כַּאֲשֶׁר אָנוּ קוֹרְאִים אֶת פָּרָשַׁת כִּי תִּשָּׂא,

קָשָׁה לָנוּ לְהָבִין אֵיךְ עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁחָזֶה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי,

כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הִתְגַּלָּה אֵלָיו פָּנִים בְּפָנִים,

וּבְקוֹל רָם וְנִשָּׂא אָמַר אֶת הַדִּבְּרוֹת: “אָנֹכִי”… “וְלֹא יִהְיֶה לְךָ”…

מִיָּד אַחֲרֵי כֵן חוֹטֵא בְּחֵטְא חָמוּר כָּל כָּךְ, עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ!…

עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל וְאָמְרוּ: “אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”…

נָכוֹן, לְפִי הַחִשּׁוּב שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא…

עַד שֶׁהָיוּ מְתוּחִים וּמְבֻלְבָּלִים מְאוֹד.

אֲבָל עַד כְּדֵי כָּךְ?!…

אִם כֵּן, אֵין פֶּלֶא שֶׁחֲרוֹן אַף הַשֵּׁם עָלָה עַד שֶׁבִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל

וּלְהָקִים עַם חָדָשׁ שֶׁיֵּצֵא מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ – “וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גְּדוֹל”…

אֶלָּא שֶׁזָּכִינוּ לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁאוֹהֵב אֶת עַם יִשְׂרָאֵל,

וְאֵינוֹ מִתְפַּתֶּה לַזְּכוּת שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּחֶלְקוֹ לִהְיוֹת אָב לְאֻמָּה חֲדָשָׁה.

בִּמְקוֹם זֶה הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ מַרְפֶּה עַד שֶׁמַּצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכְּלָיָה.

“וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקָיו, וַיֹּאמֶר:

לָמָה, הַשֵּׁם, יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה?!”

מַה פֵּרוּשׁ: “לָמָּה יֶחֱרֶה אַפְּךָ?” וְכִי עֲבוֹדָה זָרָה דָּבָר קָטָן הוּא?…

אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה בָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּטַעֲנָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה הַמַּקְטִינָה אֶת הַחֵטְא:

הֲכֵיצַד?…

מֹשֶׁה אוֹמֵר לְהַשֵּׁם שֶׁהָעֵגֶל הַזֶּה הוּא אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְלֹא שִׁנָּה דָּבָר בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם.

חָכָם יָכוֹל לְקַנֵּא בְּחָכָם וְגִבּוֹר בְּגִבּוֹר,

אוּלָם מַה יֵּשׁ לְקַנֵּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְהוּא אַיִן וָאֶפֶס?!…

בְּטַעֲנָה זוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּתֵּר עוֹד עִנְיָן חָשׁוּב.

בֶּאֱמֶת אֵין בְּעַם יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה,

שֶׁהֲרֵי יְהוּדִי שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקָה מִמַּעַל מַמָּשׁ,

וְתָמִיד מְחֻבָּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כָּךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבַּעֲבוֹדַת עֵץ וָאֶבֶן אֵין מַמָּשׁ,

וּבְוַדַּאי אֵינוֹ מַחְשִׁיב עֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל.

וְאָכֵן יְהוּדִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִנָּתֵק מֵהַשֵּׁם כְּלָל,

לָכֵן גַּם בִּשְׁעַת הַחֵטְא הוּא נֶאֱמָן לְהַשֵּׁם וּמְחֻבָּר אִתּוֹ.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ עַל הָעֵגֶל: “אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל”,

הוּא רַק מִפְּנֵי שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע הִכְנִיס בָּהֶם רוּחַ שְׁטוּת,

שֶׁהִיא דָּבָר חִיצוֹנִי וְנִפְרָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל.

כְּלוֹמַר, לֹא רַק שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה אֵין מַמָּשׁ,

אֶלָּא שֶׁגַּם יִשְׂרָאֵל הָעוֹבְדִים אוֹתָהּ אֵינָם עוֹבְדִים אוֹתָהּ בְּאֹפֶן מַמָּשִׁי.

כָּךְ הִצְלִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעַל יִשְׂרָאֵל –

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיִּנָּחֶם הַשֵּׁם”.

מִכָּאן עָלֵינוּ לִלְמֹד אִם עַל חֵטְא גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה,

מָצָא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מָקוֹם לָדוּן אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְכַף זְכוּת עַד שֶׁהִצִּילָם מִכְּלָיָה,

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָנוּ חַיָּבִים לָדוּן כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא לְכַף זְכוּת.

בִּמְיֻחָד בַּדּוֹר שֶׁלָּנוּ דּוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא,

שֶׁכָּל הַחוֹטְאִים הֵם “תִּינוֹקוֹת שְׁבוּיִים” וְחוֹבָה לְהַצִּילָם.

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת יוֹם כִּפּוּר: “כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה”.

וְהָאֱמֶת שֶׁאֵין בְּיִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים כְּלָל לֹא בְּשׁוֹגֵג וְאַף לֹא בְּמֵזִיד.

יִשְׂרָאֵל עַם הַשֵּׁם מְחֻבָּרִים אֵלָיו וּדְבוּקִים בּוֹ תָּמִיד.

וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת תָּמִיד רַק אֶת מַעֲלוֹת חֲבֵרֵינוּ,

וְעִם זֹאת לַחֲווֹת אֶת הַקֶּשֶׁר הַפְּנִימִי וְהָאֲמִתִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ.

וְעַל יְדֵי כָּךְ נִזְכֶּה לָחוּשׁ בְּגָלוּי אֶת הַקֶּשֶׁר הָעַצְמִי שֶׁבֵּינֵינוּ לְבֵין הַשֵּׁם,

וְתִתְגַּלֶּה בָּנוּ אַהֲבַת הַשֵּׁם וְיִרְאָתוֹ הַמְּסֻתָּרוֹת בְּתוֹכֵנוּ,

וּמִתּוֹךְ אַהֲבַת הַשֵּׁם וְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּית,

נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה מִיָּד מַמָּשׁ.