הוריו של ג'ק היו הִיפִּים של שנות הששים שישנו בפארקים על הדשא ומרדו בעולם הבורגני. לאחר שהסתיים הגל ההיפי עברו לצפון-אריזונה, קנו שטח ענקי וחיו באופן טבעי בלי חשמל. שם נולד ג'ק בלידה טבעית. האב, שהיה יהודי הביא רופא שימול אותו, כי סבר שלמרות שאשתו גויה, בנו עדיין יהודי. הוא גם נקרא ג'ייקוב על שם הסבא, ובקיצור ג'ק.

יום אחד אביו ניסר עצים וגלגל אותם במורד המדרון. אחרי שגלגל בול עץ ענקי, ראה שבנו שוכב למטה בתוך סל-קל והבול עץ עומד לפגוע בו ועלול להורגו. הוא רץ בכל כוחו אחרי הבול עץ, אבל לא היה יכול להשיגו. מטר לפני שבול העץ עמד לפגוע בג'ק הפעוט, הוא נתקל באבן קטנה וקפץ מעל ראש התינוק!

אז החלה להתעורר באביו אמונה, וצצו בו הרהורי תשובה.

האב רצה להתמסד ודאג לעתיד שלושת בניו, ואילו אשתו רצתה להמשיך בסגנון ההיפי החופשי. כאשר המתיחות ביניהם גברה, הם החליטו להיפרד ולהשאיר את הילדים אצל האב. הוא לקח את בניו ונסע לאמו במיאמי. שם החל ג'ק להרגיש לראשונה שהוא יהודי, שהוא משהו מיוחד. מי שחילק את הכריכים עם נקניק החזיר בבית-הספר אמר שאסור לו לאכול כי הוא יהודי. בבית-ספר המורה ציירה חנוכייה רק בשביל ג'ק ואילו לשאר הילדים ציירה עץ אשוח. האב אסר עליו לקרוא חומר מיסיונרי נוצרי שקיבלו כולם. הוא סיפר לבנו שבצעירותו רצה לעשות כתובת קעקע על ידו ואביו שהיה בחיל הים האמריקאי אמר לו "אין לי בעיה, אבל כשתיכנס הביתה, אני מוריד לך את כתובת הקעקע עם היד!…" 

האב הכיר יהודיה מישראל, נכנס בו החיידק הציוני והם עלו לארץ ושם התחתנו. ג'ק היה בן 7 ועבר עם אחיו תהליך גיור עם הטפת דם וטבילה במקווה. האב התחזק ונהיה חסיד קרליבך, והם עברו למושב מאור מודיעין עם ר' שלמה קרליבך. ג'ק הרגיש שם נפלא. היה ריח גן עדן באוויר.

לאחר שנה עברו למשך שנה לזכרון יעקב, וחזרו שוב למאור מודיעין. אבל הבית נחלש מבחינה דתית – נכנסה טלביזיה ונשמעה מוזיקה לועזית, והאב הוריד את זקנו. משם עברו לקיבוץ ואז ירדו לגמרי. ג'ק התדרדר בלימודיו. כשהתבגר, רצה להיות ילד פרחים כמו שאביו היה פעם…

בגיל 17 התחשמל ג'ק באופן קשה ביותר והוגדר כמת קליני ולבסוף ניצל. הרופאים אמרו שהוא ניצל מפני שהחשמל יצא מאותה נקודה שבה נכנס, דבר שלא קורה בדרך כלל. באותה עת בדיוק בן-דודו באמריקה נהרג בתאונת דרכים וג'ק הרגיש עמוק בתוך לבו שהיתה בחירה בשמיים בינו לבן דודו ולבסוף החליטו שהוא יחזור ואילו בן דודו יילקח, אך למרות זאת המשיך להאמין שהעולם הינו פיזי ואין בו שום דבר מעבר למה שהחושים קולטים. הוא לעג לכל אלה שאמרו שיש חיים אחרי המוות או דיברו על אנרגיות רוחניות למיניהן.

בצבא היה ג'ק מפקד טנק בגזרת לבנון. פעם, בשעה חמש בבוקר התותחן שלו זיהה שלוש דמויות חשודות. הוא היה מפקד טרי וחשש להרעיש את הגזרה, ולכן שכנע את עצמו שמדובר כנראה בשלושה חקלאים. הם הלכו לישון. בצהריים היו צריכים לחפות על שיירה שעולה למוצב הבופור, ואז אחד החיילים זיהה, במקום שבו ראו בבוקר את הדמויות, שלושה מחבלים עם נשק. הם ירו עליהם, פגעו באחד מהם, ולאחר מרדף נוסף הרגו את השניים הנותרים. ג'ק זכה לתהילה וקיבל בקבוק שמפניה, אבל אף אחד לא ידע על הפאשלה שלו בבוקר…

אז החלה לחלחל אצלו התובנה שהוא חי בעולם של שקר.

לאחר הצבא ירד לאילת ועבד באבטחה. הוא התמכר לגמרי לחופש, לקח סמים קלים והשתתף במסיבות טראנס. ועם כל זאת לא אכל חזיר ונזהר שלא יהיו קעקועים על גופו. אחרי שנה פיטרו אותו וכמה חברים נוספים והם החליטו לנסוע ביחד להודו. 

לפני שנסע בא לבקר את הוריו בראש השנה וראה לתדהמתו שאחיו הצעיר, רפי, החל לחזור בתשובה. לפני כן היה האח שקוע עמוק מאוד בתרבות הטראנס, ואפילו לא התגייס לצבא. חזרתו בתשובה הרגיזה את ג'ק והוא התווכח איתו. רפי לא שכנע את ג'ק, אבל הוא יצא מהארץ בתחושה פנימית שגם הוא יחזור מהודו ככה.

בהודו התגוררו ג'ק וחבריו מול בית חב"ד בדלהי. חבריו הלכו לשם לארוחות ולהשלמת מניין, ואילו הוא לא הסכים אף פעם להיכנס לשם. כאשר ביקשו ממנו להשלים מניין, הגביר את הווליום של המוזיקה כדי להפריע להם. נערכו בדירתם שיחות רבות על רוחניות, אנרגיות, צ'אקרות וכו'. ג'ק התנגד לכך לחלוטין וטען שהכל פיזי וכימי.

כשהיו בפושקאר החל ג'ק להשתמש בסם אל-אס-די. אז ראה במוחש איך שיש נוכחות ואנרגיה לכל דבר. השקפת העולם הפיזית-כימיקלית שלו החלה להתנפץ לרסיסים.

חבריו הביאו לפושקאר חנוכיה מבית חב"ד בדלהי. משום מה הוא הדליק את החנוכיה בהתלהבות מדי לילה מבלי שיהיה לו הסבר לכך. לפתע חש שהוא אדם מיוחד שיש לו כוחות מיוחדים.

יום אחד הגיע לאי נידח בשם דיו, שם נגנב ממנו תיק עם כל המסמכים והכסף. באיזה מקום הדבר גרם לו לחוש שחרור נפלא. יומיים לאחר מכן לקח סם חזק שנקרא מסקלין שעובד חזק על הרגש. לפתע התעוררה בג'ק חרטה על כל המעשים הרעים שעשה בימי חייו, על כל פגיעה שפגע באדם כלשהו. מעולם לא בכה לפני כן, ולפתע בכה עם דמעות בלי סוף.

עניין הכסף והמסמכים הסתדר בעזרת החברים.

ואז הגיע לגואה, מקום מדהים ויפהפה, שבו מתקיימים מסיבות טראנס כל הזמן. הוא הרגיש את שיא האושר והחופש שיכולים להיות לבנאדם. היו שם מסיבות שבהן רוקדים 12 שעות רצופות, ממש מרחפים באוויר.

הוא הלך לנוח בחוף מדהים שנקרא פלולים, מפרץ יפהפה מלא דקלים, חול לבן ובקתות על החוף עבור המטיילים. על כל כמה בקתות היתה משפחה הודית המופקדת עליהן.

במשך ארבעה ימים לא ישן. ביום היה בחוף, ובמשך הלילה הסתכל בהשפעת סם הזיה, על המדורה וחשב על החיים, על עברו ולאן פניו מועדות.

פעם לקח כדור אל-אס-די חזק. לפתע ראה אנשי רוח רבים שקשורים אליו. הם נתנו לו מכות בראש ואמרו: "ג'ק, תציל אותנו!"

ואז לפתע חכמה אדירה הציפה אותו, חכמת הפיזיקה, המתמטיקה, כל סודות היקום, ובמיוחד סוד העיגולים והקווים נגלו לו. הוא זכר כל ספר שקרא אי פעם בימי חייו. זה היה מדהים. הוא ראה איך היקום בנוי, כל גלגל המזלות, הרגיש את כל היקום, כל הכוכבים למעלה התאחדו זה עם זה והוא חווה אותם. ואז גל של אנרגיה פגע בראשו, שני קווי אנרגיה החלו להסתובב סביבו במהירות הולכת וגוברת.

הוא יצא מגופו, ובמהירות אדירה עבר בין הכוכבים. 

כל כוכב אמר לו: "ג'ק תציל אותנו!", גם כדור הארץ אמר לו כך. הוא עבר מגלקסיה לגלקסיה ואחר כך עבר את כל היקום ונכנס ליקום אחר, שלעומתו היקום שלנו הוא כגרגיר חול. וכך עבר מיקום ליקום גבוה יותר, שהיה גדול באין ערוך יותר מקודמו. מרחבים אדירים נגלו לו. ובכל המרחבים הללו קראו לו אותה קריאה: "ג'ק תציל אותנו!…"

ואז נכנס למימד אחר לחלוטין, שלא היה קשור למימד הגשמי של כל היקומים. זו היתה מנהרה שחורה עם עיגולים אדומים. ג'ק עבר דרך כל המנהרה עד שהגיע לגוש שחור ענק. הוא נצמד אליו עין אל עין. וכל היקומים נתנו לו אנרגיה מאחור והוא נכנס לקרב של אנרגיות עם הגוש השחור הענק, שכולו עין אחת גדולה. היה לו המון זעם עליו על כך שהוא הורס את העולם. ג'ק החל להקטין אותו יותר ויותר, עד שבגל האחרון של האנרגיה הוא נעלם לגמרי. ואז שמע קול:

"גם אלוקים צריך איזון."

ג'ק שכב על הגב ואז שמע קול שאומר לו:

"תישאר בצל, ואל תחזור על הטעות של הקודמים!"

ואז לפתע הכל הוצף באור אדיר. כל המרחבים העצומים הפכו לאור, הוא ראה עיגולים של אור שנמצאים אחד בתוך השני ועולים כלפי מעלה, ולמעלה היה הקדוש-ברוך-הוא – – – 

הוא החל לעלות כלפי מעלה וחש אהבה אדירה, שהקדוש-ברוך-הוא גאה בו לגמרי, הרגיש כמו ילד שאביו גאה בו, רק פי מיליון. ואז, אמר לעצמו שהוא אינו מוכן לגילוי הזה, שזה יותר מדי עבורו.

לפתע חזר למציאות שבה שכב על חוף הים בין הדקלים. היתה זריחה של הבוקר. הוא חש מוצף באור, באנרגיה של חיים. הסתובב בגואה במשך כשבועיים בתחושה שהוא מביא ישועה לעולם, דיבר עם עצים ובעלי חיים וחילק את כל כספו. חש שכל העולם מדבר אתו, שמע מחשבות של אנשים. הרגיש שהוא מחולל ניסים, מתניע אופנוע על ידי שליחת אצבע שהעבירה אנרגיה. הכל היה מואר ויפה להדהים. הוא חש שהרע נעלם לגמרי. אבל חבריו ראו זאת אחרת. הם קלטו שהוא השתגע והתקשרו לאביו בארץ.

אחיו הגדול הגיע כדי לחלצו. ג'ק לא הסכים ללכת עם אחיו. נתנו לו זריקת הרדמה. הוא לא אכל וישן במשך שבועיים. ברח לאיזה חבר כשאחיו וחבריו מחפשים אותו כל הזמן. הוא נכנס לג'ונגלים וכאשר חיפשו אותו שמע היכן הם נמצאים על פי ציוץ הציפורים, וכשהתקרבו התכופף וכך לא הבחינו בו, עד שלבסוף גילו אותו.

ג'ק הגיע לארץ עם אחיו. אביו התמצא בכל תחום ההזיות ולכן לא שלח אותו מיד לטיפול, אלא השאירו בבית. אחיו הביא לו ספרון של ברסלב. הוא פתח וקרא "בני, אהובי היקר…", ולבו נמס בקרבו.

לאחר שבוע בארץ נסע לירושלים והגיע לכותל. הוא לא קישר את חוויית הסמים ליהדות או לתורה ומצוות. היא רק הוכיחה לו שיש אלוקים אחד אוניברסאלי לעולם. הידיעה שיש אלוקים היתה מוחשית לגמרי ולא ניתנת לשום ערעור. כשהיה בכותל ה"שמע ישראל" נשמע לו מוזר. למה "שמע ישראל" ולא "שמע העולם"?!

באותו לילה נסע לחברים ועישן. היה לחברו פסל הודי. לפתע ג'ק לקח פטיש ושבר את הפסל. החבר הזעיק את אביו. האב הגיע וג'ק התנגד גם לו. האב הביאו לחדר מיון, משם נלקח למחלקה סגורה ב"שערי מנשה".

במשך יומיים הרגיש שיש לו כוחות עצומים והיה בטוח שהגיע לשם כדי לעזור לאנשים. לאחר מכן קלט את מצבו. הוא התאושש בהדרגה ולאחר שבועיים השתחרר. כל האור ירד ממנו, ואז הוא נכנס למבוכה עצומה:

"מה אני עושה עכשיו?"

ג'ק נסע לאילת והחל לקרוא שם ספרים רבים על יהדות. הוא עבד ולא הלך לדיסקוטקים ומסיבות, אלא ניצל את כל הזמן הפנוי לקריאת הספרים.  פעם נסע לתל-אביב, הסתובב חמש שעות בתחנה המרכזית מבלי לדעת מה לעשות עם עצמו, ואז עלה בדעתו:

"אני רוצה ללמוד את סודות התורה, להיות מקובל!"

ג'ק נסע להוריו בצפון הארץ, שם הסתפר, לבש טלית קטן, הניח כיפה שהשיג מאחיו וגם החל לקרוא לעצמו יעקב. משם נסע לצפת וחיפש ישיבה. בתחילה נכנס לישיבת "אור יקר", שם התפללו בהנץ, למדו כל היום גמרא ומוסר. זה היה טוב, אבל לא דיבר אליו. יום אחד, כאשר היתה תענית י"ז בתמוז, יצא באמצע הסדר מהישיבה, הגיע לתחנה המרכזית, שם קנה קולה וגלידה טעימה. לאחר מכן עלה על האוטובוס וברח. הוא הגיע לחברים בתל-אביב, אחר כך עבר לים המלח ומצא עבודה באיזה קיבוץ.

החלה תקופה קשה בחייו. מחד לא היה מסוגל לשמור תורה ומצוות, ומאידך, כשהגיע לחברים שתק כל הזמן. היה מחוץ לשני העולמות. ואז החליט לנסות לשמור כמה מצוות בכל זאת.

חבריו אמרו לו "מה עם האהבה והאושר?! אמנם השתגעת, אבל לא צריך להיות קיצוני!"

הוא לא היה מסוגל יותר להיות כמותם. כל השמחה נעלמה לו. הוא לא הצליח ליהנות במסיבות. פעם רקד באיזו מסיבה בראש השנה. בחוץ ירד גשם שוטף, ואז לפתע ניגשה אליו בחורה לא מוכרת ואמרה לו:

"אתה יודע למה יורד גשם?"

"למה?", שאל.

"כי הקדוש-ברוך-הוא בוכה כשרוקדים בראש השנה…"

כל הזמן קיבל תשדורות של תשובה.

באותה עת הוריו חזרו בתשובה. אביו לקח אותו למקובל חכם סאסי בהרצליה שהציע לו:

"בוא תשב ותלמד תורה בישיבה. אתה תהנה מאוד."

"אני לא מסוגל."

חכם סאסי נתן לו להדליק נר ואמר: "תביע משאלה!"

"אני רוצה להיות קשור לאותו אור שראיתי, האור שמקיף את כל היקומים."

"אל תבזבז את חייך", ענה המקובל, "תלמד תורה בישיבה!"

"אבל אני לא מסוגל."

"אז לפחות תלמד מדעי הטבע."

באותה עת היה יעקב בקבוץ, עבד קשה ובכה הרבה, היה קרוע בין העולמות. וקיבל על עצמו להניח תפילין בכל יום, לשמור שבת ולשמור את הברית. 

יום אחד נסע עם חבר, שהתחזק אז בתורה ומצוות, והגיע לדירת חברים. הוא לקח איתם כדור אקסטזי טהור. אחרי חצי שעה הרים את ראשו וראה שחלק מהמאכלים והמשקים שעל השולחן זוהרים וחלקם חשוכים. הוא הסתכל וראה שמה שהיה כשר – זהר, ומה שלא – היה חשוך.

הוא הסתכל על החבר שלבש ציצית וראה שהוא זוהר, ואילו האחרים נראו לו כמו בהמות. הראש שלהם היה נעוץ בצלחת וכל תנועותיהם היו בהמיות. אז ראה דבר מדהים: כל דבר שהיתה בו קדושה זהר, דבר נייטרלי זהר פחות, ואילו הדברים האחרים נראו חשוכים, האנשים נראו בהמיים, והאוכל הלא כשר נראה ממש כמו זבל. הוא תמה איך הוא נראה בעיניהם.

לאחר מכן יצאו כולם לטייל בירושלים. האנשים הדתיים הלכו בתוך בועות של אור, ואילו הלא דתיים נראו כמו חיות שהולכות בתוך חושך, ונראו מכופפים כבעלי חיים עם תנועות חייתיות. כל העת שאל את עצמו: איך אני נראה בעיני אחרים?

לפתע התקרב לעברו אדם שהיה סביבו הרבה אור, כנראה רב קדוש. יעקב נבהל ממנו. לא רצה שהרב יראה שהוא בעל חיים שחי בחושך. הוא נעמד דום כמו בצבא. הרב עבר לידו, נעצר, הסתכל אליו, חייך מבלי לומר דבר והמשיך ללכת.

יעקב הרגיש באותו רגע שהוא יצא מהחושך ונכנס לתוך האור. חוויית הסמים בהודו גרמה לו להאמין באלוקים אוניברסאלי, ואילו החוויה בירושלים גרמה לו להאמין באלוקי ישראל.

יעקב חזר לחדרו בקיבוץ והחליט לעשות ניקוי חמץ. כל אוכל שהיה לא כשר וכל הדיסקים הלא טובים זרק לפח. הוא הסתפר והותיר פאות, לבש ציצית ובמשך כמה ימים הרגיש בעננים. המשיך לראות איך שכל דבר שקשור לקדושה זוהר, ומה שלא – חשוך.

חבר אחד המליץ לו להגיע לישיבת חב"ד ברמת-אביב, ואמר לו שיש שם תנאים טובים ונוחים. "יהיה לך יותר קל", הבטיח.

יעקב חשב שיגיע לשם ללמוד את בסיס היהדות בתנאים נוחים ואחר כך יהיה מקובל…

המאמר הראשון שפתח דיבר על אור הממלא ואור הסובב, דברים שממש ראה בהזיה הגדולה. הוא הרגיש שהגיע למקום הנכון ושהוא לא לבד בהזיות שחווה, שההזיות הללו היו מצד הטומאה, ואילו כעת זכה לפגוש את האור מהצד המתוקן והנכון.