לפני שנים רבות חי דוכס שהיה קשור למלך צרפת. הוא השריש מנהג בקרב צאצאיו, שחצי מהבנים שייוולדו להם ישרתו בצבא וחצי ישמשו בכמורה. במשך דורות רבים עד לימינו נשמרה המסורת, וכך בנג'מין לאסאג' נכנס לפני גיל שלוש-עשרה ללימודי כמורה בכנסיה הקתולית.

בלימודיו היו שני עניינים מרכזיים שלא הצליח להבין ואשר הטרידוהו מאוד. לא הבין איך עושים פסלים בכנסיה, דבר הנוגד, הן את עשרת הדברות בתנ"ך והן את הברית החדשה, וכן לא הבין איך כומר יכול לייעץ לציבור בענייני שלום-בית וגידול ילדים, כאשר הוא בעצמו אינו נשוי ואין לו ילדים.

לבסוף החליט לעבור לכנסיה אחרת, שבה אין פסלים והכמרים שם מתחתנים – הכנסיה הבפטיסטית. שם לימדו אותו כלל גדול: כל מה שהוא לומד, נועד להעבירו הלאה. יש צורך לצאת לרחובות העיר, לחלק פליירים בתיבות דואר ולעוברים ושבים, כלומר, להיות מיסיונר. וכך, בגיל שלוש-עשרה החל להיות מיסיונר והטיף לחברים מהשכונה ומבית-הספר. בהמשך לימודיו הטיף גם למבוגרים יותר. בגיל שבע-עשרה כבר ניהל תא נוער בכנסיה ולאחר שנה נכנס לקורס למיסיונרים בכירים בבית-ספר תיאולוגי במגמה להגיע לבית-ספר לכמורה.

כאשר החלו לימודיו, אירע לו מקרה מיוחד. באחד מימי הראשון. התכנסו כולם בשעה שלוש אחר-הצהריים בכנסיה כדי לצאת לפעילות מיסיונרית. לאחר מכן היו אמורים להטיף לציבור ברחוב ולחזור בשעה חמש עם כל האנשים שהסכימו לשמוע דרשה מאחד הכמרים או המורים.

בנג'מין יצא לרחוב ופגש אדם בגיל של אביו והחל להטיף לו. באותה עת ראה את אחד המורים, שיצא עמו לפעילות, משוחח עם אדם מבוגר. לפתע ראה שהמורה מחבק ומנשק את הזקן בהתרגשות רבה ולפרק לזמן ממושך.  לאחר שלחצו ידיים, הזקן הלך לדרכו ואילו מורה הכמורה נשא את עיניו למרום  והתפלל. בנג'מין השתאה מאוד. לא הבין על מה ההתרגשות ושאל:

"מה קרה? את מי תפסת?"

"תפסתי את היהלום שבכתר!"

"מי זה היהלום שבכתר? איש טלביזיה מפורסם? פוליטיקאי ידוע?"

"לא, אתה לא מבין. אם קראת את הברית הישנה כתוב שהקב"ה בחר בעם ישראל. הוא רצה לשלוח להם את המשיח, אבל הם דחוהו בשתי ידיים. ולכן לא קיבלוהו. והפעם מצאתי יהודי שהבטיח לבוא הערב לדרשה. ואחר כך התפללתי שבאמת יגיע."

לקראת אותו ערב נפוצה השמועה שיהודי עומד לבוא לכנסיה. הכמרים והמורים, במקום לעמוד ליד הבמה כדי להתכונן לדרשה, חיכו במתח ליד פתח הכנסיה לקראת הגעתו. היהודי הזקן הגיע לבסוף. כל המכובדים פסעו לקראתו והושיבוהו בשורה הראשונה בכנסיה.

באותו ערב דרש הכומר הראשי, פייר, דרשה שלא דרש מעודו. הוא לא דיבר על הנצרות, לא על הברית החדשה, לא על אותו האיש, אלא על תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. כל הנוצרים שבאו בפעם הראשונה התאכזבו מאוד. במקום לשמוע על הנצרות, שמעו על היהדות. הם החלו לצאת בזה אחר זה, אבל לכומר הדורש לא היה אכפת כלל. הוא המשיך לדרוש כאילו שרק היהודי הזקן קיים באולם.

לאחר הדרשה, ניגש בנג'מין לכומר פייר ואמר:

"במחילה מכבודך, אבל הרסת לנו את הערב!… עד שהצלחנו להביא כמה אנשים, הברחת את כולם…"

הכומר ענה בהתרגשות:

"אתה לא מבין?! תראה איך היהודי הזה מאושר. אמרתי דברים שדברו אליו. הוא הרגיש בבית!"

"אבל כל האחרים יצאו!"

"מה אכפת לי מהאחרים…"

"מה זאת אומרת לא אכפת לך מאחרים?! האם לא חשוב לך שכל אחד ואחד יאמין בדרך הנכונה?!"

"תדע לך, שהיהודי חשוב יותר מכולם. ותלמד מכך, שאם מחר תהיה לך ברירה אם לקרב חמש-מאות נוצרים או יהודי אחד, תעדיף להשקיע ביהודי!"

"אבל איך אתה מדבר, אדוני הכומר, עם חמש-מאות נוצרים נוכל לבנות שלוש כנסיות ולחזק את העבודה המיסיונרית. מה כבר שווה יהודי זקן אחד?!"

"לא! קודם כל זה עם ישראל. כל יהודי ויהודי שיתקרב אלינו, יפעל שהמשיח יחזור יותר מהר."

"אם ככה, אז מדוע אנחנו הולכים לקרב נוצרים? תאמר לנו היכן יש יהודים ונלך אליהם, נטיף להם, ננצר אותם ונתפתח בצורה מהירה יותר."

"אתה צודק בהחלט, אבל יש בעיה קשה. היהודים שונאים כל מה שקשור לנצרות. אתה רק מזכיר להם נצרות והם נזכרים באינקוויזיציה, במסעי הצלב, בפוגרומים ובשואה. לכן דע לך, שכאשר אתה ניגש ליהודי, עליך להתנתק מהנצרות."

הכומר פייר החל ללמד את בנג'מין להלביש תחפושת יהודית לנצרות. לא לדבר על הברית חדשה, אלא על התנ"ך, לא על אותו האיש, אלא על משיח ישראל. ובכלל לקרוא לפעילות 'יהדות משיחית'. בנג'מין תהה בלבו: איך האדם שלימד אותי תמיד שאסור לשקר ולרמות, מסביר לי כעת איך לשקר ולרמות?! הוא התרגז עליו בחושבו: איך אני יכול לסמוך עליו?!

מעתה לא סמך על הכומר הראשי והמשיך ללמוד עם האחרים. בכל פעם שהכומר נשא דברים בכנסיה, החל בנג'מין לבדוק את המקורות שהביא, ואם היו לו שאלות, שאל כמרים אחרים. כך נמשכו הלימודים. יום אחד פנה אליו הכומר פייר:

"מה קורה אתך?! אתה לא ניגש אלי יותר ולא מתייעץ אתי, לא בא לבקר ולא בא לאסיפות שלי. מה עשיתי לך? מה קרה?"

בנג'מין ניסה להתחמק:

"אני עסוק בלימודים…"

"ברצוני ללמד אותך איך להטיף ליהודים, כי ראיתי שזה מעניין אותך."    

וכך, אחת לשבוע מדי יום שלישי בערב, למד בנג'מין יחד עם הכומר פייר, איך לשכנע יהודי להאמין בנצרות. המוטו היה שהתנ"ך היהודי מדבר בעצם על הנצרות. יש להוכיח ליהודי שכל הנבואות של הנביאים על המשיח כבר התגשמו לפני אלפיים שנה כאשר אותו האיש הופיע בעולם. הכומר הבטיח לבנג'מין שהוא ימצא בתנ"ך שלוש-מאות נבואות על המשיח שהתגשמו לפני אלפיים שנה.

בנג'מין למד עם הכומר פייר מספר חודשים. ולאחר מכן החליט לבדוק בעצמו את הלימוד מתחילתו. הוא בדק כל נבואה שלקוחה מהתנ"ך ומופיעה בברית החדשה, הישווה את ההקשר של הפסוק בתנ"ך לעומת הקשרו בברית החדשה. ואז, נוכח לתדהמתו, שלא רק שהכומר פייר שיקר, אלא שכל הנצרות היא השקר הכי גס שראה מעודו. רוב הפסוקים שצוטטו בברית החדשה מוצאים לגמרי מהקשרם. אם שמים אותם בהקשר המקורי של התנ"ך, נוכחים שמדובר במשהו אחר לגמרי.

כך למשל ידוע בהיסטוריה הרומאית, שכאשר הוציאו אדם להורג היו צולבים אותו והוא היה מת באופן איטי ועובר סבל נורא וכדי להחיש את מיתתו היו שוברים את עצמותיו. ואילו במקרה של אותו האיש, שלוש שעות לאחר שצלבוהו כבר מת, ולכן לא היה צורך לשבור את עצמותיו, כדי שיתקיים לדברי הברית החדשה מה שנאמר בתורה "ועצם לא תשברו בו". בנג'מין ראה שהפסוק מתייחס בתורה לקורבן פסח ללא שום קשר להופעתו בברית החדשה. וכך רוב הפסוקים אין להם כל קשר למקור בתנ"ך.

בנוסף לכך בנג'מין מצא עשרות פסוקים שהנוצרים סילפו בכוונה תחילה כדי להוכיח את נכונות הנצרות. ואם האדם לא שם לב לדיוקים, הוא יכול לקבל זאת בקלות. לדוגמא ישנו הפסוק מ"ישעיה" – "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב", ופירושו שהמשיח לא יבוא רק לצדיקים, אלא גם לאלו שפשעו וחזרו בתשובה, ואילו בברית החדשה כתוב "ובא לציון גואל וישיב פשע ליעקב". ומדוע? כי לפי אמונת הנצרות על האדם קודם כל להאמין בצדקתו של אותו האיש ורק אז ניתן לשוב בתשובה, כי הוא בלבד ישיב פשע ליעקב.

גרוע מכך. בנג'מין החל למצוא עשרות פסוקים מסולפים לגמרי שלא ניתן אפילו להבין מדוע סולפו. וכך למשל כתוב בברית החדשה, שיעקב אבינו ירד עם כל משפחתו למצרים בשבעים וחמש נפש, בעוד שבתנ"ך כתוב שלוש פעמים שהם מנו שבעים נפש בלבד.

הברית החדשה מספרת, שכאשר נפטר יעקב קברוהו בשכם במערה שקנה אברהם מחמור ולא במערת המכפלה בחברון שקנה אברהם מעפרון החתי, כפי שכתוב בתנ"ך. כלומר רק בסיפור הזה מופיעים שלושה סילופים ובנג'מין מצא סילופים רבים נוספים על כל צעד ושעל, גילה עוד פסוקים רבים שמצוטטים מהתנ"ך וכאשר חיפשם, ראה שאינם מופיעים כלל. ממש המצאה גמורה.

בנג'מין ניגש עם כל גילוייו לכומר פייר כדי לשאול אותו איך הכל מתיישב. אז נוכח שהידע של הכומר מצומצם ביותר, הוא יודע רק מה שנחוץ לו כדי להטיף לאנשים, אבל אינו בקי אפילו בברית החדשה. כדי לענות לבנג'מין החל לחפש בספרים שונים ובקונקורדנציות למיניהן, התבלבל וגימגם. הכומר קרא לעזרתו שני כמרים נוספים. וכך ישבו שלושתם מול בנג'מין הצעיר. הסבריהם המפותלים ניסו לסבך את שאלותיו. הם לא ידעו לענות לבנג'מין באמת והוא לא ויתר להם על קוצו של יו"ד. אז קראו לעזרתם את חמשת המורים, וכך התווכחו כל אנשי הצוות מול בנג'מין במשך שבועות ארוכים, אך ללא הועיל. לא הצליחו להוכיח לו אפילו אחת משלוש-מאות הקושיות שלו.

בנג'מין הבין שהנצרות לא מבוססת כלל על התנ"ך ועל היהדות. הוא הפסיק להאמין בנצרות, אבל המשיך בכל זאת בלימודיו. ומדוע? הנצרות אמנם ביטלה את כל המצוות. אין בה לא ציצית, לא מזוזה, לא שבת, לא סוכה ולולב, אבל נותרה מצוות המעשר. כל מאמין מחויב להביא את מעשרותיו לכנסיה וכך מתפרנסים הכמרים. בנג'מין אמר לעצמו, שאמנם אינו מאמין בנצרות, אבל לפחות יישאר למען הפרנסה…

בגיל תשע-עשרה וחצי סיים את לימודיו ועמד לקבל תעודת מיסיונר בכיר. כל מי שסיים את הקורס, היה יוצא בדרך כלל לאיזו פעילות מיסיונרית במשך שנה באיזו קהילה מתפתחת, באפריקה, במזרח-הרחוק וכדומה. בנג'מין בחר לבוא לישראל להטיף ליהודים. חשב בליבו שיפגוש ביהודים שאינם יודעים תנ"ך ו'יעבוד' עליהם. לאחר מכן הירהר: מה יקרה אם אפגוש במישהו שיודע תנ"ך? אם כן, אולי עדיף שלא לנסוע לישראל? כך החל להתלבט בנפשו עד שעלתה במוחו המחשבה: למה בכלל לרמות אנשים?! האם לא עדיף כבר להיות אדם ישר?!

הלבטים גברו בקרבו, עד שביום ראשון אחד הלך לכנסיה בתחושה שעליו לפרוש מהכנסיה ומלימודי התיאולוגיה. הוא הגיע לפתח הכנסיה ואמר לעצמו: אם כבר הגעתי לכאן, אכנס פנימה. לפחות אודיע לכמרים שאני פורש. הוא ניגש לכומר פייר ואמר לו:

"יש לי עבורך שתי בשורות, אחת טובה ואחת רעה…" הכומר ענה:

"תתחיל רק מטוב…"

"הבשורה הטובה בשבילך היא שאין לי יותר שאלות על הנצרות…"

פני הכומר פייר אורו והוא שאל ברוך:

"אבל למה, בני?"

"וכאן מגיעה הבשורה הלא טובה, החלטתי לפרוש. לא אלך לשליחות במשך שנה וגם לא אהיה כומר. אני פורש מכל העסק ולא אכנס עוד לכנסיה!" הכומר ההמום שאל:

"מה קרה? נהיית כופר?"

"מדוע אתה מכנה אותי כופר?"

"האם אתה לא מאמין בכלום? האם אין אלוקים?"

"אני דווקא חושב שיש אלוקים, אבל סבור שדרך הנצרות אינה נכונה."

"טוב, אתה מאמין באלוקים. האם קורה שאתה מתפלל אליו לפעמים?"

"האמת שכן…"

"אם כך, כולנו נתפלל עבורך ותצפה לישועה."

"טוב, תתפללו."

"ותעשה לי טובה, תשתתף עמנו בתפילה."

"אם זה יעשה לך טוב, אתפלל עמכם."

הכומר פייר קרא לבנג'מין לעלות על הבמה וכל הכמרים והמורים הניחו את ידיהם על ראשו וביקשו מכל הציבור להצטרף עמם לתפילה. המתפללים עמדו עם ידיהם כלפי מעלה ועצמו את עיניהם בכוונה רבה. ואז באמצע הדביקות הכללית של הציבור, פרץ לפתע בנג'מין בצחוק…

הכומר פייר פער את עיניו ואמר:

"לא מספיק שנהיית כופר, נעשית גם משוגע…"

"בדיוק חשבתי כך עליך…"

"אתה גם חצוף!"

"אני מודה באשמה, אבל למה אתה מצפה ממני. שבועות ארוכים ישבנו ביחד ימים ולילות ולא שיכנעת אותי בכלום וכעת אתה מצפה שבאמצעות ידיים על הראש ועצימת עיניים תשכנע אותי?! זה לא נראה לך מגוחך?!"

"מה אתה רוצה מאתנו?!", התפרץ הכומר, "ככה חונכנו, ככה גדלנו, זו הדת שלנו, אין לנו משהו אחר וטוב לנו עם זה…"

בנג'מין חשב בלבו: בטח שטוב לך עם זה. אתה מקבל מעשרות שמנות… ובפיו ענה: "אבל לי לא טוב עם זה ואני פורש!"

בנג'מין ירד מהבמה והלך לכיוון היציאה. בינתיים הכומר פייר נטל את המיקרופון והחל לצרוח:

"הוא מוחרם! אסור להתקרב אליו! אסור לדבר עמו לעולם! רבותיי, אתם לא רואים מה שאני רואה פה, השטן נמצא בכנסיה והוא מושך את בנג'מין בשרוול לכיוון היציאה!"

בנג'מין חזר לביתו ובישר להוריו שהוא פרש מהכנסיה. אמו החלה לבכות: "איך אתה יכול לוותר ככה על פרנסה…"

האב החל לצעוק עליו:

"אני אוכיח לך שהנצרות אמת!" בנג'מין אמר לו בעדינות:

"אבא, תעזוב, אם כל הכמרים לא הצליחו לשכנע אותי, איך אתה תצליח?!"

"אתה מבין מה שאתה עושה לנו פה?!"

"אני עושה רק לעצמי."

האב התעקש להוכיח לבנג'מין את אמיתות הנצרות ובנג'מין הסכים לשמעו מפני כבודו. הם ישבו ביחד, למדו והתווכחו, עד שבסופו של דבר האב, האם וגם אחיו של בנג'מין נטשו את האמונה בנצרות…

כמו אלפי נוצרים שמגלים את השקר של דתם, הם בחרו באתאיזם, בעולם ללא אלוקים. אבל בנג'מין היה משוכנע בכל זאת שיש בורא לעולם ורצה להמשיך לחפשו.

יש הרבה דתות בעולם. בנג'מין לא נמשך לדתות המזרח בגלל בעיית האלילות. אם כן, מה נותר לו? או האיסלאם שבא לאחר הנצרות, או היהדות שבאה לפני כן. בעירו של בנג'מין, טורקואה שבצפון-צרפת, היו שבע-עשרה כנסיות קתוליות, שלוש כנסיות מפלגים אחרים, חמישה מסגדים ולא היה אפילו בית-כנסת אחד. אמר לעצמו: אם כך, אלך לבדוק את המסגד.

זו היתה תקופת הרמאדאן, שבה הביאו מרצים מדי ערב. בנג'מין שמע שם דיבורים נגד צרפת, נגד אירופה, נגד ארצות-הברית ובעיקר נגד עם ישראל, שהוגדר כ"עם הכי שפל, אכזר ורע שיש בעולם". כאשר שמע זאת בנג'מין ניסה להזכר במקרים של מחוללי פיגועים בצרפת והצליח להזכר רק במוסלמים ולא באף יהודי. הוא שאל את אחד המרצים:

"במשך כל ההיסטוריה הכנסיה וכל האחרים רדפו את היהודים. אתה רוצה לומר לי שהנרדף יותר גרוע מהרודף?!"

"אני יודע שקשה להבין זאת, אבל זה כך!"

הוא שמע גם כמה הרצאות שדגלו בהכחשת השואה, כאשר ידע בבירור שיש לכך הוכחות היסטוריות. בסופו של דבר לא היה מסוגל לשאת את השקר והחליט לעזוב גם את המסגד.

מה נותר לו כעת? ספר התנ"ך. כאשר פתח את התנ"ך החליט להתנתק מהפרשנות הנוצרית שהודבקה לו בכנסיה. הוא קרא את התורה והגיע לסיפור מתן תורה. בכל הדתות בעולם מסופר על איש מיוחד מאוד שזכה להתגלות אלוקית שעליו להעבירה לאנושות ואילו ביהדות מסופר שמשה רבינו קיבל את התורה לעיני כל ישראל, כלומר לפני מיליוני עדים. הבין שלא ניתן לפברק סיפור התגלות שבה נכח עם שלם ולהעבירו מדור לדור. חש שסיפור מתן תורה בלבד מוכיח את אמיתות התנ"ך מעבר לכל ספק.

היו לבנג'מין שאלות רבות על התנ"ך, שבהן נתקל כאשר היה בכנסיה. רצה לדעת כיצד היהודים מתרצים את הקושיות שמצא. אז הגיע לידיו איכשהו מספר הטלפון של הרב אליהו דהאן, רבה הראשי של צפון צרפת, המתגורר בעיר ליל. בנג'מין התקשר אליו והרב הסכים לענות לשאלותיו.

הוא שוחח עם הרב בטלפון, שאל את כל שאלותיו וקיבל תשובות בטוב טעם ודעת, תשובות הגיוניות ומנומקות, בניגוד לכל שיחותיו עם אנשי דת לפני כן. בנג'מין הביע התלהבות מחכמת הרב, שענה בענווה:

"זו אינה חכמתי, אלא חכמת התורה!"

הרב דהאן הסביר לו שהוא שואב את ידיעותיו בעיקר מהתורה שבעל-פה. בנג'מין החל ללמוד תורה שבעל-פה והתפעל מהחכמה האמיתית. בתחילה חשב שיוכל ללומדה בתור חכמה או פילוסופיה, אבל עד מהרה הבין שאין לו סיכוי ללמוד לעומק, אם לא יהיה יהודי ויקיים את האמור בה. אז גמלה בקרבו ההחלטה להיות יהודי.

הוא המשיך ללמוד דרך הטלפון עם הרב דהאן כמה פעמים בשבוע. כאשר הביע את רצונו להיות יהודי, הרב ניסה בתחילה לדחותו באומרו "בשביל מה לך להיות יהודי? תקיים שבע מצוות בני נח ודי לך בכך!"

אבל בנג'מין לא ויתר. הרב הסביר לו שלהיות יהודי פירושו לקיים הוראות במשך כל שעות היום וכל ימות השנה, מה לומר בבוקר, איך להתלבש, מה לברך לפני כל אוכל ושתיה ואיך לעשות כל דבר. ניתן ללמוד איך להיות יהודי על פי הספר "קיצור שולחן ערוך", ואם ברצונו להיות יהודי, עליו לקיים כל מה שכתוב בו.

בנג'מין רכש את הספר והחל לקיים הכל לפי הסדר, החל מ"מודה אני לפניך" והלאה. הוא למד, קיים מצוות בהדרגה וגם הניח כיפה וציצית. יום אחד ניגש לבדיקה רפואית אצל רופא בעיר ליל, שאמר לו בעברית:

"שלום עליכם!"

"שלום עליכם, אתה יהודי?"

"כן, גם אני יהודי."

"המילה 'גם' מיותרת כי אני לא יהודי…"

"מה זאת אומרת 'אני לא'? אתה יותר יהודי ממני, יש לך כיפה וציצית. האם היום פורים?…"

בנג'מין הסביר לו בקצרה על רצונו להתקרב ליהדות. והרופא הזמינו להצטרף אליו לבית-הכנסת בשבת הקרובה.

זו היתה הפעם הראשונה שהוא נכנס לבית-כנסת. לאחר התפילה ניגש אליו הרב דהאן כדי לראות מי האורח החדש ואז התברר לו שמדובר במי שמתקשר אליו בטלפון לפחות פעמיים בשבוע…

הרב אמר:

"אני רואה שאתה לא מוכן לוותר על הענין, אז אתחיל ללמוד איתך מדי ערב."

בנג'מין החל ללמוד עם הרב ולאחר זמן קצר אמר לו:

"אני לא יכול להסתפק בלימוד בערב. אני רוצה לעזוב את לימודי מינהל העסקים שאני לומד באוניברסיטה וללמוד רק תורה במשך כל היום."

"אם תרצה ללמוד כל היום, לא אוכל ללמד אותך יותר. עליך לחפש ישיבה."

וכך הגיע בנג'מין לישראל ולירושלים, עיר הקודש, ללמוד בישיבה של יוצאי צרפת "אור גבריאל" לקראת גיורו. בעת שלמד בירושלים, הלך בנג'מין לכותל המערבי מדי ערב, שם פגש ביהודי בשם הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל. הרב גץ אימצו ועודדו. הוא בחן אותו ואמר שלפי דעתו בנג'מין מוכן לגיור. לאחר מכן דיבר עם המזכיר הראשי של הרבנות כדי שיציג את תיקו לפני הדיינים בהקדם.

וכך, גויר בנג'מין בתוך זמן קצר והפך ליהודי, לבנימין.

הוא המשיך להתפלל מדי ערב בכותל המערבי. ערב אחד, בשבוע הראשון לאחר גיורו, ניגש אליו בחור יהודי, צבר שאינו שומר תורה ומצוות, ושאל:

"אני רואה שאתה אדם דתי. יש לי כמה שאלות לשאול בנושאי דת. אולי תוכל לעזור לי?"

"תשמע, אני קצת חדש בעניינים, אבל תוכל לשאול. אם אדע אענה, אבל אני לא מתחייב." 

"תראה יש לי כמה שאלות בתנ"ך."

"בסדר, תנ"ך למדתי."

הוא החל לדבר עם הבחור ושם לבו לכך שהבחור מנסה לשכנעו לעבור לנצרות…

בנימין אמר לו:

"מה שאתה אומר נשמע מאוד הגיוני, אבל יש לך טעות יסודית, ואם תבין אותה, תראה שאין הגיון בדבריך ושאתה טועה לגמרי."

בנימין התווכח עם הבחור במשך ארבע שעות, עד שהוא התבלבל לגמרי מטענותיו המוצקות. הם המשיכו להפגש כמה פעמים, ולבסוף הבחור עזב את הכת המיסיונרית ואף חזר בתשובה והחל ללמוד בישיבה.

בנימין אמר לראש ישיבתו, הרב חי ברכץ, שהוא מרגיש כי עליו לפעול בכיוון הזה. הרב ברכץ סיפר לו על ארגון "יד לאחים" והציע לו להצטרף לפעילותם. בנימין עשה כן ומאז הוא פועל בהצלחה כנגד המיסיון ומחזיר את היהלומים האבודים לכתר העליון.