פרשת שלח – כל יהודי הוא שליח ה’

הקראת כתבה
יום רביעי י״ג סיון ה׳תשע״ד
תורה ירדה לעולם באופן של “שלח” ולכן שייכת לכל מקום ולכל זמן, וכל אחד יכול לזכות בה. וכמוה כל יהודי בכל מקום שנמצא ובכל זמן הוא הוא שליח הקב”ה לעשות רצונו.
מאת שולמית שמידע
שובל

 

 

תורה ירדה לעולם באופן של “שלח”

כאשר בני נוער (באמריקה) שואלים, מה להם ולתורה ולמצוות,

הרי מתן תורה היה מעבר לים בחצי כדור העליון;

שם בארץ ישראל ובבל אמנם היו ישיבות גדולות,

אולם הם נולדו לאחרי אלפי שנים בחצי הכדור התחתון רחוק מאד משם?

אז למה שיתנהגו לפי חוקי התורה?…

התשובה היא “שלח”, תורה ירדה לעולם באופן של “שלח”.

התורה שהיתה “חמדה גנוזה” “אמון” ו”שעשועים” לפני ה’,

נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות,

עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם הזה ו”לא בשמים היא”.

תורה ניתנה בזמן ובמקום מסויימים,

אך התפשטה באופן של “שלח” לכל זמן ולכל מקום.

תורה ניתנה במדבר דוקא – מקום פשוט ללא מעלה מיוחדת, מקום של הפקר,

ללמדנו ששייכת לכל מקום ומקום, וכל אחד יכול לזכות בה.

ונתינתה “ביומא תליתאי בירחא תליתאי” מורה ששייכת לכל הזמנים.

גם עבודת היהודי היא באופן של “שלח”

גם עבודת היהודי היא באופן של “שלח”,

יהודי אחד גולה לברבריא שני לסמטריא, שלישי לבראזיל ורביעי להודו…

ובכל מקום שנמצא ובכל זמן לא רק בבית הכנסת לא רק בשבתות וחגים וכיו”ב,

הוא שליח של הקב”ה ששלחו למקום זה לעשות רצונו,

הוא צריך לעשות מביתו וסביבתו ארץ ישראל!…

“ארץ אשר… תמיד עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה”.

שיהיה גילוי אלוקות במקום זה על ידי קיום תורה ומצוות.

ומילוי שליחותו היא קיומו וחיותו.

השליחות יכולה להיות בד’ אמותיו שגם שם יש עבודה

עם עצמו ועם אנשי ביתו ובשכונתו;

או מחוץ לד’ אמותיו במקום רחוק,

המחייב החדרת ענייני אלוקות וקדושה עד שיוציא יקר מזולל.

אם כן, יש שני אופני עבודה, שתי סברות במה להתחיל…

עבודה עם עצמו בד’ אמותיו או עבודה באופן של הפצה במקום רחוק יותר.

וכל אחד עושה חשבון נפש עם עצמו היכן מקום עבודתו.

יש שהוא מתחיל לעבוד בד’ אמותיו, לקיים,

“תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם”, “קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים”.

אולם גם כשעוסק ב”קשוט עצמך”, הרי זה באופן של “שלח”;

כי רק לאחר התלבשות נשמתו בגוף הוא מתחיל בעבודה.

נשמתו ירדה למטה “מאיגרא רמה לבירא עמיקתא!”

נשמתו נסעה מרחק עצום כדי לתקן את גופו וחלקו בעולם,

לממש את תכלית הבריאה, שנתאוה הקב”ה להיות לו ית’ דירה בתחתונים דוקא,

בתחתונים ששם המציאות רחוקה מגילוי אלוקות.

ה’ שלח נשמה לעולם לתכלית מיוחדת

“הלך הקב”ה מהלך ת”ק שנה לקנות לו שם”,

על ידי ששלח נשמה חלק מעצמו (“חלק אלוקה ממעל ממש”) מאיגרא רמה לבירא עמיקתא,

כדי לברר את הגוף והנפש הבהמית וחלקו בעולם.

שליחות רחוקה ביותר – ירידה גדולה ביותר, אך צורך עליה.

כי הקב”ה הוא עצם הטוב ומטבע הטוב להיטיב,

ואי אפשר להגיע לתכלית העילוי, אלא רק על ידי ירידה גדולה זו.

אין ברירה אלא לשלוח ולהוריד את הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא,

כדי שתוכל להגיע לתכלית העילוי, עילוי לעצמה ועילוי בהפצה חוצה.

בימינו, שלא כבימים עברו, אין להסתפק בעבודת האדם בד’ אמותיו.

עיקר העבודה היא להפיץ את המעיינות חוצה למקום רחוק דוקא.

בימינו תובעים מיהודי לעסוק בהפצה במקום רחוק באופן של “שלח”,

ומובטחים שליחי ה’ שיקבלו כח מיוחד לעבודתם באופן של “מלכתחילה אריבער”,

כשה’ מברך אותם באור פניו ו”באור פני מלך חיים”.

וערבים לו מלמעלה שיצליח בפעולותיו, גם כשהוא נמצא בחושך כפול ומכופל,

גם כשהולך למקום רחוק שיש בו סכנה.

עד שיהיה בעל הבית על העולם, ויחיה באורה ושמחה וששון ויקר.

כשהולכים בשליחותו של הקב”ה צריך לדעת את מטרת השליחות ולא לחרוג ממנה.

ללמוד מן הפרשה שלא להיות כמרגלים שהוסיפו על השליחות –

וכשנתבקשו לספר רק על מהות הארץ,

הוסיפו וחיוו דעתם ומסקנתם האישית: “לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו” –

אלא להיות כמרגלים ששלח יהושע (כמסופר בהפטרה),

שכפי שנתבקשו לברר אם נפל פחדם של בני ישראל על יושבי הארץ,

הודיעו: “כי נתן ה’ בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו”.

יהודי הולך לשליחות בכח המשלח

יהודי שהולך בשליחות ה’ צריך לדעת,

שבודאי יוכל למלא את השליחות כי הולך בכח המשלח.

וכמו שאמר כלב בן יפונה: “עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה” –

אפילו הוא אומר, לעשות סולמות ולעלות השמיימה, נצליח בכל דבריו (רש”י).

גם כשדבר נראה רחוק מן המציאות ובלתי אפשרי כמו לעלות לשמים,

הרי כשנותנים ליהודי לעשות שליחות זו, נותנים לו גם את הכוחות לכך.

רק שצריך קודם לכן לתור את הארץ,

לבדוק מהו העניין המיוחד שצריך לעסוק בו במקום השליחות,

ולא להמתין להוראה מ”בת קול” או מ”נביא”.

צריך לבדוק מה יש לתקן במקום השליחות –

שמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה, הדלקת נרות שבת קודש וכיו”ב.

צריך לבדוק את הארץ – “השמנה היא אם רזה”.

אם רזה היא, יש לעסוק במצות צדקה.

ואם שמנה היא, יש להביא ממנה ביכורים מן המובחר.

גם ברוחניות יש לבדוק את הארץ.

אם תושביה עניים בדעת בענייני יהדות, יש להתחיל ללמד אותם מן האל”ף בי”ת,

ואם עשירים הם בדעת בענייני יהדות, צריך להוסיף להם לימוד באופן נעלה יותר.

שמשמעות “ויתורו את הארץ” היא מלשון “יתרון” (“יתרון ארץ בכל היא”).

השליח צריך להיות באמונה וביטחון בהצלחת השליחות

העיקר הוא שיהיה לשליח אמונה וביטחון בהצלחת השליחות,

ואפילו אם שומע מעשרה אנשים – עדה שלימה! – שאומרים:

“לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו”,

ידע שקולו שלו, אפילו הוא קול יחיד, יכול להפנות את לב העם לשמוע לדבריו,

דוגמת כלב שהצליח בתור יחיד להשתיק את העם לשמוע לו (“ויהס כלב את העם”).

וכשאין נותנים מקום למוציאי דבת הארץ רעה, מצליחים לכבוש את הארץ ולהיכנס אליה מיד.

יש לקיים את רצון ה’, כי רק קיום התורה ומצוותיה הם חיותנו וקיומנו.

שהרי רק בזכות קיום התורה ומצוות זכינו להיות עם נצחי,

בשעה שעמים גדולים שמשלו בכל העולם כולו כמו מצרים ורומי נכחדו לגמרי.

חשוב ללמוד מסיפור המרגלים

עוד דבר חשוב בשליחות יש ללמוד מסיפור המרגלים –

שלא לפרוש מענייני העולם!

שלא להיות כמו המרגלים שרצו להישאר בעולם הרוחני במדבר,

ולא לעסוק בענייני העולם בארץ ישראל.

שהרי כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו.

לכן יש לנצל את כל ענייני העולם לקדושה.

כל דבר בעולם צריך לשמש רק לענייני אלוקות וקדושה,

כולל, רדיו, טלויזיה ואינטרנט שצריך לפרסם בהם ענייני אלוקות.

ממון צריך לשמש לצדקה עבור מוסדות חינוך ובשביל עצמו יסתפק במועט.

מלבד מה שמוכרח אדם לפרנסת ביתו יתן הכל לצדקה.

וכשיסתפק במועט ויאכל פת במלח מובטח לו “אשריך וטוב לך”.

ולא יהיה שוטה לבזבז זמנו בהתרוצצות ממקום למקום בשביל להרויח עוד כסף,

עד שיזיק לבריאותו ולא יהיה מסוגל ליהנות אפילו מפת לחם,

ואף לא יוכל להרשות לעצמו לקנות מלח כדי לאכול פת במלח.

צריך לדעת שהתורה מדריכה אותנו “יגיע כפיך כי תאכל” ולא “יגיע ראשך”.

הקב”ה מבטיח לנו “בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם”,

אז “ונתתי גשמיכם בעתם” – כל העניינים הגשמיים יהיו בעתם,

ועם ישראל יקבל שפע של ברכות, עד ל”ונתתי שלום בארץ”,

שלום השקול כנגד כל הברכות –

שלום בנפשו, שלום במשפחתו, שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה,

שלום בכל העולם כולו.

לעשות את עבודת השליחות בשמחה ומסירות נפש

כשיהודי יוצא לשליחות בעולם להשפיע על אנשים אחרים,

הוא צריך לדעת שעושה את עבודתו בכח המשלח –

בשמחה של מצוה ובזריזות על שנפלה בידיו הזכות והחובה להיות שליח,

ומתוך קבלת עול במסירות נפש ומתוך אהבת ישראל.

הוא פועל על הזולת בדרכי נעם ודרכי שלום,

ומשתדל בכל מאודו להשפיע אפילו על יהודי אחד ואפילו מצוה אחת.

אף שמטרתו לכבוש את מקום שליחותו צעד אחר צעד,

עד שיחדיר ביהודים שם אהבת ה’, אהבת התורה ואהבת ישראל.

פעמים יתכן שלא יראה ברכה גלויה בעמלו, וכאילו נכשל, אך אין להתפעל,

אין מקום לעגמת נפש וליאוש, חזקה על תעמולה שאינה שבה ריקם!

“יגעתי ומצאתי – תאמין!”

השליחות היא טובתם האמיתית של כל עם ישראל ובמיוחד של השליחים.

השליחות היא ביטוי חזק לאהבת ה’ וישראל ומביאה לגאולה

השליחות היא הביטוי הכי חזק לאהבת ה’ הכוללת את אהבת ישראל,

וכמו שאומר הרמב”ם בספר המצוות (המצוה השלישית),

שאהבת ה’ היא ההתבוננות וההסתכלות במצוות ה’ בציווייו ובפעולותיו,

“כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג”…

והעיקר הוא קיום מצוותיו שמתוך כך מכירים את מי שאמר והיה העולם.

ומצות אהבת ה’ כוללת גם כן,

“שנקרא את כל בני האדם לעבודתו יתעלה ולאמונה בו,

שכן אם אתה אוהב את מישהו תהללנו ותשבחנו ותקרא בני אדם לאהבתו…

וכלשון הספרי: ‘ואהבת את ה’ אלוקיך’ – אהבהו על הבריות כאברהם אביך,

שנאמר: ‘ואת הנפש אשר עשו בחרן’.

כלומר: כמו שאברהם, לפי שהיה אוהב – כמו שהעיד הכתוב: “זרע אברהם אוהבי”,

קרא בעוצם השגתו את בני האדם לאמונה מרוב אהבתו,

כך תאהבהו עד שתקרא בני אדם אליו”.

ומצוה זו הכרחית גם מצד אהבת ישראל, שהיא אהבה עצמית,

כי מצד שורשם נשמות ישראל הם עצם אחד.

ובמיוחד שאהבת ישראל באה מצד אהבת ה’,

שהרי אוהבים את מה שהאהוב אוהב.

ואין ספק שאהבת ה’ היא טבעית ועצמית אצל כל יהודי,

רק שצריך לעוררה.

וכשישתלבו אהבת ה’ ואהבת ישראל על פי תורה נזכה לגאולה האמיתית והשלימה.

יהי רצון שנמלא את שליחותנו בשלימות בשמחה ובטוב לבב,

וכפי שמציע לנו הרבי (דבר מלכות ש”פ חיי שרה סעיף ט”ו תשנ”ב),

“בא כל שליח אל המשלח האמיתי, הקב”ה, ומודיע:

‘עשיתי את שליחותי, ועכשיו הגיע הזמן שאתה, כביכול, תעשה את שליחותך

[שגם הקב”ה הוא שליח… וביחד עם עשר הספירות –

הרי עצמותו ומהותו בעצמו, כביכול, הוא משיח צדקנו]:

‘שלח נא ביד תשלח’ – שלח לנו את משיח צדקנו בפועל ממש!”

(על פי שיחת הרבי שבת פרשת שלח תשמ”ג)

פרסום תגובה חדשה

test email