פרשת וישלח – נשמה ירדה לעולם לשליחות מיוחדת

הקראת כתבה
יום שישי כ״ז אב ה׳תשע״א
לכל עם ישראל אנשים נשים וטף שליחות משותפת בשוה. ולכל יהודי בפרט שליחות פרטית מיוחדת – יש מי ששליחותו בעיקר בלימוד תורה (דוגמת יששכר), ויש מי ששליחותו בעיקר בגמילות חסדים (דוגמת זבולון). ולכל אדם כוחות נפש במניין תרי”ג, ולכל כוח השליחות והתפקיד המיוחדים לו. ולזה נוספים ההבדלים מחמת גיל – בן חמש למקרא בן עשר למשנה וכו’, אך הכל לתכלית אחת – לעשות לה’ ית’ דירה בתחתונים!…
מאת שולמית שמידע
חיות על בלונים

 

שם פרשה הוא חלק מן התורה,

ובשם פרשתנו “וישלח” יש הוראה בעבודת ה’.

מעלתו וחשיבותו של יהודי שהוא שלוחו של הקב”ה.

נשמתו ירדה לעולם הזה והתלבשה בגוף,

כדי לעשות להקב”ה דירה בתחתונים.

שליחות נפלאה!… (“אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו”).

אך מה קשה ומייגעת שליחות זו עד שמצריכה סיוע רב מלמעלה.

*   *   *

ואכן לעזרת היהודי במילוי שליחותו המיוחדת

שולח הקב”ה לעולם הזה כאן למטה את התורה ומצוותיה.

על ידי שיהודי לומד תורה ומקיים מצוות הוא מפיץ אור גדול בכל סביבתו,

וזוכה למלא את שליחותו.

*   *   *

יהודי צריך לזכור תמיד שתכליתו ויעודו עלי אדמות הוא להיות שליח הקב”ה!…

שליח ההולך בכוח המשלח ולא בכוחו ועוצם ידו…

וממילא ברור שאסור לו לשנות מרצון המשלח כפי שהורנו בתורתו.

שליח המשנה מדעת המשלח אינו שליח…

ואף ששליח הוא בר דעת והולך בשכל עצמו,

מכיון שהוא שלוחו של האדם (העליון),

הוא כמותו ועד כמותו ממש…

*   *   *

האמנם?…

לכאורה, איך יתכן שיצור אנושי בשר ודם יהיה כמו המשלח הקב”ה?…

“ואל מי תדמיוני ואשוה?”…

הרי גם לגדול שבגדולים אין כל ערך ודמיון להקב”ה?…

אלא שמצד נשמתו – בהיותו “חלק אלוקה ממעל ממש”,

הוא נקרא “אדם”… מלשון “אדמה לעליון”.

לכן כל יהודי יכול להיות שליח הקב”ה.

כל אשר נשמה באפו, אפילו ילד קטן, הוא שליח ה’.

ופשיטא שכל פעולה קטנטנה של יהודי,

אפילו פעולה קלה של אמירת “מודה אני” של ילד קטן,

היא חלק משליחותו בעולם, להמשיך את עצמות ה’ ית’ בעולם,

ולפעול שגילוי אלוקות יהיה למטה בתחתונים.

עד שהתחתונים יהיו דירה לה’ מצד גדרם וטבעם,

שעצמות ה’ בעולם תהיה כאדם הגר בדירתו –

בגילוי ובהרחבה בלי שום לבוש, בלי שום הסתר והעלם.

כפי שהובטחנו: “ולא יכנף עוד מוריך” – שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש.

“והיו עיניך רואות את מוריך” – באופן גלוי ופשוט.

*   *   *

פעולה קטנטנה או פעולה גדולה…

על ידי קטן שבקטנים או גדול שבגדולים…

פועלת ישועות בקרב הארץ להוריד אור אלוקי לעולם,

ולואי שנגיע כבר לפעולה האחרונה שתהיה המכה בפטיש להביא את הגאולה.

*   *   *

לכל עם ישראל אנשים נשים וטף שליחות משותפת בשוה.

ולכל יהודי בפרט שליחות פרטית מיוחדת –

יש מי ששליחותו בעיקר בלימוד תורה (דוגמת יששכר),

ויש מי ששליחותו בעיקר בגמילות חסדים (דוגמת זבולון).

ולכל אדם כוחות נפש במניין תרי”ג,

ולכל כוח השליחות והתפקיד המיוחדים לו.

ולזה נוספים ההבדלים מחמת גיל – בן חמש למקרא בן עשר למשנה וכו’,

אך הכל לתכלית אחת – לעשות לה’ ית’ דירה בתחתונים!…

*   *   *

לעתיד לבוא, “לא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי” בשוה,

שהרי כולנו עושים אותה שליחות…

אף על פי כן, יהיו רמות שונות בידיעת אלוקות –

יהיו קטנים וגדולים – “למקטנם ועד גדולם”.

כי ידיעת אלוקות היא השכר על מעשינו ועבודתנו בזמן הגלות.

*   *   *

בשביל לעשות את השליחות צריך ביטול לה’ – מחד, ודעת – מאידך.

כדי להיות כמות המשלח צריך ביטול למשלח –

“מרום וקדוש אשכון ועד דכא ושפל רוח”.

וכדי שהדירה תהיה בתחתונים בגדרם הם, השליח צריך להיות בר דעת.

לשם כך נרתמים כל הכוחות הפרטיים של השליחות הפרטית.

לא די לעורר את עצמו ואת הזולת בהתעוררות כללית

על ידי דברי תורה – המשכה מלמעלה.

צריך לפעול באופן פנימי במועצות חכמה.

צריך להתאים לכל אחד ואחד את ההשפעה לפי ערכו…

ובכל אופן, צריך להקפיד שכל הפרטים יהיו חדורים עם עניין השליחות.

*   *   *

“וישלח” – לא די להיות שליח,

צריך לעשות עוד שלוחים לפרסם אלוקות בעולם.

דוגמת יעקב אבינו שיצא מד’ אמות של תורה ותפילה (באר שבע),

לעסוק בהפצת התורה והיהדות…

אך לא הסתפק בכך אלא שלח “מלאכים”,

ופעל עליהם להאיר את העולם… לא בכוחות מוגבלים אלא למעלה מכוחם…

שלכן הוא שולח מלאכים דוקא!… –

מלאכים שאינם מוגבלים בגדרי העולם הזה.

ומכאן למדים ששליח אמיתי אינו צריך להתחשב בחשבונות טבע העולם.

שליח צריך לפעול במסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת…

ובשליחות ברמה כזאת מובטחים אנו, שליחי ה’,

שדוגמת יעקב שיצא ממקומו (“ויצא”) ושלח שליחים (“וישלח”),

להפיץ אלוקות בעולם –

נזכה לישב בשלוה (“וישב”) עם האבות בכלל ועם יעקב אבינו בפרט

בגאולה האמיתית והשלימה.

*   *   *

בדורנו זה דור עקבתא דמשיחא לאחר שנתגלתה תורת החסידות,

נוספה עבודה בשליחות להפיץ את מעיינות החסידות

ולהתכונן לביאת המשיח.

וברוך ה’ כבר מתקיים בנו עניין “יפוצו מעיינותיך חוצה”… ביתר שאת וביתר עז…

ומי המעיינות שבתורה – עצם התורה – פנימיות התורה,

שהיא דבר אחד עם סתים דקוב”ה – עצמות ה’ ית’,

מאירים את העולם בגילוי באופן של מוסיף והולך.

*   *   *

זכינו שאדמו”ר הזקן הסביר את מעיינות פנימיות התורה

בהבנה והשגה של חכמה בינה דעת… באופן דיתפרנסון מניה.

עד להרחבה היתירה שעל ידי אדמו”ר האמצעי –

באופן ד”רחובות הנהר” דבינה…

ענייני פנימיות התורה נתפסים גם בשכל של הנפש הבהמית (חוצה שבאדם),

ועד לחוצה שמחוץ לאדם שאין למטה ממנו…

ומאירים את העולם ומשפיעים על אנשיו, עד שזה חודר בפנימיותם.

*   *   *

ואכן אלפי שנות שליחות, אלפי שנות יגיעה מתקרבים לקיצם…

ומובטחים אנו ששליחותנו לא תשוב ריקם…

ודוקא בידיעה זו נוסיף חיות ומרץ לעשות את העבודה,

לחזק את פעולותינו במילוי השליחות

לעשות להקב”ה דירה בתחתונים.

וכבר הובטחנו שעל ידי יפוצו מעיינותיך חוצה קא אתי דא מלכא משיחא,

ותכף ומיד ממש נוכל לישב בשלוה בגאולה האמיתית והשלימה.

*   *   *

בחודש כסלו – חודש הגאולה – המשופע בימים טובים של החסידות.

[ט’ כסלו – יום הולדת ויום ההילולא של אדמו”ר האמצעי,

י’  כסלו – יום גאולת אדמו”ר האמצעי.

י”ד כסלו – יום הנישואין של הרבי, יום התקשרות החסידים לרבי.

י”ט כסלו – גאולת אדמו”ר הזקן ותורת חסידות חב”ד, חג הגאולה – חג החגים].

אנו מקבלים תוספת עידוד וביטחון לחשיבות שליחותנו ותכליתה.

מה גם שחודש כסלו מסתיים בחג החנוכה,

שאז כל יהודי הוא שליח להפיץ אור,

וחוגג את הדלקת הנרות בחוץ על פתח הבית.

שאז רואים במוחש שיהודי מדליק “נר מצוה ותורה אור” ומאיר את החושך בחוץ,

עד דכליא ריגלא דתרמודאי…

עד “בהעלותך את הנרות” כשהשלהבת עולה מאליה…

וכל הסביבה עולה מאליה כנר המאיר.

ואין ספק שעל ידי זה נזכה לגאולה האמיתית והשלימה לנצח.

דוגמת נרות חנוכה שאינם בטלים לעולם.

ונזכה סוף סוף לשבת בשלוה…

*   *   *

ובידיעה שחוצפה דקדושה כלפי שמיא מהניא (מועילה),

נעז לבוא ולדרוש מהקדוש ברוך הוא שבראנו לכבודו –

אנא ה’ הגיע הזמן שגם אתה הקב”ה שאינך מוגבל בשום הגבלות,

ש”למעשה ידיך תכסוף”, אנא מלא את שליחותך,

לקיים הבטחתך ש”קהל גדול ישובו הנה”,

כש”שמחת עולם על ראשם”,

עד לשמחה ד”שמח תשמח רעם האהובים” –

נישואי הקב”ה עם כנסת ישראל, עד שהקב”ה וישראל יהיו אחד.

שלימות גילוי עצמות ה’ בדירתו בתחתונים (ובכל הפרטים דהתחתונים).

(על פי שיחת הרבי, ש”פ וישלח ה’תשמ”ח)

פרסום תגובה חדשה

test email