סיפר הרב שלום בער גאנזבורג, האיש ששימש בקודש בבית הרבי והרבנית במשך עשרות שנים:

לאחר הסתלקות הרבנית הייתי בודק את החמץ בביתו של הרבי לפי הוראתו. הבדיקה ארכה זמן רב והייתה מעייפת אותי מאוד.

אף על פי שמעולם לא סיפרתי לרבי על כך, ביקש ממני הרבי בכמה הזדמנויות שאקח מישהו שיעזור לי בעת הבדיקה. אמנם השתדלתי לקיים את הוראתו, אך לצערי, לא עלה בידי, משום שביקשתי לקחת לעבודה רק מי שמתאים לה, ואלה המתאימים לא נענו לבקשתי.

באחת מן ההזדמנויות שבהן ביקש ממני הרבי לבקש עזרה, סיפרתי על השתדלותי ועל כך שבקשתי לא נענתה. הרבי הורה לי לומר לאותם האנשים שאינם מסכימים, שאם הם יעזרו לי, הם יקבלו ממנו מצה.

בדרכי אחר כך מ-770 לביתו של הרבי, פגש אותי ר' שלמה איידלמן ע"ה וביקש את עזרתי בעניין מסוים. חשבתי בליבי שכיוון שר' שלמה כבר משוחח עימי, אבקש את עזרתו בבדיקת הקומה הראשונה ובבדיקת המרתף, ובכך אקיים את בקשתו של הרבי. הוא אכן נענה בשמחה ועזר לי. משום מה, לא סיפרתי לו את דברי הרבי על אודות המצה המובטחת למי שיעזור בבדיקת הבית. כמו כן, לא דיווחתי לרבי שקיימתי את בקשתו.

כשהרבי חילק את המצות, עמדתי על ידו בדיוק כאשר ר' שלמה אף הוא הגיע לאותו המקום. פתאום פנה אליי הרבי – תוך שר' שלמה מבחין במתרחש – והתעניין אצלי אם מישהו עזר לי בבדיקת הבית. עניתי בחיוב והצבעתי על ר' שלמה שעמד מולי. הרבי הגיב: "ער איז דאך א כהן. דארפסט בא עם בעטן מחילה" ["הוא הרי כהן. צריך לבקש ממנו מחילה"] ונתן לו מצה.

אחרי הדברים האלה לא ביקשתי שוב את עזרתו של ר' שלמה. אמנם בהזדמנויות רבות הוא הציע בטוב לבו את עזרתו בבדיקת החמץ, כמו גם בכל עניין אחר בביתו של הרבי, אך לא ויתרתי.