אברהם אבינו שמדתו מדת החסד רוצה להמשיך ולגלות אלוקות מלמעלה למטה,

לכן הוא מכניס אורחים ונותן להם מזון לאכול.

ואת מי הוא  מכניס לביתו? ערביים שהשתחוו לאבק שעל רגליהם!…

רגל היא הדרגה הנמוכה ביותר בגוף,

והערביים השתחוו לדבר הטפל לרגל ולמטה מזה…

לאיזו תכלית אברהם עושה זאת?…

כדי שגם ערביים יכירו את מי שאמר והיה העולם.

שבסוף הארוחה הוא אומר להם: דעו, למי אתם מברכים!…

שבחו וברכו למי שאמר והיה העולם!…

*   *   *

מדת החסד היא המשכה מלמעלה למטה,

ואברהם ממשיך את מדת החסד בכל העולם.

הוא ממשיך אלוקות לעולם, עד שאלוקים ועולם נעשים דבר אחד –

"ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (ולא "א-ל העולם").

*   *   *

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק"…

אברהם ויצחק מרמזים לשני כיווני הליכה בעבודת האדם ("והתהלכתי בתוככם").

מלמעלה למטה ומלמטה למעלה ("אור ישר" ו"אור חוזר").

לא די בהמשכה מלמעלה למטה, צריך גם העלאה מלמטה למעלה.

שעל ידי הביטול מלמטה יש המשכה נעלית יותר מלמעלה.

יצחק שמדתו מדת הגבורה – צמצום וביטול,

חופר בארות, וחפירת בארות היא העלאה מלמטה למעלה.

כשהוא מסיר את העפר והכיסוי מעל הבאר, הבאר עולה מלמטה למעלה,

דוקא על ידי זה מתעלים לדרגה נעלה ביותר.

*   *   *

אמנם גם עבדי אברהם חפרו בארות, אך פלישתים סתמו אותם…

שלא כבארות אשר חפר יצחק וקרא להן שמות (כאשר קרא להם אביו),

שבארות יצחק נשארו שלמות ונביעתן לא נפסקה… והם נמשכות ונובעות…

עד שחפר את "באר שבע" ("שבע" מספר כולל).

ועד לבאר שנקראת "רחובות" – "כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".

ללמדנו, שבארות יצחק היו לא רק שלמות, אלא גם נצחיות.

שהבאר השלישית "רחובות" היא כנגד בית המקדש השלישי,

בית נצחי שאין אחריו גלות.

*   *   *

מכאן שלא די בעבודת אברהם – המשכת חסד מלמעלה למטה,

צריך גם את עבודת יצחק, עבודה שבבחינת יראה וביטול.

ויצחק על ידי עבודתו פועל שלימות גם בעבודת אברהם.

לכן יצחק חוזר וחופר שוב גם את בארות אברהם.

*   *   *

הסדר הוא "ואלה תולדות יצחק בן אברהם" –

"יצחק בן אברהם", היינו, יצחק קודם לאברהם.

תחילת העבודה צריכה להיות ביראה ובביטול (עבודת יצחק).

עבודת יצחק – נותנת כח בעבודת אברהם.

"יראה תתאה" היא תרעא לדרתא (השער לחצר) של תורה.

"אם אין יראה אין חכמה".

"כל שיראתו קודמת לחכמתו יראתו מתקיימת".

(כמו התפילה הקודמת ללימוד – "שתהא תפילתי סמוכה למיטתי").

ואחר כך "אברהם הוליד את יצחק" – עבודת אברהם נותנת כח בעבודת יצחק.

לימוד התורה הנמשך מלמעלה נותן כח בעבודת יצחק,

עד שהתורה מביאה לידי ביטול ויראה נעלים יותר,

והתורה נעשית תרעא לדרתא (השער לחצר) לביטול ויראה עילאה.

"אם אין חכמה אין יראה".

*   *   *

אברהם שמדתו המשכה מלמעלה למטה אוהב את בחינת היראה והביטול של יצחק,

אך אין הוא יכול להמשיך לנבראים בחינת יראה עילאה וביטול במציאות.

אפילו המלאכים לא יכלו לסבול גילוי אלוקי רב כל כך,

וכשהושיט להם הקב"ה אצבעו הקטנה (כשגילה להם את מדת מלכותו) הם נשרפו,

כל שכן הנבראים בני אנוש שלמטה.

*   *   *

לעתיד לבוא כשיבולע המות לנצח וה' יעביר את רוח הטומאה מן הארץ,

נוכל כולנו על ידי התשובה והביטול להגיע ליראה עילאה,

ונוכל לומר ליצחק דוקא "כי אתה אבינו".

אז יתגלה "פחד יצחק" למטה, ודוקא יצחק יהיה בבחינת "אבינו".

כשיהיה פחד וביטול למטה מראיית אלוקות – "וראו כל בשר יחדיו"…

ויבואו בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפחד ה' ומהדר גאונו,

תהיה תשוקה לעלות ולהידבק למעלה באור אין סוף בבחינת אור חוזר של תשובה –

"בבכי יבואו" דוגמת המים התחתונים שבוכים ואומרים: "אנן בעינן למהוי קדם מלכא".

והאור יחזור לקדמותו ממש – לעצמיות אין סוף ברוך הוא.

ומפאת החידוש שבדבר – האור החוזר מלמטה, שהוא היפך סדר ההשתלשלות,

תתגלה בחינת "יצחק", שיהיה עיקר הצחוק והשמחה.

כי לעבודת האדם מ"יש" ל"אין" – בחינת "ביטול", שהיא העלאה ממטה למעלה,

אין קץ ותכלית.

אור אין סוף למעלה אין לו הפסק כלל, והוא עד אין קץ נצח ועד.

לכן "ילכו מחיל אל חיל", ו"הכל ירוממוך סלה" (לנצח!).

יהיה ביטול ה"יש" ל"אין", בחינת יצחק – צחוק ותענוג גדול.

בחינת גבורות – "אור חוזר", שככל שעולה למעלה הוא מתרחב והולך,

עד שנכלל בעצמות אור אין סוף.

מה שאין כן, בחינת אברהם המשכה מלמעלה למטה השתלשלות מ"אין" ל"יש",

הנמשכת בגבול…

שחסד עליון – "אור ישר" יורד ממקורו במיעוט וצמצום האור, מיעוט אחר מיעוט,

כדי שיוכל להתאים את עצמו לעולם העשיה התחתון.

*   *   *

רעיון זה מובא גם בהפטרה הנקראת בשבת זו שלפני ראש חודש –

"מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך".

ההבדל בין אברהם ליצחק כהבדל בין יהונתן לדוד,

דוד שהיה "בר נפלי" – ביטול במציאות – העלאה מלמטה למעלה.

אומר: "אם לא שויתי ודוממתי נפשי"… "ואנכי תולעת ולא איש"…

דוקא לאחר ביטולו במציאות – "כי יפקד מושבך",

דוקא על ידי שנחסר ממקום מושבו,

זוכה שנזכרים בו – "ונפקדת" – המשכה מלמעלה למטה מבחינה נעלית ביותר.

שיהונתן עניינו נתינה ו"כל הנותן בעין יפה הוא נותן".

דוד ויהונתן מתאחדים בידידות נפלאה "וישקו איש את רעהו",

"עד דוד הגדיל", עד שדוד מתעלה לבחינה גבוהה משל יהונתן.

שעל ידי הביטול התעלה דוד מעלה מעלה.

עד שנמשכה מלמעלה למטה המשכה נעלית ביותר –

בחינת "יראה עילאה" שלמעלה מבחינת יהונתן.

*   *   *

זו דרכה של עבודת ה' –

כאשר יש תוקף המציאות באופן של התיישבות ("מושב"), אפילו "יש דקדושה".

הגם שיהודי עובד עבודתו אך מרגיש מציאות,

הוא זוכה להמשיך מבחינת קוב"ה (שלא שריא אלא באתר שלים).

אלא מכיון שמרגיש מציאות, ומציאות היא במדידה והגבלה,

גם ההמשכה אליו באה במדידה והגבלה.

וכשיוצא מהגבלות מציאותו יש לו המשכה ממקום נעלה ביותר.

רק על ידי "ביטול היש", "ביטול המציאות" ("יפקד מושבך"),

ממשיכים מלמעלה את הזיכרון – עניין נעלה ביותר.

הזיכרון נמשך ממקום נעלה ביותר, שאין בו תפיסת מקום של מציאות.

*   *   *

ובשבת ערב ראש חודש בחינת "מחר חודש" – זמן התחדשות הלבנה,

נזכור שבקרוב ממש נזכה לגילוי דוד מלכא משיחא,

דוד הקטן שהוא ספירת המלכות, שהלבנה "המאור הקטן" נמשלה לו,

"דוד מלך ישראל חי וקיים", יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו

בגאולה האמיתית והשלימה ובאופן ש"מיד הם נגאלין".

זוהי משמעות "מחר חודש" בפשטות!…

שאחרי שאור הלבנה הולך ומתמעט, עד שנעלם לגמרי,

נעשה מולד הלבנה!…

*   *   *

עם ישראל בגלות בהעלם והסתר גדול…

לא נותר לנו אלא להתחבר עם ה' על ידי התפילה

ולימוד התורה – "וכל בניך לימודי ה'" (אל תקרי "בניך" אלא "בוניך").

אך מובטחים אנו שעל ידי הביטול במציאות שלנו נתחדש כמות הלבנה.

וכשם שמולד הלבנה הוא כרגע, כמימרא חדא,

כן יהיה לנו ש"מיד הם נגאלין".

ונהיה ל"אשת חיל עטרת בעלה" – התעלות לשם ס"ג שלמעלה ממ"ה וב"ן.

ובקרוב תחזינה עינינו ב"שמים חדשים וארץ חדשה",

ונזכה ל"תורה חדשה מאתי תצא",

ומעלת עבודת עם ישראל בגלות תהיה ניכרת.

ונזכה כולנו לחיים נצחיים – "כן יעמוד זרעכם ושמכם".

והקב"ה ישתעשע אתנו, שאנו בניו וחלק אלוקה ממעל ממש.

למעשה ידיך תכסוף!…

יחי המלך המשיח!

(על פי מאמר הרבי: ש"פ תולדות – מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך, תשמ"ה)