כשהיה עובר ממקום למקום וראה את הבירה דולקת ומוארת,

על ידי שמש ביום וירח וכוכבים בלילה,

אמר: האם יתכן שלבירה זו אין מנהיג?… ודאי יש לה מנהיג!…

הציץ עליו בעל הדירה… ואמר לו: אני בעל הבירה, אני בעל העולם!…

והכיר את הבורא ופרסמו בכל העולם, בכל הדרכים ובכל האמצעים ובמסירות נפש!…

כשקולו מרעיש ומהדהד בעולם: יש בעל הבית לבירה!… יש בורא ומנהיג לעולם!…

*   *   *

"הציץ עליו בעל הבירה", משמע, התגלה אליו מתוכו ומפנימיותו.

"ניצוץ בורא" שהתלבש ב"ניצוץ נברא" הוא היחידה שבנפש התגלה באברהם אבינו.

וכשם שהכיר אברהם אבינו את הבורא על ידי גילוי היחידה שבנפשו,

כך עבודתו במסירות נפש באה מצד היחידה שבנפשו.

כל עניינו היה לפרסם אלוקות בעולם, כשמצד עצמו אין לו מציאות –

"ואנוכי עפר ואפר!"

ודוקא על ידי ביטול זה בא לידי תוקף גדול ביותר.

עד ש"אחד היה אברהם", ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד",

והוא מפרסם אלוקות בכל העולם… הוא יורש אותו ובונה עולם חדש…

דירה להקב"ה בתחתונים!…

*   *   *

אברהם אבינו עושה עבודת קודש בעולם ועומד בתשעה נסיונות,

וכשיא וסיום לשרשרת הנסיונות, מגיע הניסיון העשירי והעיקרי – ניסיון העקידה!…

שתכליתו לברר ולהודיע לעולם, עד היכן מגעת אהבת אברהם ויראתו לה'…

כדי לתת פתחון פה לה' להשיב לשטן ולאומות, מהי החיבה המיוחדת שיש לו לאברהם.

מדוע ראוי לקרוא לו: "אברהם אוהבי", ולאמר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה".

ובעיקר, מדוע בחר ה' באברהם ובזרעו לשאת את היעוד האלוקי.

לכן ה' מתחנן לאברהם: בבקשה ממך, עמוד לי בזה הניסיון!…

שלא יאמרו, בראשונים אין ממש, שלא היה בהם שלימות העבודה וההשתדלות.

ואכן, ניסיון העקידה מאמת ומשלים את כל עבודת אברהם גם העבודה שקדמה לעקידה,

כי העבודה שעל פי טעם ודעת אינה מספיקה,

ואף לא העבודה שעל פי טעם ודעת המיוסדת על מסירות נפש…

צריכה להיות עבודה שכל עניינה מסירות נפש!…

*   *   *

בניסיון העקידה ה' מבקש מאברהם את הבלתי אפשרי…

להקריב לה' את בנו יחידו, הבן שנולד לעת זקנתו לגיל מאה שנה!…

לעשות היפך מה שהורה לו ה' לעשות עד כה!…

לעשות היפך מה שלימד אברהם והפיץ עד עכשיו לבני דורו!…

להקריב את הבטחת ה': "כי ביצחק יקרא לך זרע"!…

אך אברהם אבינו יודע שיש לעשות רק את רצון ה' ולקיים מצותו…

אברהם עושה דבר נשגב מבינתו ולמעלה משכלו… בידיעה שאי אפשר להבין את ה'…

אך שום דבר אינו קשה כשה' מבקש.

*   *   *

אברהם מגלה אמונה ומסירות נפש נשגבים דוגמא ומופת לרבים.

הוא משכים קום, לוקח את יצחק בשמחה בזריזות ובנפש חפצה.

ובדרכו לקיים מצות ה', כשעין במר בוכה ולב שמח ופתאום נעשה לפניהם נהר גדול,

אברהם אינו מתפעל!… אלא ממשיך בשמחה וברצון למלא את שליחות הקב"ה!…

הוא אינו נרתע לרדת לתוך הנהר עד ש"באו מים עד נפש"…

ופתאום הנהר נעלם…

על ידי התוקף של אברהם אבינו נתגלתה האמת שכל מציאות הנהר היא רק כדי לנסותו.

הוא בונה מזבח… עורך את העצים… עוקד את בנו יחידו… מניחו על המזבח…

ומניף את המאכלת… פתאום מופיע מלאך ועוצר בעדו…

עד שאברהם מגלה את האיל הנאחז בסבך, ומבין שהוא הקרבן הרצוי….

האיל שנברא בין השמשות ממלא עתה את יעודו…

*   *   *

אברהם אבינו היה החלוץ הראשון להקרבה עצמית שמעל הקרבת חיים.

בניסיון שהושלך לכבשן האש בסרבו להכיר באליל של אור כשדים לא היה די.

עתה הוא מקריב את שליחותו (עצם קיומו) שהיתה חשובה לו מכל… למען אמונתו…

אברהם שרצה שיהיה לו יורש וימשיך את שליחותו, כשסוף סוף יש לו יורש,

הקב"ה מבקש ממנו להרוס כל מה שבנה במסירות נפש כל ימי חייו…

*   *   *

ומעשה אבות סימן לבנים!…

אברהם אבינו הוריש לבניו יראת ה' ואהבתו ופתח את הצינור למסירות נפש.

בזכות זה יש לנו כח ויכולת לעשות את עבודת הבירורים ואת עבודת הנסיונות.

אברהם אבינו העומד בניסיון מלמד אותנו, שאפשר לפלס דרך (לפלס שביל)

גם במקום שזה נראה בלתי אפשרי לחלוטין.

*   *   *

כללות העבודה של תורה ומצוות – עבודת הבירורים – מיוסדת על עבודה של מסירות נפש,

אלא שזוהי עבודה על ידי הכוחות הפנימיים של האדם – השכל והרגש,

עבודה מצד "המקיף הקרוב" והשייך לפנימי ומתלבש בו.

מה שאין כן, עבודת הנסיונות שעל ידי מסירות נפש דוקא.

שעיקר העבודה במסירות נפש היא על ידי היחידה שבנפש – "המקיף הרחוק" –

כשעשר כוחות הנפש טפלים לה, והעבודה בהם היא רק תוצאה ממנה.

*   *   *

נשמה טהורה ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא,

לא רק לעולמות בריאה יצירה עשיה – עלמין דפרודא,

אלא לעולם הזה התחתון שאין למטה הימנו –

עולם שרובו ככולו רע ורק מעט טוב מעורב בו, עד שמעשי העולם הזה קשים ורעים…

"למצרים ירדתם"… "יצר הרע יש לכם"… שצריך ללחום בו כל הזמן.

אלא שירידה זו צורך עליה היא!…

הנשמה מתעלה לדרגה נעלית יותר מאשר קודם ירידתה לעולם,

עד שזוכה ל"אשתאבא בגופא דמלכא" – במהות ה' ועצמותו ית',

בזכות העלאת הניצוצות שבעניינים הגשמיים,

ששורשם בעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון.

"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".

ש"מוצא פי ה'" שבלחם הוא הניצוץ האלוקי שבו.

ואף שגם באדם יש "מוצא פי ה'" המחיה אותו,

מכל מקום הוא צריך ל"מוצא פי ה'" שבלחם דוקא.

כי "כל הגבוה יותר יורד למטה יותר", ומוצא הלחם גבוה יותר.

ואף שהעניינים שנתהוו מעולם התוהו נראים בגילוי היפך הקדושה,

מכל מקום יש בהם ניצוצות קדושה.

ואדרבה דוקא בהם יש התוקף של "אורות דתוהו".

וכשנשמה מבררת את הניצוצות של עולם התוהו,

היא גם יורשת את ה"אורות דתוהו" – "מורשה קהילת יעקב".

זוהי עבודת הבירורים.

*   *   *

אך עבודת הנסיונות קשה יותר ובאין ערוך לעבודת הבירורים.

שבניסיון הניצוץ האלוקי מוסתר ונעלם ביותר…

עבודת הבירורים קלה יותר, כי ההתעסקות היא עם הדבר המתברר,

הבירור הוא על ידי התעסקות במצוות.

כשאדם אוכל הוא מברר את הניצוצות שבמאכל.

עבודת הבירורים היא בדרך של מלחמה עם היצר הרע.

האדם נלחם עם היצר בכל מיני תכסיסי מלחמה – "בתחבולות תעשה לך מלחמה".

אך עבודת הנסיונות היא ביטול ודחיה.

שלא כמו מצוות לא תעשה (כמו האיסור לאכול דבר אסור).

שגם בהן יש דחיה וביטול,

אלא שהן קשורות עם דבר שיש לו מציאות בגשם וחומר,

שאז יש לאדם שייכות לדבר המתברר, אם כי בדרך השלילה.

בנסיונות ההתעסקות היא בעניין שאין לו מציאות אלא דמיון בעלמא.

מציאות הניסיון היא רק שהועמד דבר המעלים ומסתיר ומונע,

לכן גם אופן הבירור שלו אינו על ידי עבודה הנותנת מציאות ומקום למתברר,

כי אם בעבודה שמבטלת אותו מכל וכל.

*   *   *

כדי לעמוד בניסיון צריך מסירות נפש בתוקף גדול שלא להתפעל ממנו כלל.

אין להיכנס אתו בטענות ומענות, ולא בשום שקלא וטריא וחשבון…

כאילו שאין שום מציאות שצריך ללחום עמה…

זוהי הדרך היחידה לבטל את הניסיון מכל וכל…

כי בניסיון אין מה לעשות עם הדבר המעלים והמונע,

האדם צריך להתעסק רק עם עצמו, צריך לעורר את הכח העצמי.

כל מציאות הניסיון נועדה לגלות באדם את עצם נפשו,

את רצונו הפנימי שלמעלה מהתלבשות בכלים.

עבודה זו היא מבחינת היחידה שבנפש,

ומצד בחינה זו יש רק מציאות של קדושה, ושאר העניינים הם דמיון בעלמא…

ואף מציאות הדמיון היא בשביל הקדושה, כדי שעל ידי זה יתעלה האדם בעילוי רב יותר,

שלמעלה מהעילוי של העבודה במצוות עשה ולא תעשה.

*   *   *

עבודת הנסיונות היא מסירות נפש דוקא ובדרגה הנעלית שבה.

מסירות נפש היא שלימות היראה והביטול, ו"ה' צדיק יבחן" כדי להעלותו ולהרימו –

"נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה".

בעבודת הנסיונות הקב"ה נותן לכל אחד מישראל "נס להתנוסס" (מלשון "ניסיון")

כי בכל אחד מישראל יש ה"קושטיה דאברהם".

אך גם בנסיונות יש הרבה דרגות.

ואם הראשונים היו מתנסים על ידי הקב"ה, הרי שהאחרונים מתנסים על ידי אומות העולם.

זהו העלם והסתר גדול יותר…

ובמיוחד בדורנו דור עקבתא דמשיחא שהחושך כפול ומכופל,

העבודה היא במסירות נפש.

עד שמשה רבינו, העניו מכל האדם אשר על פני האדמה,

קיבל ענותנותו בעיקר מהדור שלנו, שבו גדלו ורבו ההעלמות וההסתרים,

ובכל זאת עומדים בתוקף – לומדים תורה ומקיימים מצוות במסירות נפש.

עלינו להחדיר לתודעתנו, שמכיון שבאנו לעולם הזה למלא שליחות, לניסיון אין מציאות…

ורק "מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם".

לכן נזכור שעל ידי התוקף ומסירות הנפש יתבטל הניסיון.

*   *   *

דורות על דורות עומד עם ישראל בנסיונות קשים ביותר ובמיוחד דורנו…

יתרונו של אברהם אבינו בניסיון העקידה היה השמחה והזריזות,

וזריזות אברהם עומדת לנו לעד.

לכן אנו מזכירים את העקידה בתפילה ובפיוט

ובמיוחד בראש השנה כשאנו עוברים לפני ה' כבני מרון,

וזוכים לאכול מתן שכרה עד היום הזה.

על כן נמשיך לשאת עינינו למרום בתפילה:

רבונו של עולם, כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו על בנו יחידו,

לעשות רצונך בלבב שלם,

כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך,

ותתנהג עמנו במדת החסד והרחמים ותיכנס לנו לפנים משורת הדין,

ותגאל אותנו גאולה אמיתית ושלימה מיד ממש, אכי"ר!

(על פי מאמר הרבי: נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. תשל"ו)