יום ראשון כ״ו שבט ה׳תשע״ד

 

רוני גדל בבית אנטי-דתי בנס-ציונה, שבו אכלו לחם בפסח ובשר חזיר. בגיל 15 החל להיכנס למקצוע הספרות ואחרי הצבא פתח מספרת צמרת בראשון-לציון. היתה לו הצלחה מטאורית. כל המי ומי הגיעו אליו: זמרים ידועים, אנשי טלביזיה, דוגמניות צמרת ושחקני כדורגל מפורסמים. היו לו אחד-עשר עובדים והוא הרוויח מדי חודש 40 אלף דולרים.

בגיל 22 התחתן. מבחינה חומרית זכה לכל טוב, בית הכי מפואר, מכוניות יקרות ביותר ומה לא. לא היתה לו שום סיבה בעולם לשנות את דרכו בחיים.

לילה אחד, בגיל 27, בהיותו נשוי עם שני ילדים, חלם שהוא מטייל ברחובות ראשון-לציון ומגיע למדרחוב. לפתע נחת מולו ענן לבן ומואר. משם יצא אדם המאיר באור נגוהות, זקנו לבן וכובעו לבן. רוני התקרב אליו והזקן נעצר. רוני נעצר גם הוא. רוני שאל אותו איך להגיע לרחוב מסוים בראשון-לציון. הזקן אמר:

"בני, תבוא אלי ואני אדריך אותך."

"מי אתה, אדוני? איך קוראים לך?"

"קוראים לי שלום שרעבי."

"איפה אתה גר?"

"בראשון-לציון."

ואז הסתובב והענן לקח אותו אל השמיים. 

רוני התעורר מחלומו המופלא, כשהוא נדהם מהאדם המאיר. הוא ניסה להירדם ולא הצליח. בבוקר התעורר והלך למספרה. בדרכו אמר לעצמו שזה חלום בלבד והחל לשכוח אותו. כשהגיע, המספרה היתה מלאה בלקוחות. היתה מוזיקה רועשת, קולות של מכשיר פֶאן וקולות אנשים מפטפטים. כל אחד-עשר הספרים והספריות עבדו במספרה.

אחותו, גלית, שמה סינר על לקוחה אחת כדי שרוני יסרק אותה. הוא החל לסרק את הלקוחה, ולפתע חש שהוא נעלם מהמקום – – –

הוא נכנס לבלאק-אאוט ויצא מהמציאות. אמנם ראה את האנשים מסביב במעורפל, אבל לא שמע אותם כלל. קול טלפתי אמר לו:

"בוא אלי, תרים את הראש."

רוני הרים את ראשו וראה מישהו מלמעלה שאומר:

"הכל תלוי בהרמת הראש כלפי שמיים."

הוא התבונן בחלק העליון של המנורה וראה את רבי שלום שרעבי יושב בישיבה מזרחית, מביט בו ומרגיעו: "אל תפחד!"

הרב דיבר עמו באופן טלפתי, אבל רוני השיב במילים:

"מה אתה רוצה ממני? מי אתה?"

האנשים שהיו סביב רוני נדהמו.

"תבוא אלי. אני רוצה להנחות אותך."

"למה אני? איפה אתה גר, אדוני?"

אז חש רוני מכה בכתפו. לפתע ראה את אחותו, שאמרה:

"שתה, שתה מים וסוכר!"

"למה את מסתכלת עלי? מה קורה פה?"

"הכל בסדר איתך?"

"בטח."

"עם מי דברת? עם המנורה? עם המראה? עם התמונה?"

"לא דברתי!"

"בטח שדברת! שאלת למה אני? איפה אתה גר?…"

"אני אמרתי את זה?! משהו אצלך לא בסדר."

גלית אחותו פנתה ללקוחות והם אישרו את דבריה והביטו ברוני בתמיהה.

רוני חזר לעבוד עם המספריים, ולפתע שוב ראה את דמות הצדיק, ואמר לו: "תן לי את הכתובת!"

גלית משכה את אחיה בחולצתו. פניה היו מזועזעות ורוני נבהל. היא אמרה: "תגיד לי. מה עובר עליך?"

"ראיתי כאלה אורות!"

האחות אמרה בדאגה:

"אתה צריך ללכת דחוף לפסיכיאטר. עם מי אתה מדבר?!"

רוני אמר לה בעדינות:

"אחותי. אם את רוצה לעזור לי, בואי נצא רגע החוצה."

הם יצאו והוא החל לספר לה את החלום שחלם וכל מה שאירע לו עתה.

היא הציעה שיארגן את מסמכיו וילך לפסיכיאטר טוב שהיא מכירה, לקבל טיפול או שניים, והעלתה השערה: "אולי נתנו לך לשתות משהו אתמול בבילוי?"

הוא ביקש שתירגע ותתן לו חמש דקות אתנחתא.

רוני הלך לתחנת מוניות ברחוב רוטשילד. ראה סדרן יושב על כוס קפה ומעשן סיגריה. הסדרן שאל:

"כן, מה אתה צריך?"

"אני מחפש אחד בשם שלום שרעבי. יש לו זקן לבן, שמלה לבנה וכובע לבן. אתה מכיר אחד כזה בראשון?…"

"תגיד, באת לשגע אותי?! שמלה לבנה, כובע לבן, זקן לבן… יש לך כתובת?"

רוני לא ויתר ולחץ על המוטורולה של הסדרן הפונה לכל הנהגים:

"מישהו מכיר את שלום שרעבי? יש לו זקן לבן, כובע לבן ושמלה לבנה… והוא גר בראשון."

אחד הנהגים ענה:

"מי רוצה את הרב שלום שרעבי? הוא גר ברחוב מרבד הקסמים 4 בשיכון המזרח."

רוני קבע עם אותו נהג שיאסוף אותו בשעה שתים-עשרה וחצי.

כאשר הגיע לכתובת המיועדת, נקש בדלת. בחור צעיר יצא לקראתו.

"שלום, אני מחפש את שלום שרעבי."

"מי אתה?"

אני רוצה לדבר איתו."

"נרשמת?"

"מה פתאום להירשם?!"

"יש פה קבלת קהל. צריך להזמין תור חודשיים-שלושה מראש."

"אבל אני רק רוצה לראות אותו!"

"כרגע הוא נח, אבל אם אתה כל-כך רוצה לראות אותו, תבוא בסביבות חמש-שש בערב, בשעת מנחה וערבית. בסוף הרחוב יש בית-כנסת שנקרא 'שערי שמיים'. שם תוכל לפגוש את אבא שלי."  

רוני הגיע בחמש ורבע ומצא בית-כנסת תימני ובו קרוב ל-50 איש. הוא התבונן במתפללים וראה שרובם מבוגרים. הוא עבר במבטו על פני כולם, ולא זיהה את מי שבא בחלומו. כאשר הסתכל בסוף ראה אותו יושב.

"יוווו! זה שבא לי בחלום נמצא פה!" מלמל רוני לעצמו. האיש המבוגר הבחין ברוני וסימן לו להיכנס. רוני התקרב וישב בספסל סמוך לידו. האיש נראה פשוט וגם התלבש כך. הוא הסתכל על רוני וחייך, ואחר כך הניח כיפה על ראשו. מישהו אחר נתן לו סידור. רוני לא התפלל מימיו תפילת מנחה. הרב לקח את הסידור מידו של רוני והראה לו בסידור היכן מתפללים. 

רוני התפלל הכל בלי דילוגים, החל מ"השם שפתי תפתח", "נקדישך ונעריצך", "משיב הרוח ומוריד הגשם, מוריד הטל", "עננו ביום צום תעניתינו", "יעלה ויבוא" וגם "על הניסים"…

לאחר שסיים להתפלל, חשב לעצמו: לא כדאי שאומר לרב שחלמתי עליו. אני יותר מדי סקפטי בשביל זה. אם הוא יבוא וידע מה שעובר עלי, אפתח אליו, ואם הוא סתם יברך אותי, אדע שאחותי צודקת ומשהו השתבש אצלי בראש…

הרב ניגש לרוני, הרים את השערות שעל מצחו, הביט במצח ואמר:

"אשרי מי שילדה אותך…"

רוני הביט בו בתמיהה ולא ידע מה לומר. הרב שאל:

"איך קוראים לך?"

"רוני…"

"בן חיים רומי?"

"מאיפה אתה מכיר את אבי?!", התפלא רוני, "ומנין לך שם משפחתי? אתה מכיר אותנו?"

הרב השתיקו:

"ששש… למה אתה חושב הרבה?"

"כמו כולם."

הרב הביט בו וסיפר:

"רוני בן חיים. אתמול בלילה הייתי בעולמות עליונים וחלמתי חלום. כל החלום היה עליך!"

רוני לא הבין מה הרב הקדוש אומר לו.

"חלמת עלי? רגע, רגע… התבלבלת! אתה יודע מי אני? אני אוכל חזיר, אוכל לחם בפסח וספר צמרת של נשים. בטח התבלבלת!"

"בוא תשמע את החלום", אמר הרב, "הייתי בגן-עדן…"

הוא החל לתאר את המקום המדהים – מפלי מים, אגמים, ציפורים בשלל צבעים, פרחים מרהיבים, ריחות בשמים… אשרי עין ראתה זאת! הוא תיאר את הצדיקים שהיו שם וסיפר:

"בין השיחים יצא מלאך לבן. גלימה צחורה היתה בידו והוא פסע לעבר המתפללים שפתחו לו שתי שורות. בסוף היה כסא. אתה, רוני בן חיים, ישבת על הכסא. המלאך הקים אותך, הלביש עליך את הגלימה הלבנה וברך אותך…"

"זה לא אני!" צעק רוני, "אתה התבלבלת!"

הרב לא התרגש מצעקתו.

"אז מנין אני מכיר אותך?! הראו לי בגן-עדן שלט מואר בגודל 12 מטר ועליו רשום 'רוני בן חיים רומי', וכאשר ראיתי אותך פה, זיהיתי אותך מיד!"

רוני היה מבולבל ולא ידע מה עליו לעשות. הוא התיישב ושאל:

"תגיד, קוראים לך שלום שרעבי?"

"כן."

"יכול להיות שגם אני חלמתי עליך וגם ראיתי אותך בהקיץ במספרה? אולי משהו אצלי לא בסדר?"

"אצלך הכל בסדר גמור. יותר לא אפריע לך. וכעת תקשיב טוב. שני המלאכים שעומדים לידך ידריכו אותך הלאה…"

רוני הביט ימינה ושמאלה ואמר:

"אני לא רואה כלום."

"אשרי העין שרואה מי עומד לידך", המשיך הרב, "הם לא יעזבו אותך."

הרב הוריד את ראשו של רוני, הניח את ידיו על ראשו, וברך אותו.

רוני הרגיש אושר עילאי ולא רצה להיפרד מהרב.

"אני יכול להשאר פה?"

"לא. אתה מעכב את המלאכים שלך…"

 

רוני נסע לביתו. כאשר הגיע ראה את אשתו ואחותו. הן נראו מודאגות. אשתו אמרה:

"מה שלומך?"

"ברוך השם."

"ברוך השם?", תמהה אשתו, "מאיפה באת לנו?"

אחותו החלה לספר על הדמיונות שהיו לו במספרה, והן גילו שמרוב דאגה התקשרו אפילו לבית-חולים לבריאות הנפש.

"עכשיו הכל בסדר", אמר לאחותו, "אני מציע שתקחי מונית ותסעי הביתה. תרגעי."

מהרגע שהרב ברך אותו, הרגיש רוני קל כנוצה. לא ידע מה לעשות עם עצמו. בלילה לא היה מסוגל להרדם, עד שקם, התלבש ובשעה שלוש ורבע לפנות בוקר היה אצל הרב. הוא ראה את הרב יוצא עם תיק התפילין אל החצר ובידו השניה טרמוס של תה. הוא הביט על רוני וקרא לו.

"למה באת?", שאל.

"להתפלל."

"עכשיו לא מתפללים. תבוא בחמש וחצי."

"לאן אתה הולך?"

"אני הולך ללמוד."

"גם אני רוצה ללמוד."

רוני לקח מהרב את הטרמוס, והלך עמו לבית-הכנסת. הם הגיעו לבית-הכנסת. הרב לקח "חוק לישראל" והחל לקרוא בזוהר. לפתע הסתכל מעל ראשו של רוני וצחק.

"למה אתה מסתכל מעל הראש שלי?"

"אם היית יודע", התמוגג הרב, "כמה מלאכים עומדים מעל ראשך. לא היית יכול להשאר פה".

 

וכך במשך שנה שלמה הגיע רוני כל לילה בשלוש וחצי לפנות בוקר עד חמש וחצי ולמד תורה מפי הרב שרעבי. הרב הורה לו להמשיך בינתיים כרגיל בעיסוקו. רוני חזר למספרת היוקרה, הוריד את כיפתו ועבד כרגיל. הרב לא הורה לו להניח תפילין או לשמור שבת.

פעם הלך למספרה ביום ששי ונכנס לתוך השבת עד תשע בערב. בשעה רבע לעשר הגיע לביתו. אשתו המסודרת שמרה על ילדיהם. הוא התקלח והתלבש. בשעה עשר וחצי התיישב על הספה מול הטלביזיה. החבר שלו, ירון, צפר מבחוץ כדי שיצא. רוני ניסה לקום מהספה ולא היה מסוגל לזוז. פלג גופו התחתון השתתק. הרגליים לא נעו ולא זעו. אשתו קראה לירון. הוא נכנס ושאל:

"מה קורה איתך? אתה לא בא?"

"אני לא יכול לזוז", אמר רוני.

ירון החל להזיז אותו, ניסה להרימו ואז רוני נפל מלוא קומתו ארצה. רגליו לא רצו לזוז. כולם נכנסו לחרדה. אשתו שפכה עליו מים, הילדים בכו, החבר צעק. לא ידעו אם להזמין אמבולנס. רוני לא היה מסוגל להזיז את רגליו. הוא עצם את עיניו וראה את רבי שלום שרעבי בבית, כולו לבוש לבן. הרב אמר:

"שבת שלום, אל תפחד…"

רוני שאל אותו בצער:

"שבת שלום… איפה המלאכים שצריכים לעזור לי? למה אני משותק?…"

אשתו של רוני, ילדיו וחברו הביטו בו בתדהמה. למי הוא מדבר?…

רוני ראה שהרב פונה ללכת, ואז אמר לו:

"אני נודר שלא אסע בשבת במשך שנה!"

ברגע שאמר את המילה "שנה" הצליח לקום על רגליו והלך למרפסת. אשתו היתה למטה מחכה לאמבולנס. היתה בטוחה שדעתו של בעלה נטרפה וצעקה "אל תקפוץ!"

רוני התפלא. לפני רגע לא היה יכול לזוז, וכעת היא פוחדת שיקפוץ…

הוא שאל: "את עולה?"

"כן, אבל אני רוצה שפסיכיאטר יבדוק אותך. מה קורה איתך?!"

"החלטתי לשמור שבת במשך שנה."

"סליחה, אני הכרתי אותך בתור אדם חילוני. אתה לא יכול לשנות עכשיו את כללי המשחק, וחוץ מזה אנחנו צריכים לנסוע לחו"ל לחודש."

"אסע איתך לאן שתרצי. את יכולה לעשות כל מה שתרצי, אבל אני שומר שבת."

"ומה יהיה אחרי שנה."

"לא יודע."

"אני כבר מכירה אותך. כשאתה לוקח פרויקט, אתה לוקח אותו עד הסוף. זה לא מתאים לי. אם ככה, אתגרש ממך!"

בימים הבאים המצב החריף ואשתו תבעה ממנו שיחתום לה שהוא מוותר על כל רכושו בגירושין. הוא היה מוכן לחתום על כל רכושו, כולל מספרת היוקרה שלו ואמר לה:

"את יכולה לקחת ממני הכל", אמר לה, "חוץ מהזכות שהקדוש-ברוך-הוא נתן לי לחזור בתשובה."

"מצדי אתה צריך להתאשפז בבאר-יעקב", אמרה.

רוני התייצב בבית הוריו בנס-ציונה עם כיפה על ראשו. אביו הביט בו בתדהמה:

"מה פתאום יש לך כיפה על הראש? מה קרה?"

"התחלתי לשמור שבת…"

"אבל היום יום ראשון!?"

"אבא, אני חוזר בתשובה."

"אתה רוצה להיות דתי? אין דבר כזה אצלנו בבית!"

"אצלי יש דבר כזה."

"אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו ככה."

"אבל אני ברשות עצמי."

האב אמר "גם אני ברשות עצמי." הוא לקח סכין, עשה קריעה בחולצתו וגרש את בנו מהבית בצעקות. בני המשפחה הצטרפו אליו וישבו שבעה.

רוני לא ידע מה לעשות. הוא חיכה ללילה רק כדי לראות את הרב שרעבי, ולספר לו מה עובר עליו. כשנפגשו, אמר לו:

"תשמע הרב, אני חוזר בתשובה, והנה, אשתי מתגרשת ממני, ההורים יושבים עלי שבעה…"

"לנו אין הרבה סבלנות", אמר הרב, "אבל לקדוש-ברוך-הוא יש הרבה סבלנות. אם תהיה לך סבלנות תראה שהכל יסתדר אצלך."

"אבל יש בלגן עם אשתי, יש לנו דיון ברבנות…"

"הכל יסתדר. תמשיך ככה."

אשתו של רוני עשתה הכל כדי שבעלה יתחרט. היא גייסה לשם כך את חברו הטוב, הזמר בני אלבז. בני נכנס לחדר, הסיר את כיפתו של רוני מראשו ואמר: "אתה רוצה לומר לי שלא נהיה חברים?! אתה הולך להיות דתי?! נפסיק לבלות ביחד?!"

"נמשיך להיות חברים", ניסה רוני להרגיעו, "אתה בכיוון שלך ואני בכיוון שלי…"

"מי חירפן אותך?!"

"אם תכיר אותו…"

"לא רוצה להכיר אף אחד!"

"בני, יהי רצון שהקדוש-ברוך-הוא יחזיר אותך בתשובה ותהיה כמוני…"

"רק זה חסר לי… תראה איך אתה נראה…"

שלושה ימים לאחר מכן התקשר בני והתנצל:

"רוני, אני מצטער שלחצתי עליך. פשוט אשתך התקשרה וסיפרה שאתם עומדים להתגרש. רציתי להציל את הבית… אתה יודע מה?! בוא נצא להתאוורר באיזה מקום!"

"בסדר", אמר רוני, "תביא את אשתך ואני אביא את אשתי לבית מלון בירושלים. אין לנו הרבה זמן להיות ביחד. בעוד שבועיים, מקסימום שלושה, אנחנו מתגרשים."

"מתאים לי. אבל לאן תיקח אותי? אל תשכח שאני מעשן בשבת."

"תעשה חופשי מה שתרצה."

רוני לקח את כולם ביום ששי לירושלים לשכונת "מאה שערים", ונעצר ליד בניין דירות ישן. בני, עם שיער ארוך, חליפה ומגפיים, שאל:

"תגיד לי, מה זה הבניין הזה?"

"זה סגנון חוץ לארץ. משהו מאוד מיוחד…"

הם נכנסו לביתו של הרב ראובן אלבז, ראש ישיבת "אור החיים"…

בלובי ראו ספרי קודש מימין ומשמאל.

"איפה הגענו?", שאל בני.

"זה הלובי של בית המלון…"

הרב אלבז בא לקראתם בחביבות ולחץ את ידיהם. בני שאל:

"מי זה?"

"זה בעל בית המלון…"

 "עם חליפה, כובע וזקן?!", נדהם בני.

הרב אלבז לקח את רוני בידו וקרא:

"בָּנַי, בואו נלך לתפילת מנחה!"

"תגיד לי, אנחנו עושים שבת עם כל השחורים האלה פה?!"

"אז מה?!"

"מה אז מה! אתה יודע שאני מעשן ארבע קופסאות…"

"תעשה מה שאתה רוצה."

באמצע התפילה קרא בני לרוני שיצא החוצה ואמר לו:

"אני רוצה לעשן. איך אני יוצא מפה?"

"תעשן."

"אבל מתי נכנסת שבת? אנחנו במאה שערים…"

"אם יש פה מאה שערים, בטח אחד מהם יישאר פתוח…"

בני לקח את קופסת הסיגריות, קרע אותה ואמר בכעס:

"השבת אני לא אעשן, אבל במוצאי שבת אני גומר איתך! אני לא רוצה לדבר איתך בחיים!"

בני נשאר עם הרב אלבז כמעט עד עלות השחר, שאל את כל השאלות שהציקו לו על היהדות, וקיבל את כל התשובות.

בבוקר הלכו לתפילה, בני פתח את ההיכל, והיתה תפילה שמחה במיוחד.

בסוף השבת אמר הרב אלבז לבני:

"נו, השבת מצאה חן בעיניך? מה דעתך להמשיך לשמור שבת בביתך בשבת הבאה?"

"הרב, הייתי בהרבה שבתות מעניינות בחיים, בארץ ובחוץ לארץ, אבל אף פעם לא היתה לי שבת כל-כך שמחה. אני מעשן ארבע קופסאות סיגריות ולא עישנתי אפילו סיגריה אחת השבת. כבר אני מחכה לשבת הבאה שאעשה אצלי בנס-ציונה. ועוד דבר, אני רגיל לעבוד בשבת, אבל אפילו אם ישלמו לי מיליון דולר, לא אעבוד בשבת!"

הרב ראובן אלבז והזמר בני אלבז נפרדו בחיבוק ונישוק.

 

עבר שבוע. ביום ששי בצהריים התקשר בני לרוני:

"תגיד רוני, הרב שהיינו אצלו בשבת התכוון שאשמור שבת מהשבת הזו או מהבאה?…"

"אתה בעצמך דברת על השבת הזאת. הבטחת שתשמור אותה אפילו אם יציעו לך מיליון דולר. מה קרה לך, בני?!"

"תשמע, יש לי בעיה. התקשר אליי החבר שלי אלי, בעל מלון 'גני שולמית', ואמר לי שאם אופיע אצלו בששי בערב למסיבת הפתעה עבור אבא שלו, הוא יתן לי ארבעת אלפים דולר, פלוס ששת אלפים דולר חוב קודם. סך הכל עשרת אלפים דולר! אולי אפשר לדחות את שמירת השבת לשבת אחרי כן?…"

רוני השיב: "אני לא אחראי על השבת. אשאל את הרב שרעבי."

הוא שאל את הרב שאמר:

"תאמר לו בשמי שיש לו ניסיון גדול משמיים. שלא יגע בכסף הזה! אם הוא יעמוד בניסיון, הוא יקבל שכר גדול מאוד!"

רוני מסר את דבריו לבני, שאמר "אה, לקחת לך רב קיצוני", וטרק את השפופרת.

 

במוצאי שבת התקשר בני לרוני וסיפר שהוא נמצא בבית-חולים "קפלן" ברחובות.

"מה קרה?"

"אל תשאל, תגיע מהר!"

רוני הגיע ומצא את בני ליד מיטתה של בתו הקטנה.

"מה קרה, בני?"

"רציתי להיות חכם. בערב שבת לקחתי חולצה ומגהץ כדי להתכונן להופעה ב'גני שולמית', הלכתי לחדר צדדי, שמתי את המגהץ בחשמל ונכנסתי להתקלח. הבת שלי מישל, בת השנה וחצי, חיפשה אותי בכל החדרים. היא הגיעה לחדר האחרון ואז נפלה על המגהץ הרותח. כל הבטן שלה נכוותה. זה היה מזעזע. עטפתי את הילדה במגבת ונסעתי ל'קפלן'. הקדוש-ברוך-הוא ניסה אותי ולא עמדתי בניסיון. אני רוצה לחזור בתשובה עכשיו – – –

במוצאי שבת נסעו השניים למספרה של רוני בראשון-לציון. רוני גזז את שערו הארוך של בני, שאמר לאחר מכן:

"אני רוצה ציצית!"

רוני נתן לו את טליתו הקטנה, ולאחר שבני לבש אותה, התפעל:

"אתה נראה כל-כך יפה ככה!"

"באמת", אמר בני, "מעניין איך דליה תגיב…"

הם נסעו לביתו של בני. כאשר אשתו ראתה אותו עם שיער קצר וכיפה, מיד הלכה לשים כיסוי ראש. לאחר מכן אמרה:

"אם עברת את כל זה והחלטת להיות ככה, אין לי מה לחפש. זהו זה!"

 

לעומת זאת שלום הבית של רוני הוסיף להידרדר.

באחד הערבים שבהם ביקר אצל הרב שרעבי, נכנס לפתע בנו הגדול, בן החמש וחצי, איתי, ואמר לו:

"אבא, אמא מחכה לך בחוץ!"

הרב שרעבי קם על רגליו, הוציא מטבע של עשרה שקלים מכיסו וסובב לאיתי סביב ראשו כמו בכפרות. לאחר מכן שפשף את הכסף במצחו של איתי ואמר לו:

"שים את העשרה שקלים מתחת לכרית שלך. בבוקר תקום ותקנה איתם ממתקים."

הבן הנלהב יצא לאמו שציפתה בחוץ, נופף עם הכסף ואמר:

"אמא. הסבא עשה לי עם הכסף במצח…"

האמא אמרה לבעלה:

"תגיד לי. גם אותו הוא רוצה לכשף?! גם אותו הוא רוצה להחזיר בתשובה, שיהיה מחורפן כמוך?! לא אתן לך צ'אנס!"

"מה קרה בסך הכל?! הוא עשה לו כפרות. תירגעי."

ברבע לשלוש לפנות בוקר התעורר רוני, הרים את הכר של בנו וראה את העשרה שקלים. לאחר מכן הלך ללמוד ולהתפלל אצל הרב. כאשר חזר, שמע את בנו בוכה.

"למה אתה מיילל?", שאל.

"אבא. אתה זוכר שהסבא נתן לי את העשרה שקלים אתמול?! הם נעלמו!"

"זו תעלומה", אמרה האם, "גם אני לא מבינה. תיסע עכשיו לשיכון המזרח ותיקח מהרב עשרה שקלים אחרים. הילד לא מוכן לעשות כלום עד שיקבל את הכסף."

"תעזבי, שילך עכשיו לגן."

לבסוף הוסכם שרוני ילך לעבודתו והבן לגנו, ובערב ילך האב לרב שרעבי ויבקש עשרה שקלים אחרים. רוני הלך למספרה, הדליק נרות והחל להתפלל את תפילותיו. לאחר שהחל לעבוד, לפתע צלצל הטלפון.

"שלום, זו רונית. השכנה מקומה ראשונה."

"כן, מה קרה?"

"תגיע הביתה דחוף!"

"מה קרה?"

"קרה לכם אסון…"

רוני הזדעק:

"מה קרה?!"

"הבן שלך נפל מהקומה העליונה על הראש, עשרה מטר גובה…"

רוני הגיע מבוהל כשהוא מצפה לגרוע מכל. הוא מצא בפתח הבניין רכב מכבי אש, רכב משטרה ואמבולנס. הוא שאל מישהו מה אירע, והלה סיפר בהתרגשות:

"ראיתי ילד נופל מלמעלה עד שנפל בקומת קרקע על הראש והתרסק על הבלטות…"

רוני המזועזע נזכר בעשרה שקלים שנעלמו לאיתי. הוא עלה בפיק ברכיים במדרגות. השכנה, שאצלה נפל הילד, באה לרוני והציעה לו לשתות. רוני שציפה לשמוע מפיה את הגרוע מכל, שאל בחרדה:

"מה קרה?"

היא החלה לספר איך שטפה את חדר המדרגות ולפתע…"

אז שמע רוני את קולו של בנו…

"אבא, אבא…"

רוני נדהם. היה בטוח שבנו נמצא באמבולנס ללא רוח חיים.

לפתע ראה את בנו איתי יורד עם שיער רטוב וגופיה רטובה ומחבק אותו. רוני הנדהם צעק לשכנה:

"אז מי נפל אצלך?"

"זה הוא", הצביעה על הילד.

"אז מי נמצא באמבולנס למטה?"

"אשתך!"

רוני לא ידע מה לחשוב.

"מה קרה? שניהם נפלו?"

"לא. רק הוא נפל…"

לבסוף התברר לרוני מה אירע. אשתו הלכה לקנות דבר-מה במכולת. הילד טיפס על המעקה, הוריד את ראשו ולא הצליח לחזור אחורה. הוא נפל לתוך חלל הבניין. השכנה למטה שטפה את הבית והוא נפל עם ראשו לתוך הדלי מים ולא נפגע! רוני לא הבין איך הילד לא נפגע כלל. כאשר האם חזרה, מישהי סיפרה לאם שהילד נפל מלמעלה והיא התעלפה. לכן הזמינו אמבולנס…

ליתר בטחון רוני לקח את בנו לרופא ילדים. הרופא שאל:

"ספר לי ולאבא איך נפלת."

"החזקתי את הברזלים. היה לי קשה לחזור חזרה. נפלתי באוויר וצעקתי 'אבא!' הרגשתי שמישהו תופס אותי בתוך המותניים ומוריד אותי לתוך הדלי…"

לרוני לא היה נעים שהרופא יחשוב שבנו מדומיין, אבל הרופא אמר:

"אני לא אדם דתי, אבל הילד לא משקר."

הוא הסיר את חולצתו של הבן, והם ראו סימני אצבעות מעמוד השדרה עד לטבור…

רוני מיהר לרב שרעבי. כאשר הגיע לחצר, ראה את הרב שרעבי עם צלחת, סוכר ואורז. הרב בא לקראתו, אמר לו "תשמח!", וזרק עליו סוכר ואורז.

רוני אמר בהתרגשות:

"הבן שלי נפל ממקום גבוה…" הרב הפסיקו:

"ושום דבר לא קרה לו. מלאכים תפסו אותו! איפה הבן?"

רוני הכניס את בנו אל הרב, ואמר:

"הרב, נתת לו עשרה שקלים. בבוקר הם נעלמו."

"כשראיתי אתמול את בנך, והסתכלתי במצחו היתה עליו גזירה נוראה. הכפרה שעשיתי לו עם העשרה שקלים התקבלה בשמיים. המלאך הממונה על הכפרות לקח אותה, וכך בנך זכה לחיות."

"אני יודע למה ה' עשה את כל זה", הכריז רוני, "רק כדי שאשתי תראה את הנס שקרה לבן ותחזור בתשובה!"

כאשר רוני חזר עם בנו, היא חיבקה ונישקה את הילד. אחר כך אמרה לרוני: "נדמה לך שהילד שנפל יחזיר אותי בתשובה?! אפילו אם אפול מקומה ארבע-עשרה לא אחזור בתשובה! נדמה לך שאדליק נרות?! נדמה לך שאשמור על צניעות?! שאלך למקווה?!"

באותו יום החליט רוני לעשות סעודת הודיה על הצלת הבן. הוא אסף עשרה אברכים, הביא גמרות ותכנן לערוך שולחן. כאשר אשתו ראתה את האברכים, שאלה את בעלה:

"מה הם עושים פה?"

"אנחנו עושים סעודת הודיה להצלת הילד."

"בטח, בטח" אמרה בכעס, "כולם החוצה!…"

היא לקחה את הגמרות וזרקה אותן החוצה והחלה לגרש את האברכים.

"עד כדי כך?!" נדהם רוני. "מה קורה איתך?!"

"אצלי בבית לא יהיה דבר כזה!"

באותו לילה הגיע לרב וסיפר לו מה שאירע.

"מה אתה אומר?!", התפעל הרב. "אתה חושב שכך צריך לנהוג?!"

"בטח שלא. זה לא בסדר שהיא זרקה את הגמרות ואת תלמידי החכמים."

"התכוונתי אליך! אתה יותר לא בסדר, בגלל שעשית זאת בניגוד לרצונה."

"הרב, אין הגיון במה שאתה אומר!"

"איפה שנגמר ההגיון, שם מתחילה האמונה."

"אז מה לעשות?"

"תקנה לה זר פרחים הכי גדול ובושם הכי יקר. אני אתן לך כסף."

"אני לא מבין. האם בגלל שהיא זרקה תלמידי חכמים וגמרות מגיע לה פרס?! זה לא מקובל עלי!""

"אם אתה שומע בקולי, לך תעשה את זה!"

רוני הלך למשתלה וקנה את הזר הכי יפה. אחר כך רכש את הבושם הכי יקר שמצא. הוא בא לביתו בעיניים דומעות. לא הבין מדוע הוא צריך להביא לה פרחים ובושם. ובנוסף חשש שמישהו יראה אותו בוכה עם פרחים ויחשוב שהוא באבל. 

הוא נכנס לסלון, הניח את הזר באגרטל. כאשר נכנס לחדר, החל לומר את עשרה מזמורי "התיקון הכללי" כשהוא בטוח שאשתו תהיה מאושרת. הבושם והפרחים הנפלאים יגרמו להם להיות בגן-עדן. במזמור החמישי שמע את צעדי אשתו. כאשר נכנס לסלון ראה שהפרחים נעלמו. אשתו ניצבה ואמרה:

"קנית לי פרחים אחרי מה שעשית לי אתמול?! ומה זה הבושם הזה? השקעת, הא?!"

היא לקחה את בקבוק הבושם וניפצה אותו במרכז החדר. לאחר מכן לקחה את הפרחים, הכתה בהם את רוני, תלשה אותם וזרקה אותם עליו.

"אתה והפרחים שלך תלכו לעזאזל! תעוף מהבית!"

באותו לילה הלך לבית הרב, ואמר לעצמו שלא יאמר לרב מילה, ואם הרב ישאל אותו, יענה לו."

הרב הבחין ברוני ושאל:

"האם קנית לה בושם ופרחים כפי שביקשתי?"

"כן" אמר רוני, כשהוא משתדל להסתיר את עוגמת הנפש שלו.

"נו, ומה היה?"

"אל תשאל הרב… הבאתי את הפרחים והבשמים לפינת האוכל בסלון. אחרי חמש דקות היא נכנסה לחדר. ואתה יודע מה היא עשתה?! היא לקחה את הבושם היקר ושברה אותו באמצע החדר. אחר כך נתנה לי מכות עם הפרחים, קיללה אותי וגם אותך…"

"גם אותי?" הרים הרב את קולו.

"כן, היא אומרת שזה בגללך!"

"ומה ענית לה?"

"מילה אחת לא דיברתי, כמו שהבטחתי לך."

"ואיך היא הגיבה?"

"המשיכה לקלל… אבל לא עניתי לה."

לפתע הרב החל לצחוק לתדהמתו של רוני, ואמר:

"תקשיב טוב. הראו לי הלילה בחלום שבעוד שלושה ימים הכל יסתדר אצלך."

רוני, שכה התייסר וכבר עמד בפני גירושין, שמח לשמוע זאת.

ביום השלישי אמר לו הרב:

"אמרו לי אתמול בלילה שנגזרה על המשפחה שלך גזירה."

"אבל אמרת שהכל יסתדר?! לאיזו משפחה התכוונת? של ההורים שלי?"

"לא. שלך!"

"מה לעשות? האם אצטרך לצום?"

"תתפלל לה'. אתה בעל תשובה. אתה יותר קרוב ממני לקדוש-ברוך-הוא."

למחרת בבוקר היתה אשתו של רוני צריכה לנסוע לבנק למשכנתאות בתל-אביב. היא ביקשה ממנו לקשור את בנם לירן בן השמונה חודשים, לסל-קל ברכב ויצאה לדרך. רוני הלך למספרה, הדליק נרות והחל לזעוק לבורא העולם שיציל אותו. אולי יש לו זכות אבות שתבטל את הגזירה שנגזרה עליו. כך התפלל באריכות עד שהעובדים והלקוחות החלו להגיע. 

אחרי שעה וחצי קיבל צלצול ממשטרת תל-אביב-יפו.

"מה אתם רוצים?" שאל בדאגה.

"תגיע מיד לרחוב אלנבי 134. אשתך, שנהגה עם הילד שלך, עשתה תאונת דרכים קשה מאוד. תתכונן לגרוע ביותר…"

רק זה היה חסר לרוני כעת. הוא נסע עם רכבו עד שהגיע למקום וראה את רכב האאודי שלהם מפורק ומכבי אש מנקים את השטח. הסל-קל שעליו ישב הילד נמחץ ונראה כמו דף נייר. מרכב כזה אף אחד לא יכול לצאת חי. היה לו ברור שאשתו ובנו נהרגו. אז התיישב על אבן והחל לבכות לקדוש-ברוך-הוא: "מה היא עשתה?! נכון, היא לא רוצה לחיות אתי. אז היית מגרש בינינו וזהו! למה לקחת אותה?! ולמה לקחת את התינוק שלנו! מה הוא עשה?!"

רוני שאל את הבוחן המשטרתי:

"איפה האשה והילד?"

"מי אתה?"

"אני הבעל."

הבוחן היפנה אותו לאמבולנס. רוני הביט דרך הוילון ולתדהמתו ראה את אשתו יושבת ומחבקת את הילד השותה מהבקבוק. הוא היה מאושר וחש שזכה בחיים של שניהם מחדש. אשתו לא זיהתה אותו. כאשר ניסה להתקרב אליה, צרחה בהיסטריה. החובשת שטיפלה בה הסבירה לו שהיא נפגעת חרדה, והוסיפה שהיא קיבלה זריקה ותוך עשרים דקות תתאושש ותחזור לעצמה. רוני חזר לרכב לחפש את התפילין שלו ולא מצא. הוא חזר לאמבולנס. התקרב לאשתו שנרגעה יותר, לקח את הילד ומצא את התפילין ביניהם.

לאט לאט הסתבר מה אירע. בעת התאונה אשתו לחצה על הברקס, מההדף העצום היא עפה קדימה דרך החלון הקדמי החוצה. גם התינוק שהיה בסל-קל עף דרך החלון הקדמי, והתפילין שהיו מונחות מאחור עפו בין שניהם…

האשה והתינוק לא נפגעו כלל בגופם!

באותו ערב החזיר רוני את אשתו והתינוק הביתה, ולאחר מכן נסע לרב שרעבי. כשהגיע נאמר לו שהרב ישן. כאשר התעורר אמר לו הרב:

"תשמח! הכל עבר!"

"הרב, איך אתה יודע? בבוקר אשתי עשתה תאונת דרכים…"

"זה בסדר, הכל עבר בשלום!"

"עכשיו ראיתי בחלום שכל הגזירה שהיתה עליכם התבטלה. תגיד לי. לאן הלכת בבוקר?"

"הרב, באתי למספרה, הדלקתי נרות, צעקתי לקדוש-ברוך-הוא…"

"אתה יודע איזה רעש עשית בשמיים?! ספסלים מבית דין של מעלה התעופפו באוויר מהרעש שעשית… לך הביתה. מה שבקשת, התקבל!"

רוני הגיע לביתו. אשתו פתחה את הדלת והוא נדהם. אשתו לבשה שמלה ארוכה וכיסתה היטב את שערה במטפחת הדוקה. כשנכנס פנימה, ראה עשרה שקים מלאים בגדים. היא אמרה לו:

"שמתי כאן את כל הבגדים הלא צנועים שלי. תיקח עכשיו פח נפט ותשרוף את כולם!"

לאחר זמן קצר הלכו לסמינר ליהדות, ואשתו סיפרה את סיפורה המרגש לפני הקהל.

בביתם הכל הסתדר על הצד הטוב, אבל מאידך משפחתו של רוני קיבלה קשה מאוד את חזרתו בתשובה. במשך שנה שלימה נידו אותו כולם, ובמיוחד אביו. רוני היה היהלום שבבית, איש מצליח שהיה עיקר גאוותו של אביו. האב לא היה מסוגל לשאת את חזרתו בתשובה.

אחרי שנה שלמה של נתק, אחיו הבכור ניסים התקשר:

"תשמע. היום יש באולמי 'בון טון' ברמת-גן אירוע משפחתי. אם תרצה תוכל להגיע עם המשפחה שלך…"

ואז ניתק.

כאשר סיפר זאת רוני לאשתו היא התנגדה לכך שיגיעו באומרה:

"שנה שלימה הם ניתקו קשר, ופתאום מזמינים אותנו למסיבה?!"

רוני אמר לה: "אחי ניסים רחוק מהדת. הוא בחוץ לגמרי. אם הוא הושיט לי יד, אנחנו צריכים להושיט לו שתיים."

רוני ואשתו הגיעו לאולם וישבו באיזו פינה. בשעה עשר קם אביו של רוני משולחן הכבוד, ובא לכיוונו של רוני. רוני ראה את אביו וקם על רגליו מפאת מצוות כיבוד אב.

לפתע הטיח האב בבנו צלחת חרס ופניו נמלאו דם. האב החל לקרוע את בגדי בנו וקרע את הטלית הקטן לגזרים וגם את כיפתו. הוא הכה את בנו ללא הרף ושבר כוסות על ראשו. 700 איש נדהמו לראות כיצד האב מכה את בנו. אשתו של רוני וילדיו בכו ללא הרף.

רוני הרכין את ראשו וחש כי הקדוש-ברוך-הוא מעמידו בניסיון נורא של כיבוד אב ואם. אחותו צעקה לעברו "קח את הרגליים שלך וצא!"

רוני היה מלא דם. מלצר אחד נתן לו מגבות כדי לקנח את דמו. הוא אסף את הציציות המוכתמות בדמו מהרצפה ואת כיפתו הקרועה. אחר כך דידה עם אשתו הבוכה וילדיהם לעבר הפתח. ואז אמר לאשתו: "אני הולך לבקש סליחה מאבא שלי. כנראה שפעם פגעתי בו, ולכן הוא כועס עלי…"

אשתו נדהמה: "אתה רוצה לבקש סליחה?! למה מה עשית לו?!"

"בטח פגעתי בו. לא בחינם ה' העמיד אותי בנסיון כזה."

"תעשה מה שאתה רוצה", אמרה.

נאמר לו שאביו נמצא בחדר השירותים, והוא הגיע לשם. 

"אני מבקש סליחה אם פגעתי בך", אמר רוני.

האב שמע את קולו של רוני, הסתובב ונתן לבנו עוד שני אגרופים…

רוני, אשתו והילדים חזרו לביתם. לאחר שרוני טיפל בפצעיו, הלך לישון. בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, התעורר רוני והתבונן בתמונתו של רבי יעקב אביחצירא זצ"ל. הוא קיבל השראה מיוחדת, הדליק נר נשמה והחל לדבר עם בורא העולם: "שמע. לא נולדתי במאה שערים או בבני-ברק, אלא בנס-ציונה למשפחה שבה אכלו חמץ בפסח וגם חזיר. אני יודע שניסית אותי לעיני 700 איש לראות איך אגיב להתקפה של אבא שלי. אם קידשתי את שמך לעיני 700 איש, אני לא רוצה כסף ולא זהב. אני רק מבקש שתחזיר את אבי ואמי, אחי ואחיותי בתשובה!"

הלהבה של נר הנשמה נטתה לפתע באופן מיוחד. רוני נדהם, איך זה יתכן, וחש שתפילתו עלתה השמיימה. 

למחרת בערב ישבו רוני ואשתו בביתם. לפתע נשמע צלצול בדלת. הוא הסתכל בעינית ואמר לאשתו: "אלה ההורים שלי…"

"אוי ואבוי", נחרדה אשתו, "אל תפתח להם!"

"תיכנסי לחדר. אל תפחדי. אני כבר אסתדר עם אבא שלי."

רוני פתח את הדלת מבלי לדעת מה רצונו של אביו: האם ימשיך במסכת המכות או אולי יסלח לו?

האב היה לבוש היטב. הוא החל לחבק ולנשק את רוני כשהוא בוכה כמו ילד קטן. רוני היה נבוך. מעולם לא ראה את אביו בוכה כך, פרט להלוויה של אחותו. רוני נישק את אביו, שטף את פניו ונתן לו לשתות. האב לא הפסיק לבכות. רוני שאל: "אבא, למה אתה בוכה, קרה משהו בבית?"

"אתה מוכן לתת לי מה שאבקש ממך?"

רוני שאל בתמיהה: "בטח, אבא, מה אתה צריך?"

הוא הצביע על תמונתו של רבי יעקב אביחצירא, ואמר:

"אני רוצה שהתמונה של החכם הזה תהיה אצלנו בסלון."

רוני נדהם. הוא היה מאושר מבקשת אביו, אבל חשש לתת תמונה שתיתלה בבית שבו מחללים שבת.

"אבא, אשמח לתת לך את התמונה, אבל אצלכם מעשנים בשבת, אתה יודע…"

הוא חשש שאביו יתרגז. האב אמר:

"הבית שלי הוא כמו שלך בשבת!"

"מה זאת אומרת?"

"אני ואמא שלך החלטנו שאנחנו שומרים שבת כמוך!"

רוני פנה לאמו: "אמא, איך זה יכול להיות? מה קרה לאבא?"

"אל תשאל איזה לילה עברנו עם אבא שלך… בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, אבא שלך בלע את הלשון בשינה והתחיל לפרפר. לא ידעתי מה לעשות וקראתי לאחים ולאחיות שלך שיצילו אותו. הם לא ידעו מה לעשות. אחותך אפילו התעלפה. אבא איבד את הדופק. השכן אמר להזעיק אמבולנס. הדופק פסק למשך שלוש דקות. המצב היה כלאחר ייאוש. לפתע אבא קם ואמר: קחו אותי לרוני…"

האב המשיך להסביר לבנו:

"רוני. הייתי בעולם האמת. אתה רואה את החכם הזה? כאלה חכמים ראיתי בשמיים. הם אמרו לי בבית דין של מעלה: 'אתה רוצה לחזור לעולם? תלך לבן שלך שחזר בתשובה. בזכותו תוכל לחזור. ואם לא – תישאר כאן!' אמרתי להם: 'אני רוצה להיות כמו הבן שלי', והם החזירו אותי לחיים…"

האב ביקש מרוני טלית מצוייצת ואמר:

"אני מבטיח לך שאני ואמא נהיה עד מאה ועשרים כמוך. אני רק מבקש ממך דבר אחד: אל תלחץ על האחים והאחיות שלך."

"תקשיב, אבא", אמר רוני, "אם אתה ואמא תשמרו שבת, גם האחים והאחיות ילכו אחריכם. אם לא היום, אז מחר או מחרתיים." הוא חש בבירור שתפילתו התקבלה בשמיים. רוני דיבר עם אחיו ונדהם לשמוע שהם כבר החליטו ללכת בעקבות אביהם…

כיום רוני רומי הוא מפיק של זמרים יראי שמיים  וידועי שם, הזוכה לקדש את השם יתברך בכל העולם.