אוצר פניני החסידות ל”ג – כ”ח בניסן – עשו כל אשר ביכולתכם

הקראת כתבה
יום שני ד׳ אדר א׳ ה׳תשע״ד
את ה’מאמר’ הזה אתה כבר יודע היטב?! כ”ח בניסן מלמדנו לא לשכוח את ה’מאמר’ דיבור-המתחיל “עשו כל אשר ביכולתכם”!
מאת הרב לויצ"ח גינזבורג
מתחת למים

 

 

החסיד ר’ יצחק-יואל רפאלוביץ

 

בקשר לכ”ח ניסן, בו נאמרה “השיחה הידועה” – “עשו כל אשר ביכולתכם”, ובקשר לב’ אייר, “תפארת שבתפארת”, יום הולדת כ”ק אדמו”ר מוהר”ש, שעניינו כמפורסם[1] “מלכתחילה אריבער”, מוגש בזה סיפור מפי המשפיע ר’ מענדל  פוטרפס, אודות חסיד של הרבי מוהר”ש שנושע על-ידו:

הגאון החסיד ר’ יצחק-יואל רפאלוביץ, מחסידיו הגדולים של כ”ק אדמו”ר מוהר”ש, שהי’ רב בעיר קרעמענטשוק, הגיע פעם למצב קשה במיוחד, כאשר שלוש בעיות העיקו עליו ודרשו פתרון מיידי.

באותה תקופה הייתה פרנסתו של ר’ יצחק-יואל דחוקה מאד, והגיעו מים עד נפש כאשר כמעט לא הייתה לו פרוטה לפורטה. בניו שאלו ללחם ולא הי’ לו מה לתת להם, וזאת מלבד החובות שרבצו עליו.

מחוסר ברירה, ניסה ר’ יצחק-יואל לשלוח ידו במסחר, כדי להרויח כמה פרוטות לקיום משפחתו. אלא שאז קפצה עליו הצרה ממקור נוסף, כאשר מישהו הלשין עליו שהוא מתעסק בממון ללא רשיון ומעלים את הכנסותיו מן השלטונות.

בתנאים של אותם ימים, כאשר האנטישמיות ושנאת היהודים הייתה מטבע מהלכת בחוג המימשל, הי’ ברור מראש שיהי’ כאן “משפט-צדק” שיגזור עונש חמור מאד על יהודי שנכשל בעוון פלילי שכזה, כך שאף עורך-דין לא הסכים לקבל על-עצמו את תפקיד ההגנה במשפטו של ר’ יצחק-יואל.

וכאילו לא די בכל זה, הרי באותם ימים הייתה אשתו הרבנית בחודשים המתקדמים של ההריון, וכאשר ביקרה אצל הרופאים, טענו אלה כי העובר כבר מת, ודרוש ניתוח בכדי להציל את חיי האם.

 

את המאמר אתה כבר יודע?

 

מה עושה חסיד כאשר צרות נוחתות עליו ‘בצרורות’? – כמובן הוא קם ונוסע מיד אל הרבי.

ואכן, ר’ יצחק-יואל מיהר לנסוע עם כל חבילת הצרות שלו לליובאוויטש, ונכנס ל’יחידות’ אל כ”ק אדמו”ר מוהר”ש.

הרבי שמע את כל דבריו וסיפוריו שיצאו מלב דואב, והגיב: בוודאי תישאר כאן לשבת ותשמע את המאמר, ואחרי שבת נדבר שוב.

אפשר להבין שבמצב כזה לא הי’ לו לר’ יצחק-יואל ‘ראש’ לקלוט היטב את המאמר. ולכן אף כי כמובן עמד והקשיב וניסה בכל כוחו להתרכז – המאמר לא נקלט אצלו כל-כך.

במוצאי-שבת נכנס שוב ר’ יצחק-יואל אל הרבי, כשהוא מצפה בקוצר-רוח לשמוע עצה וברכה לבעיותיו הקשות. אך הרבי שואל אותו שוב: ובכן, האם אתה כבר יודע את המאמר?

בבושת-פנים הודה ר’ יצחק-יואל כי עדיין אין הוא יודע זאת היטב, אך הבטיח שעתה הוא יעשה הכל בכדי לדעת את המאמר היטב. כך יצא שוב מה’יחידות’ מבלי לקבל שום תשובה לבעיותיו.

באותו לילה לא נתן החסיד תנומה לעפעפיו. הוא הי’ מושקע כולו ב’חזרה’ על המאמר, ועשה הכל כדי לשכוח מכל מה שמטריד אותו ולהתרכז בקליטת המאמר. הוא הבין שהעצה והתרופה לכל בעיותיו עוברת דרך ידיעת המאמר היטב. לפיכך הוא ישב ושינן לעצמו שוב ושוב ללא הרף את המאמר, עד שזה נקלט היטב היטב במוחו ובליבו.

רק אז הירשה לעצמו להיכנס שוב אל הרבי, כאשר הפעם הוא יכול לבשר לרבי כי אכן הוא כבר יודע את המאמר לפי-ערך.

 

ואז כל העניינים יסתדרו…

 

אז, כאשר הוא מצדו עשה את המוטל עליו, ונהי’ ‘כלי’ לברכת הרבי,

– כפי שאומר הרבי מלך המשיח שליט”א[2]: חסיד, הוא כמו עז שממלאת את תפקידה ליתן חלב ואינה יודעת שום דאגה למזונותי’, כיוון שבעלי’ דואג לספק לה כל צרכי’. וכך צריך חסיד למלא את התפקיד שדורש ממנו הרבי, ובמילא ידאג הרבי לכל ענייניו” –

פנה אליו הרבי מוהר”ש ואמר:

בקשר לילד – אין לך מה לדאוג, לא יהי’ צורך בשום ניתוח.

בקשר למשפט – אם אין לך עורך-דין שיטפל בזה, צריך לראות שהעניין יסתדר גם ללא עורך-דין.

ובקשר לפרנסה – הזן ומפרנס כל בשר הוא יפרנס גם אותך ככל הדרוש, ואף יותר מהמינימום הדרוש.

כשמעו דברים כה ברורים יצא החסיד שמח וטוב-לב מן ה’יחידות’ לנסוע אל העיר הגדולה, שם התקיים המשפט, לדאוג שייצא זכאי במשפט ללא עורך-דין.

עם בואו לעיר, התחיל להתעניין מה אפשר לעשות בדרך הטבע כדי שיהי’ ‘כלי’ כלשהו לברכת הרבי.

לאחר חקירה ודרישה, מצא ר’ יצחק-יואל מי יהי’ השופט במשפטו.

נוסף לזה נודע לו כי בכל בוקר מביאה אשה מסוימת את החלב לביתו של אותו שופט. כפי שהי’ נהוג פעם גם בארצנו, שהחלבנים היו מגיעים לכל בית לפנות בוקר, מביאים בקבוקי חלב וגובים את התשלום מן הדיירים.

ואז צץ במוחו רעיון. ר’ יצחק-יואל ניגש לאותה אשה, סיפר לה את כל הסיפור, כי במצב הקיים אין לו שום סיכוי ושום עורך דין אפילו אינו מוכן להגן עליו, וביקש ממנה כי תנסה לעשות משהו. זו הבטיחה כי תשתדל.

באותו בוקר, בבוא האשה להביא חלב אל השופט, פרצה לפתע בבכי, כאשר כמעט ואי-אפשר הי’ להרגיע אותה.

השופט התעניין לפשר הבכי, והיא סיפרה כי קרוב-משפחתה נמצא כאן, והעלילו עליו עלילה קשה כאשר אין בה אף קורטוב של אמת. הוא איש תם וישר, וכל מעשיו אינם אלא לפי החוק, ועתה צפוי לו עונש חמור מאד על לא עוול בכפיו, עד כדי-כך ששום עורך-דין לא הסכים אפילו לסנגר עליו.

השופט שמע את הדברים והבטיח לה כי ינסה לראות מה הוא יכול לעשות בנידון.

כאשר הגיע ר’ יצחק-יואל לבית המשפט, נתבקש לשבת ולחכות. משפטו נדחה שוב ושוב לשעה מאוחרת יותר ויותר.

כאשר הי’ כבר מאוחר מאד, ניגש השופט ברוגזה אל העורך-דין של התביעה, וצעק: מה אתה רוצה? על איזה שטות אתם מעכבים כאן את כולם סתם?

הלה נבהל, כי לכך לא ציפה כלל, והתחיל לגמגם בטענותיו.

השופט גער בו שוב ושוב והוא התבלבל יותר ויותר. המשפט נגמר, כאשר החסיד יוצא זכאי לחלוטין מכל ההאשמות שטפלו עליו.

שמח וטוב לב נסע החסיד לביתו.

כמובן, כפי שהבטיח הרבי, מצא את אשתו בריאה ולא הי’ צורך בשום ניתוח. הילד נולד למזל-טוב בריא ושלם, לתדהמת כל הרופאים.

באותם ימים, חיפשה חברה צרפתית גדולה לערדליים סוכן שיפתח סניף משלהם בקרעמענשטוק, והם שמחו לגלות את ר’ יצחק-יואל שנכנס מיד לעסק זה ועשה בו חיל, כך שפרנסתו הייתה מצוי’ בריווח, ונשאר גם די כסף לשלם את כל החובות.

 

את המאמר הזה אני כבר יודע?

 

אחרי שנים רבות שר’ יצחק-יואל עשה חיל רב בניהול בית-החרושת לערדליים בקרעמענטשוק, כתב לו פעם כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב) נ”ע את הביטוי המפורסם[3]: רגלים שקועות בערדליים כבר ראיתי, אבל הראש – שיהי’ שקוע בערדליים (“די קאפ ליגט אין קאלאשן”)?!…

ואף אנו נאמר: חלפו שנים כה רבות מאז “השיחה הידועה”: “עשו כל אשר ביכולתכם” – היכן מונח הראש שלי היום, כמה וכמה שנים אחרי שיחה מרטיטה זו?

תפקידו של כל מי ששם חסיד נקרא עליו לעת כזאת הוא: לדעת היטב היטב את ה’מאמר’ דבור-המתחיל – המתחיל ואינו פוסק עד שתושלם הגאולה האמיתית והשלימה לעיני כל בשר – “עשו כל אשר ביכלתכם”[4].

לחזור שוב ושוב על ‘מאמר’ זה בעצמו, עם חבריו, עם בני-ביתו, עם תלמידיו ועם כל מי שבא עמו במגע, ואפילו עם מי שבקושי מוכן לשמוע.

להתבונן בו, לקלוט אותו ולא לתת לעצמו מנוחה אף לא לרגע אחד, כאשר הוא – לא! לא הוא, וגם לא אתה, אלא אני, אני בעצמי ממש! – שואל את עצמו ללא הרף: מה עשיתי ומה אני עושה לשם כך?!

כאשר הרבי שליט”א מדגיש וחוזר ומדגיש[5] שהכל נגמר והכל ישנו, כל מה שעם ישראל הי’ צריך לפעול כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלימה – נעשה כבר, וכעת דרושה רק (וגם זה כבר נעשה, אלא שצריך להוסיף בזה עוד ועוד) הזעקה והצעקה וההכרזה באמת, מתוך תוך נקודת פנימיות הלב “עד מתי”?!

 

בתוך ה’עד-מתי” ישנו ה’יחי-המלך’!

 

זעקה והכרזה זו דרושה לא רק משום שבכך מחזקים את הציפי’ והתשוקה שלנו, ומבקשים ותובעים מהקב”ה ועל ידי זה פועלים שיביא את הגאולה האמיתית והשלימה,

כדברי ה’חפץ חיים’ המפורסמים[6] שהובאו על ידי הרבי מלך המשיח שליט”א בשיחות הקודש: כמה פעמים ביום אנו מבקשים על הגאולה, אולם הבקשה בלבד אינה מספקת; יש לתבוע את הגאולה, כפועל שכיר המבקש את שכרו, שהדין הוא, שאם אינו תובע – אין חיוב לתת את שכרו בו-ביום. כן אנו צריכים לתבוע את גאולתנו.

אלא גם ובעיקר כפי שמדגיש הרבי שליט”א[7] כי הסיבה שמרעישים על כך היא בעיקר משום שיש בהכרזה זו של ‘עד-מתי’ גם את עניין ההכרזה “יחי המלך” בקשר למלך המשיח, שתוכנה הוא ענין ההכתרה של מלך המשיח, שעל ידה דווקא פועלים שיבוא ויגאל את עם ישראל ואת העולם כולו.

 

מי לא מוכן לתת הכל בשביל זה

 

וכדברי הכתוב[8] “וביקשו (צריך לבקש לדרוש ולתבוע, ולא רק) את ה’ אלוקיהם (אלא גם ובמיוחד) ואת דוד מלכם!” – לבקש ולדרש מהקב”ה וגם ממלך המשיח עצמו שימלוך עלינו, “וממנו (ממלך המשיח) יבקשו שאלתם כי הוא ימשל בם[9]“.

וכדברי הרבי בשיחה זו – “אילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת – בוודאי ובוודאי שמשיח כבר הי’ בא”!

ולמרות שב’מאמר’ זה הדרישה היא ל”עשרה שיתעקשו” ו”אחד, שניים שלושה שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות” – הרי ביחד עם זה מודגש שם שצריך לפעול ש”כל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת”. ואת זה, אומר הרבי, אני מוסר אליכם, עשו כל אשר ביכולתכם!

אם לפני שנים הי’ מישהו יכול להתעטף באיצטלא של חסיד ומקושר, ולומר: מה איכפת לי משיח, העיקר “אז דער רבי זאל זיין געזונט” (שהרבי יהי’ בריא) – הרי היום ברור לכל אחד מאיתנו כי לראות את הרבי בעיני-בשר בפשטות פירושו של דבר הוא (ואין לזה שום פירוש אחר) הגאולה האמיתית והשלימה.

ואם כן, מי הוא זה ואיזה הוא הקורא לעצמו חסיד ומקושר שאינו מתגעגע ואינו מוכן לתת הכל בשביל “זעהן זיך מיט’ן רבי’ן” – לראות את הרבי בעיני-בשר כפשוטו ממש בלי שום פשעטל’ך.

והדרך להגיע לזה, אומר הרבי כנ”ל, היא הקריאה והזעקה וההכרזה הבלתי-פוסקת “עד מתי?!” ו”יחי המלך!”

ודווקא[10] מתוך שמחה וטוב לבב ומתוך שירה וריקודים בביטחון גמור על הגאולה הנכנסת אל תוך תוכו של עולם-הזה גם בפשטות לעיני כל בשר.

כאשר אנו נדע היטב היטב את ה’מאמר’ הזה ונקלוט אותו היטב היטב בתוכנו ובקרבנו “ככל אשר ביכולתכם”,

אזי, כדברי הרבי הנ”ל: כאשר ה”עז” תיתן חלב כפי שמצפה ממנה “בעל-הבית” – אין היא צריכה לדאוג לפרנסתה. את זאת יעשה “בעל-הבית” כפי שהוא ורק הוא יכול לעשות, תיכף ומיד ממש בלי פשעטל’ך!

נכון שהרבי אומר לא פעם[11] שגם את זה כבר עשו ואין שום סיבה והסבר לעיכוב הגאולה – אבל יחד עם זה, מדגיש הרבי שוב ושוב שמכיוון שעדיין אין לנו את הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות לעיני כל בשר, הרי עלינו לפעול בזה ללא הרף עד שנראה בפועל ובפשטות, ובאופן שגם הגויים יוכלו לראות, את הגאולה האמיתית והשלמה,

כי ללא זה, ללא הגאולה האמיתית והשלמה בפשטות לעיני כל בשר – הרי כל מה שלא ייעשה הוא “ללא הועיל”, “להבל ולריק”!

את המסר הזה לוקחים אנו מכ”ח ניסן, ואתו נמשיך בעקשנות – ולא רק מפני הציווי – באופן ששום דבר לא יוכל להזיז אותנו ממנו. עד שעינינו תחזינה את הדברים מתממשים בפשטות, “טאפארו דא פלאחא”, לעיני כל בשר.

“יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד”!

 

 

הערות

 


[1] אג”ק מוהריי”צ ח”א ע’ תריז ובכ”מ.

[2] התוועדויות תשי”א ח”ב ע’ 46.

[3] ראה שיחת פורים תשל”ו.

[4] שיחת כ”ח ניסן תנש”א.

[5] ראה שיחת כ”ח ניסן זו, שיחות ש”פ ויגש תשמ”ז, בלק תנש”א, עקב תנש”א, חיי שרה תשנ”ב ועוד הרבה.

[6] חפץ חיים על הסידור סקס”ח. ח”ח על התורה פרשת נח.

[7] שיחת ב’ ניסן תשמ”ח וראה לעיל בארוכה בקשר לראש השנה פט”ו.

[8] הושע ג, ה.

[9] מצודות שם.

[10] ראה שיחת ש”פ בשלח תשנ”ב ובפרט בסיום השיחה לנשי ובנות ישראל, שיחת ש”פ תצא תשמ”ח ועוד.

[11] ראהשיחת ש”פ עקב וש”פ שופטים תנש”א ועוד.

 

פרסום תגובה חדשה

test email