר מעניין מאוד למדתי הרבה דברים חדשים ממאמר זה. יישר כח גדול על כל המאמרים הנפלאים ועל האתר היפה במיוחד שלכם.
מה מרגיש בן אדם כשהוא מגיע מה מרגיש בן אדם כשהוא מגיע ל"מה" (=ביטול)? בביטול מרגישים רק את הקדוש ברוך הוא? איך מגיעים למאה ברכות? הכוונה היא לברכות נטו או ברכות בצירוף מצוות שיגיעו למאה? האם האור הסובב מגלה את העצם את הנשמה? המאמר פשוט מרתק!... קראתי אותו כמה פעמים, אולם עדיין קשה לי להבין את ה"מה". איך מגיעים לביטול הנקרא "מה"? אולי ה"מה" הוא הביטול לה' המביא לגילוי הרצון העליון - האור הסובב המאיר את הנשמה. אני מקווה מאוד שיום אחד אגיע למאה ברכות בכל יום, כי אני מחפשת את הדרך להגיע ליראה ונתת לי תשובה... תודה רבה.
וואו. . . אז זו הדרך להגיע ליחידה שבנפש? וואו. . . אז זו הדרך להגיע ליראה? האם הברכה או המצווה מחברת את עצם הנשמה עם הקדוש ברוך הוא? האם על ידי מאה ברכות ביום אני יכולה לגלות ולהגיע להרגש של הנשמה שבי?

פרסום תגובה חדשה

test email