פרשת בשלח לילדים – נס קריעת ים סוף

הקראת כתבה
יום רביעי ז׳ שבט ה׳תשע״ד
עַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְּרֶגַע קָשֶׁה בְּיוֹתֵר וְלֹא נוֹתַר לוֹ אֶלָּא לִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם. לִסְמֹךְ עַל מִי שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מִן הַמִּצְרִים וְעַל מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּחֻקֵּי הַטֶּבַע. זוֹהִי הַהִזְדַּמְּנוּת הַגְּדוֹלָה לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם, לֹא כְּדֵי לָמוּת חֲלִילָהּ, אֶלָּא לְהַאֲמִין וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה נֵס. נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב קוֹפֵץ רִאשׁוֹן לַמַּיִם, אַחֲרָיו כָּל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְאַחֲרֵיהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל…
מאת שולמית שמידע
מתחת למים

עַם יִשְׂרָאֵל יוֹצֵא מִמִּצְרִים וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאתָם הֵם שָׁבִים לְכִוּוּן יַם סוּף.

פַּרְעֹה, טוֹעֶה וְחוֹשֵׁב: “נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר”,

וְיִצְרוֹ בּוֹעֵר כָּאֵשׁ לָשׁוּב לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וּלְהַחְזִירָם לְמִצְרַיִם.

הוּא מֵסִית אֶת חֵילוֹ וּפָרָשָׁיו לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל,

וְאוֹ טוֹ טוֹ הוּא מִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם… רַק עַמּוּד עָנָן מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם.

עַם יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶת מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וְיַם סוּף לִפְנֵיהֶם,

וְהֵם נִתְקָפִים בְּפַחַד אֵימִים, לְאָן יִפְנוּ?… לְאָן יֵלְכוּ?…

בַּצַּר לָהֶם צוֹעֲקִים יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה:

מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם?…

כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר!…

בְּשָׁעָה קָשָׁה זוֹ מַתְחִילִים יִשְׂרָאֵל לָדוּן בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, מַה לַּעֲשׂוֹת…

מִקְּצָתָם אוֹמְרִים לָשׁוּב לְמִצְרַיִם;

מִקְּצָתָם מְשִׁיבִים, אֵין לְהִכָּנַע לְמִצְרַיִם, יֵשׁ לְהִלָּחֵם בָּהֶם!

אֲחֵרִים מַצִּיעִים לְהִתְפַּלֵּל לְבוֹרֵא עוֹלָם,

וְאֵלֶּה שֶׁהִתְיָאֲשׁוּ וְלֹא רָאוּ שׁוּם דָּרַךְ לְהִנָּצֵל אָמְרוּ: אֵין בְּרֵרָה, יֵשׁ לִקְפֹּץ לַמַּיִם וְלָמוּת.

מֹשֶׁה מְנַסֶּה לְהַרְגִּיעַ אֶת הָרוּחוֹת –

לְאֵלֶּה שֶׁבִּקְּשׁוּ לִקְפֹּץ לַמַּיִם הוּא אוֹמֵר: אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת הַשֵּׁם.

לְמִי שֶׁבִּקֵּשׁ לָשׁוּב לְמִצְרַיִם הִבְטִיחַ מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ לִרְאוֹת עוֹד אֶת מִצְרַיִם עַד עוֹלָם.

לְאֵלֶּה שֶׁהִצִּיעוּ לְהִלָּחֵם עִם הַמִּצְרִים, עָנָה מֹשֶׁה: “הַשֵּׁם יִלָּחֵם לָכֶם!”

לְמִי שֶׁהִצִּיעַ לְהִתְפַּלֵּל אָמַר מֹשֶׁה: “וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן”.

גַּם כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה מִתְפַּלֵּל הַשֵּׁם אוֹמֵר לוֹ:

“מַה תִּצְעַק אֵלַי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” יָשָׁר לְתוֹךְ הַיָּם!

עַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְּרֶגַע קָשֶׁה בְּיוֹתֵר וְלֹא נוֹתַר לוֹ אֶלָּא לִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם.

לִסְמֹךְ עַל מִי שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מִן הַמִּצְרִים וְעַל מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּחֻקֵּי הַטֶּבַע.

זוֹהִי הַהִזְדַּמְּנוּת הַגְּדוֹלָה לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם,

לֹא כְּדֵי לָמוּת חֲלִילָהּ, אֶלָּא לְהַאֲמִין וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה נֵס.

נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב קוֹפֵץ רִאשׁוֹן לַמַּיִם, אַחֲרָיו כָּל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְאַחֲרֵיהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל…

עַם יִשְׂרָאֵל מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם וּבוֹטֵחַ בּוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִשְׁאַר חַיָּב,

הוּא פּוֹנֶה לְמֹשֶׁה: הָרֵם אֶת מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ,

וְיָבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה!

מֹשֶׁה מַטֶּה יָדוֹ עַל הַיָּם וְהַיָּם נִקְרַע לִגְזָרִים.

נֵס קְרִיעַת יַם סוּף הָיָה בְּלֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צָעֲדוּ לְתוֹךְ הַיָּם,

וְרַק כַּאֲשֶׁר הַמַּיִם הִגִּיעוּ לְחָטְמָם,

“הַיָּם רָאָה וַיָּנָס” וְנִקְרַע לַגְּזָרִים.

וְאָכֵן, עַם יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַיָּם בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו וּמְפַלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ.

עַמּוּד עָנָן מֵאַחֲרֵיהֶם מֵגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הַמִּצְרִים,

וְעַמּוּד הָאֵשׁ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וּמֵאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. וּמַה הֵם רוֹאִים?

הִנֵּה קַרְקַע הַיָּם מִתְיַבֶּשֶׁת וּמְקַבֶּלֶת צוּרַת פְּסֵיפָס מְפֹאָר כְּמוֹ בְּאַרְמוֹנוֹת מְלָכִים.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים בְּתוֹךְ מִנְהָרוֹת שֶׁל מַיִם זְקוּפִים שְׁקוּפִים וְזַכִּים כְּיַהֲלוֹמִים,

כְּאִלּוּ מְהַלְּכִים בַּחֲדָרִים מְלֵאִים אוֹרוֹת.

וְכָל שֵׁבֶט הוֹלֵךְ בַּנָּתִיב שֶׁלּוֹ כְּשֶׁמִּבַּעַד לַמַּיִם הַשְּׁקוּפִים רוֹאִים אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ.

הַמִּצְרִים מִתְבַּלְבְּלִים וְרָצִים אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל.

הַשֵּׁם מֵטִיל מְהוּמָה בְּמַחֲנֵה מִצְרַיִם עַד שֶׁאוֹפַנֵּי מַרְכְּבוֹתֵיהֶם נִשְׁמָטִים.

וְרַק כַּאֲשֶׁר הָאַחֲרוֹן מֵעַם יִשְׂרָאֵל מַגִּיעַ לִשְׂפַת הַיָּם,

מֹשֶׁה מַטֶּה שׁוּב אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וְהַיָּם שָׁב לְאֵיתָנוֹ,

הַמִּצְרִים נִבְהָלִים וּמְנַסִּים לָנוּס… אוּלָם כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי!

מַחֲנֵה מִצְרַיִם טוֹבְעִים בְּיַם סוּף.

עֲשָׂרָה נִסִּים בְּתוֹךְ נֵס גָּדוֹל אֶחָד נַעֲשׂוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל.

וְאִם עֶשֶׂר מַכּוֹת מִצְרַיִם הָיוּ בִּבְחִינַת “אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא”,

הֲרֵי שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה בִּבְחִינַת “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה”.

כַּאֲשֶׁר עִקַּר הַנֵּס הָיָה רְאִיַּת אֱלֹקוּת: “זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ”.

רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי.

מְלַאי תּוֹדָה וְשֶׁבַח לֶאֱלֹקִים,

עוֹמְדִים עַל שְׂפַת הַיָּם מֹשֶׁה וְכָל עַם יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד וְאוֹמְרִים אֶת שִׁירַת הַיָּם.

אֲלֵיהֶם מִצְטָרְפִים כָּל הַיְּלָדִים אֲפִלּוּ עוֹלָלִים בִּמְעֵי אִמָּן.

וּמְשַׁבְּחִים וּמוֹדִים לְהַשֵּׁם עַל שֶׁכִּלָּה חֲמָתוֹ בְּאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵס גָּדוֹל.

עַד שֶׁאֲפִלּוּ עַמִּים אֲחֵרִים, שֶׁשָּׁמְעוּ עַל נֵס קְרִיעַת יַם סוּף,

רָגְזוּ וְאֵימָתָה וָפַחַד נָפְלוּ עֲלֵיהֶם. “כֵּן יֹאבְדוּ כָּל אוֹיְבֶיךָ הַשֵּׁם!…

וּבְעִקָּר עַל שֶׁהִתְגַּלָּה אֲלֵיהֶם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ.

גַּם הַנָּשִׁים וּבְרֹאשַׁן מִרְיָם יוֹצְאוֹת בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת וְשָׁרוֹת לְהַשֵּׁם.

מִרְיָם הַנְּבִיאָה, שֶׁחָוְתָה בְּרֶגֶשׁ עָמֹק אֶת מְרִירוּת הַסֵּבֶל שֶׁל אַחֶיהָ בַּגָּלוּת,

רְאוּיָה לַעֲמֹד בְּעֵת כָּזוֹ בְּרֹאשׁ נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וְלָצֵאת בִּקְרִיאָה:

“שִׁירוּ לְהַשֵּׁם כִּי גָאֹה גָאֹה סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”.

וְכָמוֹהָ כָּל נְשׁוֹת הַדּוֹר הַצִּדְקָנִיּוֹת שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּגְּאֻלָּה וְהֵכִינוּ אֶת הַתֻּפִּים עוֹד בְּמִצְרַיִם,

רְאוּיוֹת לְצֵאת בְּשִׁירָה בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְהִתְלַהֲבוּת,

וּגְדוֹלָה שִׂמְחַת הַנָּשִׁים יוֹתֵר מִשֶּׁל הָאֲנָשִׁים… שֶׁבִּזְכוּתָם נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם.

זָכְתָה שִׁירַת הַיָּם מִכָּל עֶשֶׂר שִׁירוֹת שֶׁבַּתַּנַ”ךְ

לִהְיוֹת חֵלֶק מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית בְּכָל יוֹם וְהִיא שְׁגוּרָה בְּפִי כָּל.

כִּי שִׁירַת הַיָּם הִיא הוֹדָאָה לְהַשֵּׁם עַל הַנֵּס הַנִּפְלָא – נֵס קְרִיעַת יַם סוּף –

שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲבוֹתֵינוּ כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרִים.

עַל נִקְמַת הַשֵּׁם בְּאוֹיְבֵיהֶם הַמִּצְרִים כְּשֶׁנִּעֵר אֶת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם,

וּבִמְיֻחָד עַל הִתְגַּלּוּתוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ: זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ.

וּבְקָרוֹב מַמָּשׁ נִזְכֶּה לַשִּׁירָה הָעֲשִׂירִית “שִׁיר חָדָשׁ”!…

גְּאֻלָּה נִצְחִית שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת!

פרסום תגובה חדשה

test email