פרשת יתרו לילדים – מעמד הר סיני

הקראת כתבה
יום רביעי י״ד שבט ה׳תשע״ד
בפרשת יתרו המתארת את מַעֲמַד הַר סִינַי מַגִּיעִים כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת כּוֹלֵל נִשְׁמוֹת גֵּרִים. הֵם חוֹנִים שָׁם נֶגֶד הָהָר כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד בְּאַחְדוּת במעמד הר סיני כַּאֲשֶׁר בָּרֶקַע לַפִּידִים בּוֹעֲרִים… רְעָמִים וּבְרָקִים… וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ… לְפֶתַע בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק… נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם: “אָנֹכִי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”…
מאת שולמית שמידע
צוקים

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְבָנָיו אֶת עַצְמוֹ

עַם יִשְׂרָאֵל יוֹצֵא מִמִּצְרִים בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים וְעַכְשָׁו הוּא מִתְעַדֵּן שְׁלוֹשָׁה חֲדָשִׁים

כְּדֵי לִהְיוֹת מוּכָן לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי.

הִגִּיעַ הַזְּמַן לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, חָכְמַת הַשֵּׁם וּרְצוֹנוֹ.

הָאוֹצָר שֶׁנִּגְנַז תקע”ד דּוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם,

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן תּוֹרָה לְבָנָיו הוּא נוֹתֵן לָהֶם אֶת עַצְמוֹ,

שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַתּוֹרָה דָּבָר אֶחָד הֵם.

מַלְאֲכֵי הַשָּׁרַת מִתְפַּלְּאִים 

מַלְאֲכֵי הַשָּׁרַת מִתְפַּלְּאִים, מַה פִּתְאוֹם נוֹתְנִים אוֹצָר יָקָר כָּל כָּךְ לִבְנֵי אָדָם,

לְפֶתַע הֵם מַרְגִּישִׁים אֶת עֶלְיוֹנוּת הָאָדָם עֲלֵיהֶם וְהֵם מִתְמַלְּאִים קִנְאָה.

וּכְשֶׁמֹּשֶׁה עוֹלֶה לַמָּרוֹם הֵם שׁוֹאֲלִים: “מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ”?…

עוֹנֶה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא.

אָמְרוּ לְפָנָיו: אַתָּה שֶׁאַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ מְבַקֵּשׁ לָתֵת לְבָשָׂר וָדָם,

חֶמְדָּה שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה אֶצְלְךָ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם?!…

תֵּן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה – “תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם”.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַחְזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה.

אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי יָרֵא מֵהֶם שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בְּהֶבֶל פִּיהֶם.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֱחֹז בְּכִסֵּא כְּבוֹדִי וַעֲנֵה לָהֶם תְּשׁוּבָה.

אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, בַּתּוֹרָה כָּתוּב: “אָנֹכִי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”,

וְכִי לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם וּלְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם?…

הַתּוֹרָה מְצַוָּה: “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי”…

וְכִי אַתֶּם נִמְצָאִים אֵצֶל עַמִּים שֶׁעוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה?…

נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ”, הֲרֵי אֵינְכֶם עוֹשִׂים מְלָאכָה כְּלָל.

כָּתוּב בָּהּ: “לֹא תִּשָּׂא”… וְכִי יֵשׁ בֵּינֵיכֶם מַשָּׂא וּמַתָּן?!…

כָּתוּב בָּהּ: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ”, וְכִי יֵשׁ לָכֶם אָב וָאֵם?…

כָּתוּב בָּהּ: “לֹא תִּגְנֹב”… “לֹא תִּרְצַח”… “לֹא תִּנְאַף”…

אֲבָל אֵין בֵּינֵיכֶם קִנְאָה וְאֵין לָכֶם יֵצֶר הָרַע!

מִיַּד הוֹדוּ הַמַּלְאָכִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנַעֲשָׂה מֹשֶׁה אָהוּב עֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ לוֹ מַתָּנוֹת.

וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב עַל מֹשֶׁה: “עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם”.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְבָנָיו אֶת הַתּוֹרָה 

אִם כֵּן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחְלִיט לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל,

וּלְמַעֲמַד הַר סִינַי מַגִּיעִים כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת כּוֹלֵל נִשְׁמוֹת גֵּרִים.

הֵם חוֹנִים שָׁם נֶגֶד הָהָר כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד בְּאַחְדוּת גְּמוּרָה,

כַּאֲשֶׁר בָּרֶקַע לַפִּידִים בּוֹעֲרִים… רְעָמִים וּבְרָקִים… וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ…

וּלְפֶתַע בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק… נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם:

“אָנֹכִי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים,

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי”…

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַרְגִּישׁ שֶׁשֵּׁם הַשֵּׁם מֵאִיר בְּנַפְשׁוֹ וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

וְאַחֲרֵי הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מְהַדְהֲדוֹת בְּעוֹלַם כָּל שְׁאַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלוֹת אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ:

“…כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ… לֹא תִּגְנֹב… לֹא תִּרְצַח… לֹא תַּחְמֹד”… וכו’.

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מַרְגִּישׁ, שֶׁעִמּוֹ הַדִּבּוּר מְדַבֵּר בְּאֹפֶן אִישִׁי לְפִי כּוֹחוֹ –

(בַּחוּרִים לְפִי כּוֹחָם… זְקֵנִים לְפִי כּוֹחָם… קְטַנִּים לְפִי כּוֹחָם…)

עַם יִשְׂרָאֵל נִתְקַף בְּאֵימָה, יִרְאָה, רֶתֶת וְזִיעַ… וּמַרְגִּישׁ בִּטּוּל בַּמְּצִיאוּת מַמָּשׁ.

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ קוֹלֵט שֶׁעַכְשָׁו מִתְרַחֵשׁ דָּבָר חַד פַּעֲמִי גָּדוֹל, וְנֶאֱלַם דּוּמִיָּה.

צִפּוֹר אֵינָהּ מְצַיֶּצֶת, עוֹף אֵינוֹ פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, שׁוֹר אֵינוֹ גּוֹעֶה.

גַּם הַמַּלְאָכִים מַחְרִישִׁים: אֳפָנִים אֵינָם עָפִים, שְׂרָפִים אֵינָם אוֹמְרִים: קָדוֹשׁ,

אֲפִלּוּ הַיָּם שָׁקֵט וְאֵינוֹ מִזְדַּעֲזֵעַ.

רַק קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁמַע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

קָשֶׁה לְהַחְזִיק מַעֲמָד כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַשֵּׁם בְּכָל הָעוֹלָם,

וּמִקּוֹל הָרַעַשׁ הָאַדִּיר וְהֶחָזָק שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרַחַת נִשְׁמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד לָהֶם טַל מֵאוֹתוֹ טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, וּמְחַיֶּה אוֹתָם.

שָׁעָה גְּדוֹלָה לְעַם יִשְׂרָאֵל 

אָכֵן שָׁעָה גְּדוֹלָה לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִגִּיעוּ לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר,

כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים,

לְאַחַר שֶׁהִשְׁתּוֹקְקוּ וּבִקְּשׁוּ: רְצוֹנֵנוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּי מַלְכֵּנוּ… רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ…

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּלֶּה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל עַצְמוּתוֹ וּבִמְלוֹא הֲדָרוֹ,

אָז כֻּלָּם נִרְפָּאִים!… –

סוּמִים פּוֹקְחִים אֶת עֵינֵיהֶם – “וְכָל הָעָם רוֹאִים”…

אִלְּמִים פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם – “וְיַעֲנוּ כָּל הָעָם”…

חֵרְשִׁים פּוֹקְחִים אֶת אָזְנֵיהֶם וְאוֹמְרִים: “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע”…

הַחִגְּרִים מִתְרַפְּאִים וִיכוֹלִים לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם – “וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר”…

אֲפִלּוּ הַטִּפְּשִׁים הוֹפְכִים לִהְיוֹת חֲכָמִים וּנְבוֹנִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת”.

עַל מָה הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל?

וְעַל מָה הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל?…

עַל הִתְגַּלּוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן וְהַשָּׁפֵל,

כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ הוֹרָאוֹת וּמִצְווֹת אֵיךְ לְהִתְעַסֵּק עִם הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

וּלְאַחַר שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיָה מֻשְׁפָּל בְּעַבְדוּת קָשָׁה בְּמִצְרַיִם,

וְגַם לְאַחַר שֶׁנֶּחְרַד כָּל כָּךְ מֵהַקּוֹלוֹת וְהַבְּרָקִים בְּמַתַּן תּוֹרָה,

הוּא הִגִּיעַ לְדַרְגַּת עֲנָוָה וּבִטּוּל לְהַשֵּׁם,

וְלָכֵן זָכָה לִהְיוֹת כְּלִי מֻכְשָׁר לְהִתְגַּלּוֹת הַשֵּׁם.

אָנוּ מוּכָנִים לִשְׁלֵמוּת הִתְגַּלּוּת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם

וְאֵין זֶה סוֹף הַסִּפּוּר.

בְּיָמֵינוּ לְאַחַר דּוֹרוֹת רַבִּים שֶׁל קִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת,

וּבִהְיוֹתֵנוּ דּוֹר אַחֲרוֹן לַגָּלוּת וְרִאשׁוֹן לַגְּאֻלָּה,

דּוֹר שֶׁבּוֹ הַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים,

הֲרֵי שֶׁאָנוּ כְּבָר מוּכָנִים לְגִלּוּי תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ

וְלִשְׁלֵמוּת הִתְגַּלּוּת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

וּמְצַפִּים לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת וְאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה,

שֶׁתִּהְיֶה מִיָּד מַמָּשׁ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email