פרשת מצורע – בזכות האמונה יצאו אבותינו ממצרים

הקראת כתבה
יום שישי כ״ו אב ה׳תשע״א
האמונה היא מעלתו המיוחדת של עם ישראל שבזכותה נגאל ובזכותה ייגאל. כשעם ישראל יצא ממצרים הוא נגאל מהמיצרים והגבולים אפילו מ”מצרים דקדושה”. הוא נגאל אפילו מההכרה הטבעית המוגבלת, המחפשת בכל דבר את הטעם ההגיוני, מהאמונה המוגבלת בשם “אלוקים”, שורש ההתהוות. וכמובן שנגאל גם מ”מצרים דקליפה” המשכחת את האלוקים לגמרי… מהירידה מטה מטה עד להשתקעות במ”ט שערי טומאה. עם ישראל התעלה לדרגת “מאמינים”.
מאת שולמית שמידע
להחזיק, כחול, פרוח

 

אמרו רז”ל: בזכות האמונה יצאו אבותינו ממצרים.

למה דוקא בזכות האמונה?… למה לא בזכות ההכרה והידיעה?…

ומה מיוחד בעם ישראל הרי גם פרעה אמר: “אצבע אלוקים היא”,

ובודאי חסידי אומות העולם מודים במציאות הבורא…

אלא שבאמת האמונה בה’ מיוחדת לעם ישראל.

*   *   *

אמנם הגויים המתבוננים במציאות העולם,

מגיעים למסקנה מתוך הכרה והנחה שכלית שאין דבר עושה את עצמו.

הם מבינים שהכרח המציאות הוא שיש מנהיג לבירה.

חסידי אומות העולם מבינים שמציאות וקיום העולם,

מחייבים הכרה והודאה בבורא עולם.

אך נקודת המוצא שלהם הוא העולם וקיומו,

לכן הם מודים באלוקות המצומצמת בלבושי הטבע ושייכת לעולם.

אך במה שנעלה מן העולם והטבע אינם מודים.

לא כן עם ישראל, שהאמונה בה’ מיוחדת להם.

*   *   *

יהודי “חלק אלוקה ממעל ממש” קשור בעצם טבעו באלוקות,

כשהאלוקות עצמה נקלטת בו.

ובשעה שעניינם של אומות העולם הוא העולם,

עם ישראל, שעניינם אלוקות, אין אמונתם מוגבלת בהגבלות הטבע,

ובפשטות היא כוללת את האלוקות שמעל הטבע.

וכפי שמבואר בחסידות, אמונת ישראל היא בשם “הוי'”,

ואמונת אומות העולם היא בשם “אלוקים” (בגימטריא “הטבע”),

וכמו שאומר פרעה: “לא ידעתי את הוי'”…

וכשרואה נס גלוי, עומד נפעם ואומר: “אצבע אלוקים היא”…

*   *   *

גוי מחפש בכל דבר בעולם את הטבע,

ורק כשהוא נתקל בתופעה ניסית ועל טבעית,

הוא מודה: “אצבע אלוקים היא”,

ואפילו כשרואה נס גלוי הוא מנסה לחפש הסבר טבעי לדבר.

לעומת זאת, יהודי מבין שכל הבריאה היא נס,

ומה שנראה טבע הוא רק כי זהו נס תמידי.

וכ”עם קשה עורף” – למעליותא!… בכל דבר שרואה, מכריז ואומר:

אין כאן טבע, הכל זה אלוקות.

יהודי המאמין ב”חי עולמים” אינו זורע זרע במעמקי האדמה מתוך מחשבה,

שבאופן טבעי זרע הנטמן במעמקי האדמה מצמיח פירות.

אלא מקוה לשאת פירות

רק מתוך אמונה וביטחון ב”מלך יחיד חי עולמים”.

זוהי דרכו בכל ענייניו הטבעיים.

*   *   *

אי אפשר לראות נס ולא להתפעל!…

גם ראש ממשלת יפן כשראה את רעידות האדמה בארצו הבין,

שיד אלוקים בדבר ואין לו שליטה על כך.

כשאומות העולם רואים נס הדבר משפיע עליהם.

כך גם בקריעת ים סוף, שאז נבקעו כל מימות שבעולם (מלבד נהר פרת),

התחילו אומות העולם “אלופי אדום” “אילי מואב” לשאול לסיבת הדבר…

וכשנודע להם נס קריעת ים סוף,

נבהלו ורעדו ונפלה עליהם אימתה ופחד.

אולם אפילו בנס קריעת ים סוף המוגדר כ”קשה”,

ניתן מקום לטעות ולומר שאין כאן נס,

אלא דבר הגיוני וטבעי.

כי מי שרוצה לרמות את עצמו יכול לראות אף בנס הגדול ביותר

התרחשות טבעית והגיונית.

ההנהגה העליונה משאירה מקום לבחירה החופשית,

“והרוצה לטעות יטעה”…

*   *   *

האמונה היא מעלתו המיוחדת של עם ישראל שבזכותה נגאל ובזכותה ייגאל.

כשעם ישראל יצא ממצרים הוא נגאל מהמיצרים והגבולים אפילו מ”מצרים דקדושה”.

הוא נגאל אפילו מההכרה הטבעית המוגבלת,

המחפשת בכל דבר את הטעם ההגיוני,

מהאמונה המוגבלת בשם “אלוקים”, שורש ההתהוות.

וכמובן שנגאל גם מ”מצרים דקליפה” המשכחת את האלוקים לגמרי…

מהירידה מטה מטה עד להשתקעות במ”ט שערי טומאה.

עם ישראל התעלה לדרגת “מאמינים”,

עד שאינו מתחשב בענייני העולם ותהפוכות הטבע כלל,

לא רק בעניינים רוחניים אלא גם בעניינים גשמיים,

שבהם לא נראה לכאורה ההבדל בין ישראל לאומות העולם…

לכן זכו ליציאה לא רק ממצרים דקליפה אלא גם ממצרים דקדושה,

ולהתגלות שם הוי’ שלמעלה מן הטבע…

*   *   *

דבר זה רמוז בעניין הנגעים בפרשת מצורע,

שבהשגחה פרטית קוראים תמיד בחודש ניסן – חודש הניסים.

נגעים – נגעי בגדים ונגעי בתים כו’ הם אות ופלא שלא ממנהג העולם.

המשמעות הפנימית של הנגעים הם אות אזהרה להישמר מלשון הרע,

זו הקוטלת שלושה – המדבר לשון הרע המאזין לו והאיש שדובר עליו.

והקב”ה, עצם הטוב שטבעו להיטיב,

מעניש את המדבר לשון הרע בעונש קל כדי לזכך אותו,

כדי להסיר ממנו את קליפת עוונותיו,

כדי לטהרו ולהכשירו לדרגה נעלה וטובה יותר.

באורח ניסי הוא משנה את קירות ביתו שמקבלים כתמים אדומים או ירוקים.

והחוטא המבחין בתופעה שאינה טבעית ושגרתית.

נוכח בעליל, שזהו איתות משמיים, השגחה פרטית ישירה,

להזהירו מן החטא.

אם זוכה וחוזר בו, הבית נטהר.

אולם אם עומד ברשעו נותצים את ביתו וכלי העור שבביתו מתחילים להשתנות…

אם עדיין עומד ברשעו משתנים גם הבגדים שעליו…

וממתינים לו שיעשה תשובה וישוב מדרכו הרעה…

אם בכל זאת לא שב, הנגע עובר גם לגופו,

ונעשה מצורע (מלשון “מוציא שם רע”).

ואז הוא עובר טיפול מיוחד כשיושב “בדד מחוץ למחנה”,

מובדל ומורחק מחברת רשעים בעלי לשון הרע,

לאחר שהתפרסם ברשעו.

במצב שפל זה הוא מגיע לביטול מוחלט,

עד שצומחת בתוכו ברייה טהורה ומזוככת,

ויכול לחזור אל הקודש.

*   *   *

זהו עניינה של “גבורה דקדושה” שבשורשה אינה רוצה להעניש או למנוע שפע,

אלא אדרבה, להגביר את השפע,

אולם כאשר המקבל למטה אינו כלי לשפע עצום כזה,

מ”תגבורת הקדושה”, משתלשלים “דינים קשים”,

ומהם משתלשלים הנגעים הטמאים.

וכנראה בחוש בנגעים היתה כוונה מיוחדת שעניינה חסד –

להזהיר מן החטא,

ובאורח פלא השתלשל מזה חסד ניסי נוסף,

שכאשר ניתצו את הבית נמצאו מטמוניות של זהב שהטמינו הכנענים.

הרי שלאמיתו של דבר בנגעים היה טוב נסתר,

שבסופו של דבר התגלה לטוב גלוי.

*   *   *

לכן לא ייפלא שמשיח ובית מקדש החדורים בקדושה יתירה,

ודרכם מתגלה אלוקות בהתגברות שלמעלה ממדידה והגבלה,

נקראים “מצורע” או “צרוע”.

כאשר הקב”ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ בגאולה האמיתית והשלימה,

ויסיר את כל ההעלמות  וההסתרים,

לא יהיו כל מניעות להתגלות הקדושה העליונה למטה,

כפי שהיא בשורשה הרוחני העליון.

*   *   *

ובינתים עם ישראל “מאמינים בני מאמינים” רואים את יד ה’

לא רק בניסים הגלויים אלא גם בענייני הטבע השגרתיים,

ויודעים שגם בדברים הנראים קשים ורעים,

מסתתר טוב נאצל בהשגחה פרטית מה’ תכלית הטוב,

שאין רע יורד מלמעלה.

ולנו לא נותר אלא להשליך יהבנו על ה’ אלוקינו,

ולהיות בטוחים בביטחון מוחלט שכשם שבזכות האמונה נגאלנו ממצרים,

כן בזכות האמונה נזכה כולנו מיד לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

(על פי שיחת הרבי שבת פרשת מצורע תשי”ז)

פרסום תגובה חדשה

test email