יהודי הוא למעלה מהעולם

יהודי שקיבל משמים יכולת בחירה וקשור להקב"ה ללא סייג,
הוא למעלה מהעולם ובודאי גם למעלה מהגלות.
הכל תלוי ברצונו!… ותמיד הוא יכול להשתלט על רצונו.
והראיה שגם בזמנים של גזירות קשות
יהודי עומד בגבורה עילאית בנסיונות קשים,
("לא יכרע ולא ישתחוה").
וכיום, שכבר אין שעבוד מלכויות, הכל תלוי רק ברצונו של היהודי,
ואם ילך בדרך ה' ויעשה רצון ה' – הצלחתו מובטחת.

מעלת יוסף ומעלת יהודה

בפרשתנו מודגשת מעלת יוסף על יהודה.
יוסף מושל בכיפה משנה למלך ובעל הבית על מצרים.
יהודה ניגש אליו בביטול ובתחנונים ומבקש ממנו לשחרר את בנימין…
לעומת זאת, בהפטרה מודגשת מעלת יהודה על יוסף.
שלעתיד לבוא מלכות יהודה ומלכות יוסף יתחברו לממלכה אחת,
כשדוד משבט יהודה מלך עליהם.

התוקף של יהודה

אמנם גם כשיהודה מתחנן ליוסף הוא מדבר אתו בצורה קשה.
"ויגש אליו יהודה" – בתוקף וברוחב לב!… בלי לבקש רשות…
דבר שנתן אחר כך את הכח ליעקב ובניו לשבת במיטב ארץ מצרים –
"וישב ישראל בארץ מצרים… ויפרו וירבו מאוד".

יהודה שמשיח הוא מיוצאי חלציו – "ודוד עבדי נשיא להם לעולם",
הוא בעל מעלה גבוהה מאד.
כשהוא מדבר עם יוסף, ניצוץ ממעלתו (שתתגלה בשלימות לעתיד לבוא) מתחיל להאיר.
בשעה שיוסף משנה למלך גוי ("כי כמוך כפרעה") פועל לפי הכללים של מצרים,
ליהודה יש התוקף והכח לשלוט על מצרים ועל העולם כולו.
היינו, שעוד במצרים היה ביהודה התוקף שלמעלה מיוסף המשנה למלך מצרים.

לכל יהודי יש תוקף

למעשה, לכל יהודי יש תוקף לא רק לפי כללי חוקי הטבע והנהגת העולם.
יהודי עומד מעל ענייני העולם ואומות העולם ובודאי מעל הגלות…
לכן אינו צריך להתפעל משום מלכות לא ממלכות פרעה ולא ממלכות אחשורוש…
כשם שיהודה לא התפעל ממלכות פרעה, ומרדכי לא התפעל ממלכות אחשוורוש,
גם כשזה היה נגד חוקי המלך.

רצון יראיו יעשה

כשאחשורוש עשה משתה הוא ציוה "לעשות כרצון איש ואיש".
לעשות כרצון מרדכי ("איש יהודי") וכרצון המן ("איש צר ואויב").
אחשורוש רצה שיעשו את רצונות שני אוהביו המנוגדים זה לזה,
הוא ביקש לעשות את הבלתי אפשרי…
על פי מנהג העולם והטבע אי אפשר לקיים שני רצונות מנוגדים…
אך הגמרא מציינת, שאמנם היום אי אפשר לעשות "כרצון איש ואיש",
אך לעתיד לבוא בזמן הגאולה הקב"ה, שהוא למעלה מן העולם,
"רצון יראיו יעשה", אף אם הם מנוגדים זה לזה.

רצון מרדכי ורצון המן הם סתירה מיניה וביה

על פי הסדר שהקב"ה קבע בעולם אי אפשר לעסוק בקדושה ובהפכה בו זמנית.
יש לבחור בהתנהגות או "כרצון מרדכי" (קדושה) או חלילה להיפך "כרצון המן".
מרדכי והמן מהווים שתי דרכי עבודה הפוכות ומנוגדות השוללות זו את זו.
מרדכי היהודי שכפר בעבודה זרה רוצה להתנהג כיהודי לחלוטין –
מרדכי רוצה לעשות רצון אביו שבשמים ("אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני").
מרדכי מעוניין רק בעבודת ה' ושולל לחלוטין התחשבות בעולם
וכפיפה למנהג העולם – "רצון המן",
עד שכל מה שאינו קשור לעבודת ה' (אף שאינו נוגד) הוא זר לו,
ונחשב בעיניו לעבודה זרה (לעבודה הזרה לו).
ואילו המן עניינו עבודה זרה, לא רק עבודה זרה כפשוטה,
אלא גם עבודה הזרה ליהודי.
הוא טוען, שהקב"ה ברא טבע ועולם,
ולפחות יש להתחשב בדברים המותרים!… ולהתנהג על פי הנהגת הטבע…
רצון מרדכי ורצון המן הם סתירה מיניה וביה.
מרדכי היהודי עמד בביטול לה' בתוקף ובשלימות –
"לא יכרע ולא ישתחוה",
בכך התקשר עם התוקף של הקב"ה שלמעלה מהנהגת העולם,
עד שגרם לביטול גזירת המן, ועלה להיות משנה למלך אחשורוש.

כל יהודי הוא דוגמת מרדכי

כל יהודי הוא דוגמת מרדכי היהודי.
יהודי הוא בעל הבית על העולם.
אין לשום איש בעולם שליטה על יהודי.
גם בזמן הגלות יהודי יכול להתנהג "כרצון מרדכי" למעלה מהגבלות העולם.
לא רק בקיום "שולחן ערוך", אלא אף בנוגע לדברים המותרים.
אמנם הקב"ה שלח אותנו לגלות "כרצון המן",
אך איננו חייבים להיכנע להגבלות העולם!…
כל יהודי יכול להתנהג "כרצון מרדכי" אשר "לא יכרע ולא ישתחווה" בכל ענייניו.
על ידי הקשר עם הקב"ה אפשר לעשות "כרצון מרדכי" ולבטל את רצון המן.
הדבר תלוי בנו ובבחירתנו.

התוקף של יהודה נעלה מהתוקף של יוסף

זהו התוקף של יהודה הנעלה מהתוקף של יוסף.
אמנם יוסף הוא השליט על ארץ מצרים, אך במינויו של פרעה,
לכן הוא כפוף לגזירות המדינה וחוקיה.
יהודה זקוק ליוסף, הוא ניגש אליו לבקש ולהתחנן לו שישחרר את בנימין,
אך הוא ניגש בכל התוקף והעצמה.
אף שהוא בגלות, הוא מתנהג בכל התוקף.
[עמידה איתנה זו של יהודה היא דוגמת עמידתו האיתנה של מרדכי].
לתוקף מיוחד זה זכה יהודה מפאת ביטולו לה' ית'.
בכח ביטול זה חיבר שני הפכים –
הוא זקוק ליוסף לשחרר את בנימין,
אך אינו מתחשב עם הנהגת המדינה ומנהגו של עולם.
חיבור הפכים כזה יתבצע בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה,
שאז יתגלה תוקף המלך המשיח הנובע מכח הקשר שלו לתוקף הקב"ה.
"ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

אמנם בזכות הגשת יהודה ליוסף (כשיוסף מעניק ליהודה מכוחו),
נתגלתה מלכותו של המלך המשיח משבט יהודה.
אך גם מלכתחילה תוקף יהודה גבוה מתוקף יוסף.
והסיבה שהוא זקוק ליוסף היא רק כדי לגלות את תוקפו בשלימות בגאולה.

ההוראה מסיפור זה

ומסיפור זה יש הוראה לכולנו איך להתנהג ברגעים האחרונים שלפני הגאולה.
עלינו להיות תקיפים בענייני יהדות ולהראות שכל העולם נברא בשביל יהודי.
דורות על דורות עמדנו בתוקף נגד גזירות איומות של גויים,
דוקא בדורנו הגויים אינם מפריעים לנו בעבודה,
והם מאפשרים לנו להתנהג כרצוננו.
לא רק במדינה כארצות הברית אלא אפילו במדינה כרוסיה ושלוחותיה.
כיום הכל תלוי בנו ובבחירתנו.
כיום הממשלות אף עוזרות ליהודים להתנהג בתוקף לא רק באזורים יהודיים,
אלא בכל מקום בעולם.
בימינו אפשר גם להשפיע על גויים לקיים שבע מצוות בני נח.
כל ההכנות לגאולה כבר נגמרו.
צריך להתבונן ולראות שגם העולם מתחנן על גאולת ישראל.
צריך רק לזכך את העולם ולהמשיך את הגאולה למטה בעולם.
ומכיון שתיכף ומיד ניגאל, נקבל כח מהמלך המשיח לעבוד את ה' בתוקף וכדרוש.
וגם גויים יעשו את רצון ה'.

מפדיון שבויים של הספרים נגיע לפדיון שבויים של כל היהודים

דוגמא לכך שיהודי שולט על העולם היתה בה' טבת תשמ"ז,
שאז פסק בית משפט של גויים להחזיר למקומם את הספרים של אדמ"ורי חב"ד,
שנלקחו ונשבו מבית חיינו 770.
אמנם עדיין יש ספרים ברוסיה שלא נפדו, אף ש(גויים) ציוו להחזירם.
וכדי שספרים אלה ייפדו ויחזרו למקומם,
עלינו לרכוש ולהכניס לספריה שלנו ספרי קודש וספרי תורה חדשים.
ברוך ה', זכינו שבימינו ספרים חדשים נדפסים בתדירות גבוהה.
עלינו לקנות ספרים, שהם אוצרות של דברי תורה,
בזריזות ובשמחה של מצוה כדי שנוכל ללמוד וללמד.
וכדאי גם לנצל את המנהג של נתינת ספרים ליקירינו – מתנה לאירוע משמח.
ויהי רצון שזה יפעל לפדות את הספרים השבויים.
ומפדיון שבויים של הספרים נגיע לפדיון שבויים של כל היהודים מכל העולם,
ונלך כולנו יחד עם כל רכושנו לארץ ישראל לירושלים ולבית המקדש,
ששם נמצאת אבן השתייה ללא שינויים תכף ומיד ממש.

(על פי דבר מלכות לפרשת "ויגש")