פרשת וישלח לילדים – יעקב שב אל בית אביו בשלום

הקראת כתבה
יום חמישי י״א כסלו ה׳תשע״ד
יַעֲקֹב שָׂמֵחַ לַחְזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָכֵן עוֹשֶׂה הַכֹּל בְּתַעֲנוּג, אֶלָּא שֶׁהַשִּׂמְחָה אֵינָהּ שְׁלֵמָה, כִּי עֲדַיִן הוּא חוֹשֵׁשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ. וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לַפְּגִישָׁה עִם אָחִיו עֵשָׂו בִּתְפִלָּה וּבְדוֹרוֹן, וְאִם לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה הוּא מוּכָן אֲפִלּוּ לְמִלְחָמָה!…
מאת שולמית שמידע
מקל ירוק

יַעֲקֹב מְסַיֵּם אֶת שְׁלִיחוּתוֹ בְּחָרָן וּמֵקִים בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל,
עַכְשָׁו מַגִּיעַ הַזְּמַן לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבֵית אַבָּא.
הוּא יוֹצֵא עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵחָרָן וּמַעֲבִיר קֹדֶם כָּל אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּנַחַל יַבּוֹק,
וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לְבַדּוֹ לָקַחַת אֶת שְׁאַר פְּרִיטֵי רְכוּשׁוֹ הַקְּטַנִּים.
מַדּוּעַ הוּא מְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ וְחוֹזֵר רַק בִּשְׁבִיל פַּכִּים קְטַנִּים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ?
מִשּׁוּם שֶׁצַּדִּיקִים חָסִים עַל מָמוֹנָם כִּי אֵינָם נֶהֱנִים מִן הַגָּזֶל,
וּבְעִקָּר מִשּׁוּם שֶׁבְּכוֹחָם לְזַכֵּךְ אֶת הַכֵּלִים אַף הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם לִקְדֻשָּׁה.

 

בָּרוּר שֶׁיַּעֲקֹב שָׂמֵחַ לַחְזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָכֵן עוֹשֶׂה הַכֹּל בְּתַעֲנוּג,
אֶלָּא שֶׁהַשִּׂמְחָה אֵינָהּ שְׁלֵמָה, כִּי עֲדַיִן הוּא חוֹשֵׁשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ.
וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לַפְּגִישָׁה עִם אָחִיו עֵשָׂו בִּתְפִלָּה וּבְדוֹרוֹן,
וְאִם לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה הוּא מוּכָן אֲפִלּוּ לְמִלְחָמָה!…

 

וְהִנֵּה טֶרֶם יָצָא לַדֶּרֶךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה בַּמָּקוֹם בּוֹ נִשְׁאֲרוּ הַפַּכִּים הַקְּטַנִּים,
לְפֶתַע הוּא רוֹאֶה מוּלוֹ לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר אֶלָּא אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁל עֵשָׂו.
לְכָל אֻמָּה יֵשׁ מַלְאָךְ שֶׁהוּא הַ”שַׂר” שֶׁלָּהּ וְגַם לְעֵשָׂו יֵשׁ מַלְאָךְ.
וְהִנֵּה מַלְאָכוֹ שֶׁל עֵשָׂו בָּא לְהָגֵן עַל עֵשָׂו וְעַל הָאִינְטֶרֶסִים שֶׁלּוֹ.
וְהַמַּלְאָךְ מְנַסֶּה לַעֲצֹר אוֹתוֹ מִלְּהִתְקַדֵּם וְלַעֲבֹר אֶת הַנַּחַל.

 

בְּוַדַּאי לֹא קַל לְבָשָׂר וְדָם לְהִלָּחֵם עִם מַלְאָךְ.
וְהִנֵּה יַעֲקֹב נִגַּשׁ לִמְשִׂימָה בִּלְתִּי רְגִילָה וּבִלְתִּי טִבְעִית,
הוּא מְנַהֵל מִלְחָמָה קָשָׁה עִם הַמַּלְאָךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה.
יַעֲקֹב מַפִּיל אֶת הַמַּלְאָךְ אוּלָם הַמַּלְאָךְ מַצְלִיחַ לָקוּם,
וְכָל פַּעַם שֶׁהוּא קָם הַמִּלְחָמָה מַתְחִילָה מֵחָדָשׁ לְלֹא הַכְרָעָה.
עַד שֶׁהַמַּלְאָךְ מֵבִין שֶׁאֶת יַעֲקֹב לֹא נִתָּן לְנַצֵּחַ,
אוּלָם עֲדַיִן אֵין הוּא נִכְנַע וּמַצְלִיחַ לִפְגֹּעַ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁל יַעֲקֹב.

 

הַלַּיְלָה חוֹלֵף, הַשַּׁחַר עוֹלֶה וּמַפְצִיעַ יוֹם חָדָשׁ, זְמַן שִׁירַת הַמַּלְאָכִים.
שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו לָפוּת עֲדַיִן בִּידֵי יַעֲקֹב וּמִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ: “שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשַּׁחַר”.
יַעֲקֹב נֵאוֹת לְשַׁחְרֵר אֶת הַמַּלְאָךְ בִּתְנַאי שֶׁיִּתֵּן לוֹ בִּרְכָתוֹ: “לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי”.
הַמַּלְאָךְ מֵבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵסֶק עִם אִישׁ קָדוֹשׁ וּמְיֻחָד,
וְהוּא לֹא רַק מְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב אֶלָּא אַף נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמוֹ הֶחָדָשׁ:
“לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִית עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל”.
הַמִּלְחָמָה בֵּין יַעֲקֹב לְעֵשָׂו מִסְתַּיֶּמֶת בַּנִּצָּחוֹן הַמֻּחְלָט שֶׁל יַעֲקֹב,
כַּאֲשֶׁר הַמַּלְאָךְ מוֹדֶה שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרֵךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב שַׁיָּכוֹת לוֹ,
שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לְיַעֲקֹב בְּאֹפֶן שֶׁל “שְׂרָרָה”, וְלֹא בְּרַמָּאוּת.

 

וְאִם הִצְלִיחַ יַעֲקֹב לְנַצֵּחַ אֶת הַמַּלְאָךְ הֲרֵי בָּרוּר שֶׁגַּם אֶת עֵשָׂו אָחִיו יוּכַל לְנַצֵּחַ.
וְאָכֵן אַף שֶׁעֵשָׂו בָּא לִקְרָאתוֹ עִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ לְמִלְחָמָה,
נִצַּח בְּקַלּוּת… לֹא בְּמַאֲבָק וְלֹא בְּמִלְחָמָה אֶלָּא בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה.
עֵשָׂו נִפְעָם וְנִרְגָּשׁ מִקַּבָּלַת הַפָּנִים שֶׁעָרַךְ לוֹ יַעֲקֹב,
עַד שֶׁהָפַךְ מֵאוֹיֵב לְאוֹהֵב וְחִבֵּק אֶת יַעֲקֹב וְנָשַׁק לוֹ.

וּמַעֲשֵׂה אָבוֹת סִמֵּן לְבָנִים.
אָנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד מִיַּעֲקֹב שֶׁאֵין לְהִכָּנַע לְאוֹיְבִים בִּכְלָל וּלְאוֹיְבִים בְּרוּחָנִיּוּת בִּפְרָט.
עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם בְּכוֹחוֹת הָרֶשַׁע וְהַשֶּׁקֶר, עָלֵינוּ לִכְבֹּשׁ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע.
גַּם כְּשֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים,
גַּם כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים,
גַּם בְּלֶכְתֵּנוּ בְּחֹשֶׁךְ וּבַאֲפֵלָה – בְּגֵיא צַלְמָוֶת,
לֹא נִירָא מֵרָע כִּי הַשֵּׁם עִמָּנוּ.
כְּבָר מִימֵי הָאָבוֹת מֻבְטָחִים אָנוּ שֶׁתָּמִיד נוּכַל לְנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבֵינוּ,
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנּוּכַל לְהָפְכָם לְאוֹהֲבִים, עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ אִתָּנוּ וִיבָרְכוּ אוֹתָנוּ.
הַמִּלְחָמָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת אֲרֻכָּה!… כָּל הַלַּיְלָה!… כָּל זְמַן הַגָּלוּת!…
אוּלָם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יַעֲלֶה הַשַּׁחַר וְאוֹרֵנוּ יִבָּקַע כַּשַּׁחַר עַד לַנִּצָּחוֹן הַמֻּשְׁלָם,
עַד שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בָּנוּ דִּבְרֵי הַנָּבִיא: “אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ”,
עַד שֶׁנִּגָּאֵל גְּאֻלָּה אֲמִתִּית וּשְׁלֵמָה.

פרסום תגובה חדשה

test email