פרשת זכור – זכור את אשר עשה לך עמלק… אל תשכח

הקראת כתבה
יום חמישי י״א אדר ב׳ ה׳תשע״ד
הרבה גויים יש בעולם ולעתיד לבוא יתעלו ממדרגתם – "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', לעובדו שכם אחד" – כולם יהיו עובדי ה'. אולם עמלק "אחריתו עדי אובד". מיהו עמלק זה שמצוה לזכור מעשיו ומצוה למחותו? וכי הקב"ה בורא בריה או עם בעולם כדי להאבידם?…
מאת שולמית שמידע
טבע

 

בשבת ערב פורים נקרא גם את פרשת זכור (נוסף על פרשת צו).

ובבית הכנסת יתאספו אנשים נשים וטף

לקיים מצות עשה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"

ובהדגשה יתירה של קיום מצות לא תעשה – "לא תשכח"…

מתוך כוונה למחות את עמלק – "תמחה את זכר עמלק"…

מצות הזכירה שהיא מצוה רוחנית

מסייעת לנו להתגבר על המעטה החומרי של העולם (מלשון "העלם"),

ומחברת אותנו למציאות האלקית היא המציאות האמיתית.

"אמר הקב"ה: שתי זכירות כתבתי לכם בתורה,

זכור את אשר עשה לך עמלק… תמחה את זכר עמלק לא תשכח…

הוו זהירים בהם, ואם עשיתם כך הרי אתם בניו של אברהם שנמשל לאפר".

*   *   *

הרבה גויים יש בעולם וכידוע לעתיד לבוא יתעלו ממדרגתם –

"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה',

לעובדו שכם אחד" – כולם יהיו עובדי ה'.

אך דוקא עמלק "אחריתו עדי אובד".

מיהו עמלק זה שמצוה לזכור מעשיו ומצוה למחותו?

וכי הקב"ה בורא בריה או עם בעולם כדי להאבידם?…

*   *   *

כל הגויים "אלופי אדום"… "אילי מואב"… "יושבי כנען"…

כששמעו את הניסים שנעשו לעם ישראל ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף,

נבהלו ונמוגו, אימה ופחד נפלו עליהם ורעדה אחזה אותם.

אבל עמלק, "יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו",

היה הראשון שנלחם בישראל והורה דרך לכל הגויים.

עמלק נכנס לאמבטיה רותחת כשכולם פחדו לירד לתוכה,

ואף שנכוה צינן אותה לפני אחרים עד שלא פחדו להילחם בישראל.

עמלק נלחם עם ישראל כשהיו עייפים ויגעים ורפו ידיהם.

זו דרכו של עמלק שפוגע בנחשלים וברדומים,

הוא נלחם עם אלה שאין להם כח להילחם…

אפילו אם לא ישיג מזה כלום…

ואפילו אם ישלם על כך בחייו…

כי אכזריותו היא אכזריות לשמה!…

*   *   *

עמלק "ראשית גויים" גרוע מכל עם ולשון.

הוא גרם לז' האומות שלא יתנהגו כדבעי עד שצריך לכובשם.

אילו עמלק לא הסית את הגויים היו יודעים שהמקדש יפה להם,

והיו מעמידים לגיונות כדי לשומרו.

הגויים בטבעם מבינים שאין דבר עושה את עצמו,

והם יכולים להגיע להכרה שיש בורא ושהוא בעל הבית על העולם.

הם גם מבינים שההקרבה של שבעים פרים במקדש היא כנגד שבעים אומות.

הבלבול שלהם נבע מהסתת עמלק שבא והכניס בהם קרירות וספיקות.

אלמלא עמלק לא היה פרעה מגיע לשטות של האמירה:

"לי יאורי ואני עשיתיני".

אפילו בלעם אמר: "לא אוכל לעבור את פי ה'".

הגויים יודעים שפקודת ה' ית' שמרה רוחם,

ואין הם יכולים לעבור על רצון ה' ית'.

אלא שבא עמלק ומטיל בהם ספיקות וקרירות,

עד שנעשה אצלם מידות רעות,

ועד שמתכחשים אף למה ששכלם מבין ויודע.

*   *   *

עמלק מייצג את ספירת ה"כתר דלעומת זה".

הוא מתנגד לראשית הספירות שהיא "חכמה" שעניינה ביטול.

מהותו "חוצפה בלא תגא", חוצפה ללא שום הסבר וטעם,

חוצפה של "דל גאה", שיודע שהוא דל ובכל זאת מתגאה.

קליפה כזו אין לה מקום בגדרי השכל,

לכן ביטולה הוא למעלה מטעם ודעת…

*   *   *

איבוד עמלק הוא על ידי "זכרו תורת משה עבדי".

תורת משה היא תורת ה' שנקראה על שם משה כי מסר נפשו עליה.

על ידי העמל והיגיעה בתורה מבטלים את העמל של עמלק,

ובמיוחד כשזוכרים אותה בכל עת גם כשעוסקים בענייני הרשות.

צריך להגיע לדרגת ביטול גבוהה מאד עד להתאחדות והתכללות עם הקב"ה,

ורק בכח ה' שהתאחדנו אתו מנצחים את עמלק ומוחים אותו מן העולם.

*   *   *

בעבודה הרוחנית בנפש האדם עמלק הוא המידות הרעות: חוצפה וגאווה,

שמקורם הוא קליפת עמלק, המקור לכל המידות הרעות…

ושני אופנים בעבודת האדם: מלחמת ז' אומות ומלחמת עמלק.

המלחמה בז' אומות היא כדי לכבוש מהם את הארץ.

אך העבודה עם עמלק היא "תמחה" – איבוד עמלק.

*   *   *

ז' האומות נשתלשלו מז' המידות "דלעומת זה",

וכשם שעם ישראל נצטוו לכבוש את ז' האומות,

כדי להפוך את ארץ כנען לארץ ישראל ארץ טובה ורחבה –

כך נצטוו לכבוש את ז' המידות "דלעומת זה" ולהופכן לקדושה.

אצל האומות העיקר הוא המידות והמוחין רק משרתים את המידות.

אצלם המוח הוא בשביל הלב כערמומיות השועל ה"פיקח" שבחיות.

אצלם אין המוח שליט על הלב.

לא כן עם ישראל שאצלם מוח שליט על הלב, כי המוחין הם העיקר.

לכן ידיעה והכרה באלוקות אפשרית אצל עם ישראל והם מצווים בה –

"דע את אלוקי אביך".

*   *   *

כיבוש ז' אומות, שעניינה כיבוש ז' מידות בעבודת האדם,

היא עבודה קשה ביותר ומושגת במלחמה גדולה.

אילו זכו ישראל היה הכיבוש נעשה על ידי משה

בשלושה ימים או אחד עשר יום אחרי מתן תורה,

והיה הכיבוש דומה לכיבוש ארץ סיחון ועוג.

סיחון ועוג היו רק המגינים של ז' אומות,

וארצם אינה חלק מארץ ישראל ונכבשה בקלות,

כל שכן, שארץ טובה ורחבה היתה צריכה להיכבש בקלי קלות.

משה רבינו, שזכה לבחינת ראיה: "אתה החילות להראות את עבדך",

רצה לפעול גם בבני ישראל שהשגת האלוקות שלהם תהיה בבחינת ראיה.

שכבר בצאתם למלחמה יהיו לא רק "על אויביך" ("כי תצא למלחמה על אויביך").

אלא שהאויבים יהיו בטלים אליהם לגמרי,

אבל לא זכו…

*   *   *

אמנם גם הכיבוש על ידי יהושע היה באופן ניסי.

חומת יריחו מנעולה של ארץ ישראל נפלה תחתיה בבת אחת,

כשעם ישראל עם הארון רק מקיף את חומת העיר שבע פעמים…

בכל זאת מכיון שלא זכו המלחמה בפועל היתה קשה.

בירור ז' האומות כבירור ז' המידות הוא עבודה מייגעת…

*   *   *

אין אדם עושה את עצמו, בודאי יש מי שממציא את הנבראים.

וממציא כל הנמצאים בודאי המציא את הנמצאים למטרה מסוימת.

ז' האומות כנבראים בעלי שכל נבראו "לשמש את קונם".

אומות העולם נצטוו בז' מצוות בני נח שכנגד ז' המידות,

ויש בכוחם לקיים ציווי זה.

קל וחומר שכל איש ישראל צריך לעשות עבודה עם עצמו,

ולהפוך את כל מידותיו לקדושה.

בתחילה באופן של "אתכפיא" – כפיה בלבד,

ואחר כך להגיע למצב של "אתהפכא" – להפוך את הרע לטוב.

אחרי שלימות העבודה שלנו בבירור ז' המידות נזכה להגיע לבירור המוחין,

דבר שיגיע לשלימותו לעתיד לבוא כשתהיה ארץ קיני קניזי וקדמוני – בירור המוחין ממש.

*   *   *

ובינתיים אנו בעיצומה של העבודה.

כי "זה לעומת זה עשה האלוקים".

לעומת הקדושה ברא ה' את המנגד לקדושה,

ולא רק למידות דקדושה ולא רק למוחין השייכים למידות,

ולא רק למוחין מצד עצמם,

אלא מנגד שהוא בבחינת כתר ומקיף שלמעלה ממוחין.

זוהי ה"חוצפה בלא תגא" של עמלק!

הדרך היחידה להילחם בה היא "תמחה את זכר"…

מרידה בה' אי אפשר לזכך ולברר,

אלא "אחריתו עדי אובד" – שבירתו היא תקנתו.

*   *   *

אדם נברא להיות בעל בחירה ועליו לקיים את הציווי – "ובחרת בחיים",

וכאשר עמלק, שכל כוונתו למרוד בה', ניצב בדרכו ומפריע לו,

הוא צריך לדעת שעליו לבחור רק בה' ובתורתו.

עמלק דומה לזונה המנסה לפתות את בן המלך (כמשל המובא ב"תניא").

הזונה נשלחת על ידי המלך רק כדי לנסות את בן המלך,

רק כדי להוציא כשרונותיו מן הכח אל הפועל ולהרבות שכרו.

יהודי אינו צריך להתפעל מעמלק העומד בדרכו,

הוא צריך להתגבר עליו ולמחותו,

הוא צריך להיות בטוח ש"אחריתו עדי אובד",

וכאשר יאבד, כולם יכירו את ה'.

*   *   *

אם כן, שני אופנים בעבודה לפעול את אחדות ה' בעולם.

בירור הדברים הטעונים בירור – מחד, ושבירת ה"לעומת זה" – מאידך.

כדי לגלות ש"אין עוד מלבדו" יש לבטל ביטול מוחלט את מציאות המנגד.

תוקף מלך מתגלה כשנותן שכר לבנו העושה כרצונו ומעניש את המתנגד לו,

שבשניהם מתגדל תוקפו של מלך.

ההנהגה בעולם צריכה להיות כרצון המלך,

ו"למען ישמעו וייראו" מוכרח המלך להעניש את המתנגד לו.

*   *   *

מבירור ז' המידות נעשה יתרון האור מן החושך,

אך את עמלק אי אפשר לברר – "תקנתו היא שבירתו",

ושבירתו יכולה להיות על ידי שהופכים את התוקף שלו לקדושה על ידי "אתהפכא",

ועל דרך "מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר".

והראיה שמבני בניו של המן למדו תורה.

*   *   *

על ידי זכירת עמלק נקראים ישראל בניו של אברהם,

שהובטח לו בברית בין הבתרים שיקבל ארץ עשר עממים,

כי שלימות בירור כל האומות המביאה לקבלת ארץ עשר עממין,

היא על ידי ביטול מציאות עמלק – "ואחריתו עדי אובד".

כל יהודי, שהוא פרט בשכינה, פרט בכנסת ישראל,

פועל בעבודתו את הגאולה הפרטית הקודמת לגאולה הכללית

בפרט באלף הששי אחר חצות,

שאחר חצות היום מתחילה עליית העולמות (האריז"ל).

ועל ידי עבודתנו ב"תמחה את זכר עמלק",

ממשיך הקב"ה מלמעלה ומשלים את העבודה "מחה אמחה את זכר עמלק".

הקב"ה לא ינום ולא יישן ו"מלחמה לה' בעמלק מדור דור",

"מדרא דמשיחא ומדרא לעלמא דאתי" (תרגום יונתן).

שאז תהיה לה' ית' דירה בתחתונים.

*   *   *

יהי רצון שתושלם מחייתו של עמלק מיד ממש,

ותתגלה עצמות ומהות ה' שלמעלה מאור וחושך,

ובפורים זה נשמח שמחה גדולה מעל לטעם ודעת,

שמחה שתפרוץ את כל הגדרים "עד דלא ידע",

בהתגלות משיח צדקנו מיד ממש.

(על פי מאמר הרבי ש"פ צו פ' זכור ה'תשד"מ)

 

פרסום תגובה חדשה

test email