אנא נסיב מלכא

במאמר זה של י"א ניסן מבאר הרבי מלך המשיח שליט"א את הבחירה שבוחר יהודי בהקב"ה. הוא מתבסס על דברי המדרש "משל למלך שנכנס למדינה והיו עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין (סוגים שונים של שרים). חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי, חד אמר אנא נסיב איפרכין לגבי, חד אמר אנא נסיב איסטרטילוטין לגבי (כל אחד מבני המדינה לקח ("נסיב") ובחר לעצמו אחד מבין סוגי השרים). הי' פיקח אחד לשם, אמר, אנא נסיב מלכא (אני לוקח את המלך), דכולהו מתחלפין ומלכא לא מתחלף (שכן כל השרים מתחלפים ואילו המלך אינו מתחלף)". 

בעומק נפלא מבאר הרבי את ייחודו של ה"פיקח" בכך שהוא בוחר במלך – "אנא נסיב מלכא" – למרות שאין זה "משתלם" לו כלל לא בגשמיות ולא ברוחניות. הוא מוכן לוותר על הכל, ובלבד להישאר דבוק במלך, ולא לזוז מכך אפילו כמלא נימא. ובסופו של דבר, דווקא לאחר שהתבטל בתכלית ללא שום חישובים וחשבונות, מבין גם השכל עד כמה ראוי וכדאי להתבטל למלך. ובכך נוספת שלימות ועומק נפלא עוד יותר גם בהתקשרות והתבטלות שלמעלה מן הטעם והשכל, כמבואר במאמר.

האם לא מגזימים

ומכך מובן גם בקשר לבחירה שלנו, של יהודים וחסידים, בכבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו, הרבי מלך המשיח שליט"א, המגלה בקרבנו את מלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כפי שנאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

שכן הרבי הוא "משה רבינו" שבדורנו, כפי שנאמר בתיקוני הזהר "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". ומבואר בחסידות שהתורה כורכת וקושרת יחד את האמונה בה' עם האמונה במשה רבינו, באומרה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – משום שהאמונה בה' אכן כרוכה ותלוי' באמונה במשה רבינו. וכדברי המכילתא על פסוק זה שהמאמין במשה הריהו מאמין בה' והמדבר במשה כאילו מדבר בה'. וכן אמרו חז"ל שכל הדבק בתלמידי חכמים כאילו נדבק בשכינה, ושכינה מדברת מתוך גרונו של משה, וכהנה רבות.

– תכופות נתקלים אנו בטענות ותואנות על מה שמזכירים כל כך את הרבי שליט"א בכל דבר ועניין, וישנם שנדמה להם כאילו "מגזימים" בכך, עד כדי כך שלטענתם כאילו שוכחים את הקב"ה. אבל מה לעשות שהתורה עצמה נוהגת כך, וכאשר מדובר על התורה, שהיא תורת ה', מכנה אותה הכתוב בשם "תורת משה", כפי שנאמר "תורה ציווה לנו משה", "זכרו תורת משה עבדי" – משום שדווקא על ידי הקשר עם משה רבינו קשורים ומחוברים אנו עם הקב"ה, ובלאו הכי אי אפשר על פי התורה להיות קשורים ודבוקים בה'. וזאת למרות (ובעצם – בגלל, כדלקמן) שמשה רבינו הוא דווקא אדם גשמי שנמצא בעולם הזה הגשמי.

צריכים להיות קשורים ל"ראש"

בתורת החסידות (תניא פרק ב' ועוד) מובא על כך משל מאדם שמורכב מאברים רבים ושונים, וכולם חיים מן הנפש הרוחנית המחי' אותם. אבל כדי לחיות בפועל חייבים הם לקבל את חיותם כל הזמן מן המוח והראש. בראש ובמוח שוכנת הנפש בעיקר, וממנו היא מתפשטת ומאירה ומחי' את כל אברי הגוף.

הרגל אינה יכולה לבוא ולטעון: מדוע זקוקה אני לקבל ולהתבטל אל הראש, והרי הראש הוא בשר ודם בדיוק כמוני, וכדי לחיות חייב גם הוא כמוני לקבל ולהתבטל אל הנפש, אם כן למה לי להתבטל אליו ולא ישירות אל הנפש – שכן כך קבע הקב"ה שהדרך היחידה בה יכולה הרגל ושאר האברים לחיות מן הנפש הוא אך ורק על ידי התקשרותם והתבטלותם אל המוח והראש. הוא ורק הוא ה"כלי" בו שוכנת הנפש, ורק ממנו ועל ידו יכולים כל האברים לקבל.

ככל שהקשר אל המוח והראש יהי' חזק יותר וגלוי יותר, כך יקבלו האברים בתוקף ובגלוי יותר את חיותם. ובאם ח"ו תצליח הרגל להתנתק לגמרי מן המוח, היא תאבד באותו רגע את כל קיומה וחיותה, כי אין שום מקור אחר ואין שום דרך אחרת להתקשר ולקבל את החיות מהנפש.

העובדה שהמוח הוא בשר ודם בדיוק כמו הרגל אינה סיבה לשלילת הכרח הקשר עם הראש. להיפך, זו הסיבה שהרגל יכולה לקבל באמצעות הראש והמוח מן הנפש: מכיוון שהנפש היא רוחנית, אין לרגל כשלעצמה שום קשר ישיר עם הנפש. רק בזכות הקשר שלה עם המוח, שגם הוא בשר ודם כמותה ולכן יכולה היא להיות קשורה אליו, לכן יכולה היא לקבל באמצעותו מן הנפש.

"הנשיא הוא הכל" – הכל ממש

כך גם בנמשל, קבע הקב"ה בתורתו שעם ישראל כולו הוא כגוף אחד, "קומה אחת שלימה", המורכב מ"אברים" רבים ושונים, כל אחד ותפקידו ועניינו המיוחד. כולם יונקים את כל מציאותם וחיותם מהקב"ה, אבל כדי לחיות בפועל חייבים כולם וכל אחד ואחת מהם לקבל את חיותם כל הזמן מן המוח והראש – ממשה רבינו, ומ"משה" שבכל דור ודור, שרק ממנו ועל ידו מקבלים כולם את החיות האלוקית.

זהו שנאמר (רש"י חוקת כא, כא) "משה הוא ישראל וישראל הם משה, נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל". הנשיא והראש הוא לא רק אדם גדול ונעלה ונשגב – צדיק, חכם, למדן, גאון, ירא שמיים, בעל מדות טובות, עובד ה' באמת, ואפילו נביא ובעל מופתים וכו' וכו' – אלא "הוא הכל", הכל ממש. הוא כל המציאות וכל החיים הרוחניים וגם הגשמיים. שכן כל ההשפעה האלוקית לישראל, ועל ידם לעולם כולו, שוכנת וכלולה תחילה בנשיא ובראש, כשם שהמוח כולל ומכיל בתוכו את חיות כל האברים כולם. וממנו מתפשטת ומאירה החיות האלוקית לכל אברי הגוף.

וכשם שלא תוכל הרגל לבוא ולטעון: מדוע זקוקה אני לקבל ולהתבטל אל הראש, והרי הראש הוא בשר ודם בדיוק כמוני, ולמה לי להתבטל אליו ולא ישירות אל הנפש – כך לא יכול איש לבוא ולומר: למה לי להתקשר ולהתבטל אל הנשיא והראש, משה רבינו שבדור. אני רוצה להיות קשור ישירות אל הקב"ה. שכן הדרך היחידה בה יכול כל אחד להתקשר ולהתבטל אל הקב"ה ולקבל את החיות ממנו יתברך היא אך ורק על ידי התקשרותם והתבטלותם אל המוח והראש. הוא ורק הוא ה"כלי" בו שורה השכינה, ורק ממנו ועל ידו יכולים כולנו לקבל .

אין דרך אחרת

וכמו במשל, ככל שהקשר עם המוח והראש יהי' חזק וגלוי יותר, כך יקבלו האברים בתוקף ובגלוי יותר את חיותם. ובאם ח"ו תצליח הרגל להתנתק לגמרי מן המוח, היא תאבד באותו רגע את כל קיומה וחיותה, כי אין מקור אחר ואין שום דרך אחרת להתקשר ולקבל את החיות – כך בדיוק גם בנמשל: אין שום דרך אחרת לקבל את החיות מהקב"ה אלא אך ורק על ידי ההתקשרות וההתבטלות ל"משה עבדו".

לפיכך, ככל שהקשר אל המוח והראש הוא חזק יותר וגלוי יותר, כך נקבל אנחנו, ה"אברים", יותר בתוקף ויותר בגלוי את החיות האלוקית. ובאם ח"ו "יצליח" מי מאתנו להתנתק לגמרי מן המוח, הוא מאבד באותו רגע את כל קיומו וחיותו.

אפילו "הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים", ואפילו אלו שנלחמים נגד משה רבינו, חייבים גם הם לקבל את החיות האלוקית אך ורק דרכו. אלא שהם מקבלים לא "מבחינת פנים", מפנימיות הרצון והחפץ האלוקי, אלא "מבחינת אחוריים", "כמאן דשדי בתר כתפוי (כמו מי שזורק את ההשפעה כלאחר כתפו) לשונאו שלא ברצונו". אבל גם הם מקבלים אך ורק ממנו, כי אין שום דרך אחרת לקבל את ההשפעה והחיות האלוקית (תניא סוף פרק ב').

וכשם שהעובדה שהמוח הוא בשר ודם בדיוק כמו הרגל אינה סיבה לשלילת הכרח הקשר עם הראש. להיפך, זו הסיבה שהרגל יכולה לקבל באמצעות הראש והמוח מן הנפש – כך בדיוק גם בעובדת היותו של משה רבינו בשר ודם, נשמה בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי:

מכיוון שההשפעה האלוקית היא רוחנית ונעלית מאד, אין לאדם גשמי רגיל כשלעצמו שום קשר ישיר אלי-ה. רק בזכות הקשר שלו עם המוח והראש, ראש בני ישראל ראשי תיבות רבי, שגם הוא בשר ודם כמותו ולכן יכול הוא להיות קשור אליו, לכן יכול הוא לקבל באמצעותו את החיות האלוקית.

מוכרח נשיא בגוף גשמי

לכן, אומר הרבי (לקוטי שיחות כרך כ"ו עמוד 7. תרגום מאידיש): "מוכרח שיהי' "משה" בכל דור ודור שבו תתלבש נשמת משה … החיים הרוחניים שלו (של משה) נשארים נצחיים בעולם הזה הגשמי על ידי שהם מתלבשים בגופו של נשיא הדור שבכל דור ודור".

ומכאן גם היסוד לאמונה הפשוטה והברורה והביטחון המוחלט שלנו בעובדה שהרבי שליט"א חי וקיים גם בגופו הגשמי ממש – שהרי זהו כל עניינו של נשיא הדור, כנ"ל, להיות דווקא בגוף גשמי, שכן רק כך יש לו קשר עמנו הנמצאים בעולם הזה הגשמי, ורק כך הוא יכול לקשר ולאחד אותנו עם הקב"ה. ברגע שאצל נשיא הדור אין הנשמה מלובשת בגוף, מוכרח להיות מישהו אחר שנשמת משה רבינו מתלבשת בגופו והוא נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל".

לפיכך, כל אותם דברים שמבאר הרבי בקשר לבחירתו של הפיקח בהקב"ה, הנם תקפים ומדברים אלינו במיוחד בהתקשרותנו אל הרבי מלך המשיח שליט"א. שהרי הקשר עם הקב"ה הוא דווקא על ידו, וככל שנבחר בו ונתמסר אליו יותר, כך נהי' מקושרים ומאוחדים יותר בתוקף ויותר בגלוי עם הקב"ה.

מוסיפים חיים במלך

בשיחת ב' ניסן תשמ"ח מוסיף הרבי שליט"א על מה שהובא לעיל בקשר לנשיא הדור שהוא "ראש בני ישראל", ומביא את דברי הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ג ה"ו) שהנשיא והמלך נמשל לא רק לראש ומוח אלא גם ל"לב" – "המלך לבו הוא לב כל ישראל". זאת משום שה"לב" הוא לא רק משפיע מלמעלה את החיות לכל האברים, אלא הוא נמצא בתוכם ממש, שהרי הדם שבו זורם כל הזמן בתוכם ומאוחד עמם בתכלית.

ויותר מזה, הוא אף מקבל מהם בחזרה את הדם הזורם מהם אליו.

כך גם בנמשל, אומר הרבי, נוסף להשפעה שזקוקים כולם לקבל מהנשיא והראש, ונוסף לכך שהוא מהווה כל חיותם וכל מציאותם ונמצא בתוכם ממש, הוא גם כביכול מקבל מהם.

זאת משום ש"אין מלך בלא עם" – מלכותו של המלך מתגלה ונפעלת דווקא על ידי העם, על ידי הכרזת העם "יחי המלך". ובכך מקבל המלך מהעם כביכול לא רק את מלכותו אלא גם הוספה בחייו, כמודגש במילים "יחי המלך".

והרבי מוסיף ומדגיש שכבר הגיע הזמן שיכריזו "יחי המלך". ובכך יפעלו "הקיצו ורננו שוכני עפר דכ"ק מו"ח אדמו"ר, ועד דהקיצו ורננו דוד מלכא משיחא".

(חסידים מדייקים שכאן, בקשר למלך המשיח, בדווקא לא נאמר "שוכני עפר" – משום שמשיח, גם כאשר הוא נכסה מעינינו, כדברי חז"ל (הובאו ברש"י בסוף ספר דניאל) ש"משיח נגלה ונכסה", גם אז אינו שוכן עפר ח"ו. וכנ"ל שעל פי התורה נשיא הדור מוכרח להיות דווקא בגוף גשמי).

להמליך את מלך המשיח

ואם עדיין לא הי' די ברור מה ולמי הכוונה, מוסיף הרבי ומבהיר עוד יותר בהמשך שגם מלכותו (של "מלך בעצם", מי שנבחר למלכות על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, וגם ובמיוחד מלכותו) של מלך המשיח, גם היא מתגלה ופועלת דווקא על ידי העם המכריזים "יחי המלך". בכך הם פועלים לא רק את התגלות מלכותו אלא גם הוספה כביכול בחייו כנ"ל.

והרבי אף מתבטא ואומר שכל מה שהוא מרעיש אודות הצורך וההכרח בזעקת "עד מתי?!" – זהו מפני שבה כלולה גם זעקת "יחי המלך!"

(כלומר: בכדי שתהי' יחד עם זאת מצדנו זעקת "יחי המלך!" – אלא שאת זאת הוא לא אומר במפורש ממש, מאחר שזה צריך לבוא מלמטה, מאתנו. אבל הרמזים והכוונה ברורים מאד).

ומסיים הרבי שהמעשה הוא העיקר: שיכריזו, בזריזות, ומתוך שמחה וחיות, "עד מתי" ו"יחי המלך". וזה יביא לכך שהגאולה תבוא בזריזות ובשמחה.

ובאמת מצינו מעין זה גם לאחר המלכתו של דוד המלך בחברון על ידי נביא ה', שמואל. למרות משיחתו למלוכה, היה דוד נרדף על ידי שאול, ואף אחרי שנהרג שאול במלחמה עם הפלשתים, ישב דוד כשבע וחצי שנים בחברון, ומלך רק על אנשיו הנאמנים לו, עד שהגיעו ראשי עם ישראל לחברון וביקשוהו שימלוך. רק אז החלה מלכותו בפועל.

זה מה שנדרש מאתנו במיוחד בזמן זה. זו פשר ההכרזה ששרו והכריזו לפני הרבי שליט"א מאות פעמים במשך כשנה וחצי כמעט מידי יום ביומו, והרבי עודד זאת לעיני כל:

עלינו לא רק לבקש מהקב"ה, אלא גם ובמיוחד להמליך את המלך המשיח עצמו ולבקש ולדרוש ממנו כביכול כי יקבל עליו את המלוכה.

וכמו שמפורש בפסוק שאומרים גם בסיום "קידוש לבנה": "ויקויים בנו מקרא שכתוב (הושע ג, ה ובמצודות שם) ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם" – "וגם יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד, ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם".

(וכנראה זו גם הסיבה שהרבי מדגיש (בשיחת ש"פ נח ה'תשנ"ב) ש"אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו" ובהמשך לזה מעורר ומרעיש אודות "קידוש לבנה מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, על ידי ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה: "ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם").

ועוד נאמר (הושע ב, ב ובמצודות שם) "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד" – "זהו מלך המשיח".

כלומר, אנחנו בני ישראל, צריכים "לשים עלינו ראש אחד" – להתאסף להתקבץ ולהתאחד ולהמליך עלינו את מלך המשיח. לא להסתפק רק בבקשה מהקב"ה, אלא להמליך את מלך המשיח ולבקש באמת ובתמים ולדרוש ממנו כביכול כי יקבל עליו את המלוכה, ויתגלה לגאול אותנו בגאולה האמיתית והשלימה. זאת, כדברי הרבי הנ"ל, על ידי הקריאה "יחי המלך" – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

כמו בגואל ראשון

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – כאשר הגיע משה רבינו, הגואל הראשון של עם ישראל, למצרים כדי לגאול אותם, הוא קרא את בשורת הגאולה "פקוד פקדתי". עם ישראל התכונן לגאולה, אולם היא הגיעה בפועל רק אחרי חודשים רבים. בינתיים הוכבד שיעבודו של פרעה עד מאד, עד כדי שמשה רבינו עצמו בא וטען אל ה' "למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני".

ואם לא די בכך, מוסיפים חז"ל ומספרים לנו שדווקא בתקופה קשה זו, בה היו זקוקים לו כל כך, נעלם משה רבינו מהשטח למשך חודשים ארוכים (והלך שוב לארץ מדין).

מדוע – כי "בזכות האמונה נגאלו ישראל ממצרים", אמונה שנדרשה מהם דווקא בשעה שהמציאות כולה זועקת את ההיפך.

כך קבע הקב"ה את התהליך – קודם הפצעת האור הגדול מתעבה החושך ביתר שאת. הלידה מלווה כאב. החושך והכאב הנם חלק מהתהליך, לא רק בבחינת "ירידה לצורך עליה", אלא כחלק מן העליה עצמה. הירידה העמוקה היא הנותנת את התאוצה לקראת העלייה הגדולה.

הרבי מנהיג בפועל בהווה

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". בשנים אלה עובר עם ישראל את התהליך האחרון והכואב לקראת הגאולה האמיתית והשלימה. חלק מהתהליך היא העובדה שהרבי מלך המשיח שליט"א בישר את בשורת הגאולה, ומאז הוא התעלה והתעלם מעינינו. כדברי חז"ל (הובאו ברש"י בסוף ספר דניאל) ש"משיח נגלה ונכסה", בדומה למשה רבינו שנעלם מעם ישראל לאחר שבישר את בשורת הגאולה.

ויחד עם זאת, גם ברגעים אלו שעדיין לא זכינו לראות את הרבי, הרבי ממשיך להנהיג את עם ישראל ואת העולם כולו:

עשרות ומאות נוספים ומצטרפים כל הזמן לצבא השלוחים של הרבי ויוצאים להפיץ יהדות וחסידות בכל רחבי תבל. כל מוסדותיו של הרבי מתפתחים ומתרחבים בצעדי ענק. אלפי יהודים מתקרבים לתורה למצוות ולחסידות. אלפים נוסעים לרבי כל העת.

וגם הקשר האישי עם הרבי ממשיך ואף גובר והולך: אלפים רבים כותבים לרבי בכל נושא חשוב בחייהם – בריאות, פרנסה, ילדים, ישועה, ואפילו בענייני חיים. את המכתב מניחים בספר 'אגרות קודש' ומקבלים מיד את הברכה. לאחר מכן במקום בו נפתח הספר מוצאים את התשובה וההכוונה הראויה. רבבות שעשו כן יכולים להעיד על נפלאות וישועות.

אבל כמובן המצב הקיים אינו המצב האידיאלי. עם ישראל רוצה לראות את  המלך המשיח ולקבל ממנו השפעה ישירה ומבורכת, רוצים כבר לראות את הגאולה השלימה. "רצוננו לראות את מלכנו"!

התורה מספרת לנו כי הגאולה במצרים התאפשרה לאחר שבני ישראל זעקו אל ה' "ותעל שוועתם אל האלוקים". על דרך זה גם אצל דוד המלך, כנ"ל, התגלותו הייתה רק לאחר שהעם ביקש מהמלך להתגלות ולמלוך.

וזה גם מה שנדרש כעת מאתנו: קודם כל, עלינו להאמין בכל ליבנו בבשורת הגאולה של הרבי שליט"א, ללכת אחריו ולשמוע להוראותיו.

אך אסור להסתפק רק בזה, עם כל חשיבות הדבר. יחד עם זאת עלינו לזעוק מעומק הלב "עד מתי? אנו רוצים משיח עכשיו!"

וכנ"ל, שאנו בני ישראל צריכים להמליך עלינו את מלך המשיח. לא להסתפק רק בבקשה מהקב"ה, אלא להמליך את המלך המשיח ולבקש באמת ובתמים ולדרוש ממנו כביכול כי יקבל עליו את המלוכה, ויתגלה לגאול אותנו בגאולה האמיתית והשלימה.

את כל זה עושים, כדברי הרבי הנ"ל, על ידי הקריאה "יחי המלך" – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

ולטוענים אולי ההכרזה אינה אלא בדיבור ולא באמת ובתמים מעומקא דליבא – לכל לראש יש אמנם לעשות הכל שכולם יכריזו זאת באמת לאמיתו. אבל גם אם חסר בזה משהו, אומר הרבי בשיחת ראש השנה תשל"ז (בלתי מוגה. בתחילתה) ש"מלכיות זכרונות ושופרות" הם כנגד מחשבה דיבור ומעשה: שופרות תוקעים במעשה, זכרונות הם במחשבה, ומלכיות הם בדיבור, כמו בעניין "יחי המלך" ש"לא נוגע המחשבה" (!) – העיקר הוא שהעם יכריז בדיבור "יחי המלך!"

משיח בגלוי עוד לפני הגאולה

בשיחות תנש"א-תשנ"ב שהוזכרו לעיל, בהם הבהיר הרבי את הכל ("דער רבי האט אלץ באווארנט") והורה לנו מה וכיצד לעשות ברגעים אלו – עדי התגלותו המלאה לעין כל וישמיענו נפלאות מתורתו, "תורה חדשה מאתי תצא – שמענו מהרבי שליט"א את הביטויים הבאים (כמה ציטוטים בודדים מרבים): נמצאים כעת ב"זמן השיא" לגאולה האמיתית והשלימה. נמצאת כבר לא רק מציאותו אלא גם התגלותו של המלך המשיח. משיח כבר התחיל לפעול את הפעולות של הגאולה. הוא כבר נלחם מלחמות ה' ובכמה עניינים כבר מנצח. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות את הגאולה, ועוד ועוד.

הרבי חוזר ומדגיש שוב ושוב, ותובע ודורש להכריז על כך ולפרסם זאת לכל באי עולם, כי "הנה זה משיח בא" תיכף ומיד ממש. וזאת, תוך הדגשה שהדברים נאמרים "לא רק בתור חכם ושופט, אלא בתור נביא, שזהו בוודאות" – "הנבואה שקיימת במלך המשיח קודם הגאולה" (ש"פ שופטים תנש"א). "בוודאי ובוודאי, ללא כל ספק וספק ספיקא, שכבר הגיע זמן הגאולה", לא ייתכן בשום אופן שהדברים לא יתקיימו ח"ו, ואין זה תלוי בשום תנאי.

"בכל רגע ממש הוא זמן הגאולה", אומר הרבי, וכל רגע שהדבר מתעכב הוא פלא הכי גדול ודבר שאינו מובן כלל וכלל, אבל אין זה גורע כלל וכלל בביטחון הגמור שברגע הבא באה בפועל ממש הגאולה השלימה לעיני כל בשר.

כשם שמשה רבינו התגלה לבני ישראל בשליחות ה' כשהיו שקועים בעומק הגלות במצרים, הודיע להם את בשורת הגאולה, "פקד פקדתי", והתחיל לפעול את הפעולות של הגאולה – הכין את ישראל, הלך לפרעה, עשר המכות וכו'; וכפי שעולה בבירור מדברי הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ג ה"ו) כי תחילת התגלותו של המלך המשיח היא קודם הגאולה כדי לפעול ולהביא את הגאולה – כך הגיע אלינו הרבי מלך המשיח שליט"א והודיענו בנבואה ברורה בשם ה' כי "הגיע זמן גאולתכם".

וכדברי המדרש (ילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט) שפרסם הרבי בזמן "מלחמת המפרץ" (שחוזרת על עצמה בדיוק מופלא בימים אלו, וכל נבואותיו של הרבי מאז מתקיימות בה עתה באופן היותר מופלא), כי כל מה שקורה בעולם (וישנו שם ממש תיאור מדוייק של "מלחמת המפרץ", והפחד השורר בעולם בקשר לזה, "כל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים" וכו') הוא אך ורק לטובתם של ישראל. והקב"ה אומר לישראל: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, הגיע זמן גאולתכם!".

ולאחר מכן, ממשיך אותו מדרש, "מלך המשיח עומד על גג בית המקדש והוא משמיע ואומר להם לישראל: ענווים, הגיע זמן גאולתכם". ומבאר הרבי (קונטרס "בית רבינו שבבבל" ועוד) שאין כוונת המדרש למלך המשיח אחרי הגאולה, שהרי אז אין שום צורך להודיע לישראל כי הגיע זמן הגאולה, כמובן ופשוט. אלא הכוונה היא למלך המשיח שמתגלה לפני הגאולה ומשמיע על הגאולה מבית מקדש מעט שלו שבחו"ל. וזהו הרמז ב"גג בית המקדש" – רמז לחו"ל, כי "גגין לא נתקדשו". ומסיים הרבי "כפי שמודיעים ומכריזים כבר עכשיו", ומוסיף ש"770" הוא בגימטריא "בית משיח".

לומר בפירוש את המציאות האמיתית

בשיחה אחרת (ש"פ ויגש תשמ"ז) אומר הרבי: "גם כאשר נשמעת טענה בעולם ש"ספדו ספדייא וחנטו חנטייא" – אזי צריך לומר בפירוש את המציאות האמיתית על פי תורה, ואין מה לחשוש כיצד תהי' התגובה כו', מכיוון שהעולם מוכן לקבל את הדברים. צריך רק לאומרם בדברים היוצאים מן הלב, שאז הדברים פועלים פעולתם, ובאופן שהפעולה היא בדרכי נועם ובדרכי שלום, מבלי שיהי' צורך לבטל איזו התנגדות (ועל אחת כמה וכמה שאין צורך במלחמה), כפי שראו במוחש כל אלו שעסקו בזה."

המציאות האמיתית על פי התורה היא שגם עתה הרבי חי וקיים כפשוטו בעולם הזה הגשמי.

וכדברי רבינו האר"י החי (ספר הגלגולים פי"ג) אודות המשיח, שבתחילה יהי' צדיק גדול נולד מאיש ומאשה, ותגדל צדקתו, ויתקבצו אליו רבים, ובתחילה לא ידע בעצמו שהוא נועד להיות הגואל (כשם שמשה רבינו קיבל את ההודעה רק כשנגלה אליו הקב"ה בסנה). אחר כך יגלה אליו ה' וישלחו, ויכיר בעצמו שהוא משיח, ויכירוהו מקצת בני אדם, אבל עדיין לא יכירוהו כולם. ואחר כך, כדי לקבל את הכוחות האלוקיים להביא את הגאולה, יעלה בגופו ובנפשו, על דרך עליית משה להר להביא את הלוחות. ואחר כך יחזור ויירד מההר ואז יכירוהו כולם ויביא את הגאולה.

זהו בדיוק המצב בו אנו נמצאים היום. אחרי שהרבי שליט"א השמיע את בשורת הגאולה – "הגיע זמן גאולתכם" ותיכף ומיד ממש "הנה זה משיח בא", והוא מורה לפרסם כל זאת עוד ועוד. והכירוהו רבים כמלך המשיח, אך עדיין לא כולם. לאחר מכן "עלה להר" בגופו ובנפשו (כנ"ל דברי האריז"ל שאין כאן ח"ו הסתלקות הנפש מן הגוף אלא עליית גופו ונפשו יחדיו, כדוגמת עליית משה להר סיני), ובכל רגע הוא עומד להתגלות לעיני כל ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

ועם זאת הרבי מדגיש שגם באותם רגעים שלא רואים אותו, לא חל ולא יכול לחול שום שינוי בנשיא הדור, "אפילו לא שינוי דגניזה, כמו הארון שנגנז, אלא כאבן השתי' הנמצאת גם עתה במקום מסויים בעולם הזה הגשמי".

אנו מצפים בכל רגע ממש לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א העומד "לרדת מההר" להתגלות לעיני כל ולהביא לכולנו את הגאולה האמיתית והשלימה.

גם אם ישנם העלמות והסתרים הכי גדולים ועצומים לעיני בשר – שום דבר בעולם לא יזיז אותנו מהאמונה הפשוטה בדברי הרבי מלך המשיח שליט"א, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

לעמוד בנסיון

ובאותו "רגע קטן" שלפני ההתגלות הסופית, עלינו כולנו להתאחד בקיום "הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות – לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו ולגאול את בני ישראל מן הגלות". (ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב. ובאותה שיחה גם מצביע הרבי על נשיא דורנו, שהוא "המשיח היחיד שבדורנו").

בטוחים אנו שכל ההעלם אינו אלא נסיון ל"רגע קטן". וכוונת הנסיון היא כדי שנעמוד בנסיון זה, נדע את האמת כאשר היא, לא נתבייש בה ולא נסתיר אותה, ולא נחשוש שמא יאמרו ש"אין אנו שפויים..".

נדע ונודיע לכל באי עולם כי הרבי מלך המשיח שליט"א נמצא גם עתה בתוכנו ממש, הוא "נשיא דורנו", ה"שופט" וה"יועץ" – שנותן גם עכשיו הוראות ועצות וברכות, ובמיוחד ע"י התשובות המופלאות לשואלים באגרות-קדשו, שזה ממש "מעשים בכל יום" – ונביא דורנו. וחובה וזכות על כל אחד ואחת להתקשר אליו, ללמוד את תורתו ולקיים את כל תקנותיו והוראותיו. ובמיוחד לפרסם את "הנבואה העיקרית" – ש"הנה זה (מלך המשיח) בא", ואת הקריאה לכולם להתכונן "לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש".

– על ידי אמונה וצפי' דרוכה, הוספה בתורה ובמעשים טובים במיוחד בכדי למהר עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה, בקשה ודרישה בלתי פוסקים מהקב"ה וממלך המשיח עצמו שתבוא כבר הגאולה השלימה, ובמיוחד – קבלת מלכותו של הרבי מלך המשיח שליט"א, שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.

שכל זה נכלל בקריאה – אותה עודד הרבי לעיני כל במשך כשנה וחצי, מאות ואלפי פעמים – הממלאת את כל חיינו, שהיא גם תפילה בקשה ודרישה, ועד הכרזה ו"קביעת עובדה" – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!