פרשת ויצא – וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו

הקראת כתבה
יום חמישי ד׳ כסלו ה׳תשע״ד
אור “הלובן העליון” שמאיר בגילוי בבוקר מסתלק לאחר התפילה, וחוזר להיכלל בעצמותו – “וישב לבן למקומו”… רק אז “ויעקב הלך לדרכו”… רק אז היהודי הולך לדרכו ומתחיל את עבודת היום בתורה ומצוותיה, שהתורה היא “דרכו” – דרך חייו. ולמה האור מסתלק?… כי כשאור האין סוף בגילוי אי אפשר לעשות את העבודה כדבעי. דוקא לאחר סילוק האור מתחילה העבודה בשלימותה. כדי לעשות עבודה צריך מציאות של “אדם” ומציאות של “עולם”…
מאת שולמית שמידע
פרחים בהירים

 

“וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו…

וילך וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו”…

התורה מדברת בעליונים ומרמזת בתחתונים.

סיפורי התורה כולל סיפורי האבות שבעולם הזה הגשמי למטה

רומזים לעניינים רוחניים נעלים ונפלאים שלמעלה.

לבן הארמי בשורשו למעלה הוא בחינת “הלובן העליון” (הכתר).

“לובן העליון” הוא אור אין סוף בכבודו ובעצמו שאין בו גוונים.

ואכן “לבן דקדושה” משכים כל בוקר ומנשק לבניו ולבנותיו,

הם כל העולמות שהם בבחינת משפיעים (“בנים”) ומקבלים (“בנות”).

*   *   *

“אור האין סוף” קודם התלבשותו בכלים הוא לבן ללא גוונים.

רק לאחר התלבשותו בכלים הוא מקבל את הגוונים של הכלים.

מ”הלובן העליון” התהוו והשתלשלו העולמות העליונים – “עקודים” “נקודים” ו”ברודים”.

מ”הלובן העליון” נמשך אור למשפיעים ולמקבלים שבסדר ההשתלשלות.

*   *   *

כל סדר ההשתלשלות כולל משפיעים ומקבלים (עילה ועלול).

שכל עלול המאוחד בעילתו הוא בבחינת מקבל מעילתו,

והעלול עצמו הופך להיות עילה ומשפיע לעלול שמתחתיו.

ושניהם הן המשפיעים (“בנים”) והן המקבלים (“בנות”)

מקבלים השפעה מיוחדת מ”לובן העליון” באופן של נשיקה (אהבה רבה שבעצמות) –

באופן של השפעה מיוחדת והתמסרות בתכלית.

השפעה כזו מ”לובן העליון” נמשכת כל בוקר.

הקב”ה “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”, “חפץ חסד הוא”,

ובכל בקר ממשיך לנבראים בכלל ולנשמות ישראל בפרט

תוספת ברכה והארה מאור “הלובן העליון” –

ממקור הרחמים העליונים שלמעלה מסדר ההשתלשלות,

עד שבסופו של דבר, החושך של ההסתר בעולם ייהפך לאור וגילוי אלוקות.

וזהו שבכל בקר אנו מקבלים ומרגישים נתינת כח מיוחדת הנמשכת מעצמות ה’ ומהותו.

ומנתינת כח זו יכולים אנו לעשות את העבודה במשך כל היום…

אלא שהקב”ה הכוסף למעשה ידיו אינו מסתפק בנתינה שלו.

אין הוא מוותר על עבודת האדם בדוגמת המשכה זו,

והוא מצפה לעבודתנו היא עבודת התפילה.

ואנו דוגמת אברהם אבינו שהשכים בבוקר וחבש את חמורו,

משכימים להתפלל תפילת שחרית תוך מלחמה עם חומר הגוף,

ועל ידי זה ממשיכים את בחינת “הלובן העליון”.

*   *   *

אור “הלובן העליון” שמאיר בגילוי בבוקר מסתלק לאחר התפילה,

וחוזר להיכלל בעצמותו – “וישב לבן למקומו”…

רק אז “ויעקב הלך לדרכו”…

רק אז היהודי הולך לדרכו ומתחיל את עבודת היום בתורה ומצוותיה,

שהתורה היא “דרכו” – דרך חייו.

ולמה האור מסתלק?…

כי כשאור האין סוף בגילוי אי אפשר לעשות את העבודה כדבעי.

דוקא לאחר סילוק האור מתחילה העבודה בשלימותה.

כדי לעשות עבודה צריך מציאות של “אדם” ומציאות של “עולם”…

הקב”ה עשה ארץ (עולם) וברא עליה אדם,

כדי לברר את גשמיות העולם, לזככו ולהעלותו לרוחניות.

אולם כאשר “הלובן העליון” מאיר, האדם והעולם מתבטלים מפניו,

ומי מסוגל לעשות עבודה לפני המלך?

הרי אפילו מי שמראה ברמז לחברו, כשעומד לפני המלך, חייב מיתה –

“מאן דמחוי במחוג קדם מלכא קטלא חייב”.

שהעומד לפני המלך צריך להיות בתכלית הביטול,

ואם הוא רומז לחברו משהו שאינו קשור בשירות המלך, זה כמו מרידה במלכות.

לכן מוכרחים את הסתלקות “הלובן העליון” כדי שתהיה עבודת האדם בשלימות.

*   *   *

 [זהו גם ההסבר לאיסור מלאכה בשבת ויום טוב.

הקב”ה נמצא בכל מקום – “את השמים ואת הארץ אני מלא”,

אז איך יתכן שנעסוק לפניו במלאכה, שאינה בשירות המלך?

ולמעשה, אין זה משנה אם זה בשבת או בחול,

שהרי גם ביום חול אנו משרתים את מלך מלכי המלכים בקיום תורה ומצוות.

אלא מכיון שבימי החול האור האלוקי נמצא בהעלם, לכן מותר לעשות מלאכה,

שאין זו פגיעה בכבוד המלך, מה שאין כן בשבתות וימים טובים,

שאור אין סוף נמשך לעולם בגילוי, המלך בגילוי ואינו מסתתר, לכן מלאכה אסורה].

*   *   *

מ”הלובן העליון” שלמעלה נמשך כח ביעקב לעשות את העבודה בצאן לבן,

באופן שהצאן היו “עקודים נקודים וברודים” בדומה לעליונים,

שמה”עקודים נקודים וברודים” העליונים נמשך לתחתונים.

הקב”ה מתגלה בעולם בסדר ההמשכה של ג’ דרגות:

ב”עקודים” – האורות עקודים בכלי אחד,

ב”נקודים” (עולם התוהו) – עשר הספירות בבחינת נקודות,

ובברודים – עולם האצילות (עולם הספירות) האורות נמשכים בכלים.

זוהי ההמשכה של סדר ההשתלשלות על פי סדר במדידה והגבלה.

אך על ידי עבודת ישראל גילוי אלוקות יכול להשתנות ולהתעלות למעלה ממדידה והגבלה

*   *   *

“לבן דקליפה” שנמשך למטה מ”לובן העליון” שלמעלה,

מרמה את יעקב בפשטות (“ויחלף את משכורתי עשרת מונים”).

אך ישראל יכולים לפעול גם בלבן דקליפה.

ישראל בעבודתם מעלים את החושך ואת המרירות של העולם הזה,

והופכים חושך לאור ומר למתוק, ובמה?…

בעבודת התשובה!…

מעלת בעלי תשובה היא שפועלים גם בחושך העולם,

ולכן אומר יעקב: “ושבתי בשלום אל בית אבי”

בשלום – ב’ שלום – שתי פעמים שלום.

“שלום שלום לרחוק ולקרוב” – לרחוק שנעשה קרוב…

ואדרבה ה”שלום לרחוק” קודם ל”שלום לקרוב”

מחמת גודל מעלת התשובה.

*   *   *

עניין התשובה קשור לא רק ברשעים ובינונים אלא גם בצדיקים גמורים –

“משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא” – משיח יחזיר צדיקים בתשובה.

כי אפילו צדיק גמור עובד ה’ ביראה ואהבה רבה בתענוגים,

הריהו שלא בערך למצב ומעמד נשמתו כפי שהיתה למעלה בביטול גמור –

“חי ה’ אשר עמדתי לפניו”…

וכשעומד לפני המלך מרגיש שכל עבודתו אינה עבודה כלל, אלא היפך העבודה,

ומרגיש צורך לשוב אל ה’, לשוב למעמד ומצב נשמתו כפי שהיתה למעלה –

“והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה”.

רק על ידי גילוי אלוקות שיהיה לעתיד לבוא ירגישו הצדיקים צורך לשוב בתשובה.

רק על ידי גילוי הכתר יתעלו לדרגת ביטול במציאות…

שענווה היא בכתר!..

לכן גם משיח הוא “עני” – ענוותן!…

*   *   *

זהו כוחם של ישראל שיכולים לפעול שינוי בסדר ההשתלשלות.

על ידי עבודת ישראל אפשר להמשיך כאן למטה לא רק את עולם האצילות – “ברודים”,

אלא גם את האורות המרובים של עולם התוהו – “נקודים”.

ולמעלה מזה, את אור עולם ה”עקודים”, שם האורות עקודים בכלי אחד,

ואפילו למעלה מזה, את “לובן העליון” עצמו,

ואף למעלה מזה – את עצמותו ומהותו ית’…

[שהרי גם על הכתר נאמר: “אוכם (=שחור) הוא קדם (=לפני) עילת העילות”,

שעם היותו אור נעלה שלמעלה מסדר השתלשלות,

מכל מקום קדם עילת העילות הוא בבחינת אוכם].

זוהי תכלית העבודה ושכרה שיהיה לעתיד לבוא.

 *   *   *

לעתיד לבוא תהיה המשכת בחינת “הלובן העליון” למטה

לא רק באופן של יחוד נפלא, אלא למעלה מגדר יחוד,

עד שה”יש הנברא” וה”יש האמיתי” ייעשו דבר אחד.

למעלה מ”לא ברעש ה'” ולמעלה מ”קול דממה דקה”,

שאפילו “קול דממה דקה” הוא בחינת גילוי לנביא על ידי ראיה או שמיעה.

ה”יש הנברא” וה”יש האמיתי” ייעשו לדבר אחד,

עד ש”יש הנברא” יהיה ה”יש האמיתי” ממש,

ויתעלה לדרגה שלמעלה מ”לובן העליון” ולמעלה מ”עליון”.

פשיטות העצמות תשרה בפשיטות כל אחד מישראל בתכלית השלימות,

למעלה לא רק מבחינת “אחד” אלא גם מבחינת “יחיד”,

כי “אין עוד” ו”אין עוד מלבדו”!…

עד שזה יימשך בגשמיות כפשוטו,

עד שהנשמה תהיה ניזונית מהגוף,

מחמת מעלת הגוף ומעלת המעשה, שהמעשה הוא העיקר,

שהרי הכל ניתן בשביל הגוף והמעשה.

*   *   *

יהי רצון שנזכה מיד ממש לראות בעינינו – עיני בשר,

שה”יש הנברא” הוא הוא ה”יש האמיתי”!!!…

ואז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה…

(על פי מאמר הרבי ש”פ ויצא “וישכם לבן בבוקר” שנת תשמ”ח)

 

פרסום תגובה חדשה

test email