פרשת נח – זאת אות הברית… את קשתי נתתי בענן

הקראת כתבה
יום רביעי כ״ט תשרי ה׳תשע״ד
שורש הענן נעלה מאוד אף למעלה מהגילוי של בחינת "וישת חושך סתרו", לכן אפשר לראות דרכו דברים נעלים. אך בירידתו למטה (מהענן דקדושה) נשתלשל בחינת ענן שהוא העלם והסתר לגמרי.
מאת שולמית שמידע
בית כחול

 

טרם הספקנו להתפעם מהסיפור הנפלא של בריאת העולם בפרשת בראשית,

עשרה דורות מבריאת העולם טרם הגיעו לסיומם…

ורוח טומאה מנשבת בעולם, עד שבני אדם תכלית הבריאה משחיתים את העולם –

"מלאה הארץ חמס"… "ותישחת הארץ"… "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"…

אין תקנה אלא מבול!… "הנני משחיתם את הארץ!"…

אך למה ברעש גדול כל כך?… למה שואה נוראה כזו?…

האם אי אפשר להעניש החוטאים ולהעבירם מן העולם בלא מבול?…

*   *   *

ה"מים רבים" של המבול, "מי נח", באו לטהר את הארץ שמלאה חמס ונתקלקלה.

זהו כוחם של מים שמטהרים טמאים דוגמת מי מקוה מ' סאה המטהרים.

לעתיד לבוא הקב"ה יטהר את הארץ במים: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".

ולא בכדי נקראים "מי המבול" – "מי נח", שעושים נחת רוח – "נייחא דרוחא".

*   *   *

הקב"ה עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב חפץ בעולמו – "למעשה ידיך תכסוף".

הקב"ה חפץ בישובו של עולם ולא בהשחתתו.

מיד כשנח יוצא מן התבה ה' מברכו ומצוה אותו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ".

ונח שעבר את המשבר של חורבן העולם צריך עידוד ותמיכה,

לכן ה' מבשרו: "ולא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי"

לשם כך ה' מקים ברית עם נח וזרעו ומבטיחו:

"והקימותי את בריתי אתכם… ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ".

ונותן אות לברית היא הקשת בענן: "את קשתי נתתי בענן".

*   *   *

לכאורה, מה טיבה של קשת זו, הרי היא דבר שקורה בעולם באופן טבעי,

והמדע מסביר שקשת נוצרת מהתנפצות קרני השמש אל מול טיפות הגשם.

אם כן, מהו המובן הרוחני פנימי של הקשת בענן?

קשת קשורה בעננים – "והיה בענני ענן ונראתה הקשת בענן".

ושני סוגי עננים הם: "ענן למעליותא" ו"ענן לגריעותא".

"ענן למעליותא" תכליתו להאיר ולגלות.

משה רבינו נכנס בתוך הענן במתן תורה כדי לקבל אור אלוקי נעלה ביותר.

משה רבינו שביקש מה': "הראני נא את כבודך", ונענה: "כי לא יראני אדם וחי",

מקבל במתן תורה אור אלוקי רק דרך הענן.

כי כאשר מאיר אור נעלה שאי אפשר לקבלו, צריך ענן שדרכו ניתן לקבל את הגילוי.

לכן גם שמש עטופה במגן (נרתק) – "כי שמש ומגן הוי' אלוקים" –

כדי שיהיה אפשר להסתכל בה דרך המגן שלה.

גם את שמש הוי' אפשר לקבל רק על ידי המגן והנרתק דשם אלוקים (הטבע).

לעתיד לבוא לאחר השלמת מעשינו ועבודתנו משך הגלות בלימוד תורה וקיום מצוות,

נוכל לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו – "ולא יכנף עוד מוריך"…

"והיו עיניך רואות את מוריך"… "וראו כל בשר יחדו"… עין בעין.

כי רק בכח התורה, שקיימנו במשך דורות רבים, יהיה לנו כח ועוז לראות אלוקות.

הקב"ה יוציא חמה מנרתיקה דשם אלוקים ונראה את הוי' בגילוי.

*   *   *

שורש הענן נעלה מאוד אף למעלה מהגילוי של בחינת "וישת חושך סתרו",

לכן אפשר לראות דרכו דברים נעלים.

אך בירידתו למטה (מהענן דקדושה) נשתלשל בחינת ענן שהוא העלם והסתר לגמרי.

בגלל ריבוי השתלשלות דרך מסכים ופרסאות עד לשבירה,

משתלשל מהענן דקדושה בחינת ענן עבה מאוד,

"ענן לגריעותא" שתכליתו להסתיר ולהעלים לגמרי.

עד שעוונות ופשעים הושוו לעננים – "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך",

ענן זה דומה למסך המבדיל בדומה לעוונות המבדילים.

*   *   *

וכמו בענן הרוחני כך בענן הגשמי.

יש עננים קלים שדרכם אפשר להסתכל וליהנות מן השמש,

ויש עננים המחשיכים לגמרי, עד ש"קשה יומא דעיבא כיומא דדינא".

לפני המבול היה העולם בנוי בגוף של ג' הקליפות הטמאות בלבד.

חומריות הארץ היתה עבה וגסה בלתי מזוככת, לא ניתן לברר את הניצוצות,

לכן האדם השחית את דרכו.

העננים הכבדים העלימו והסתירו את אור השמש שלא יכול לחדור דרכם,

לכן גם לא יכלו להיות גוני הקשת…

לכן לא ראו את אור ה'…

משנזדכך העולם לאחר המבול, והעולם החל לקבל חיותו מקליפת נוגה, שיש בה גם טוב,

נעשו עננים קלים יותר, כך שאור השמש יכול להתגלות דרכם בגווני הקשת.

אור ה' כבר אינו בהעלם והסתר כל כך…

*   *   *

הענן המגלה את האור ומאפשר את עבודת הבירורים –

את העלאת הניצוצות ובירור הטוב מן הרע – הוא סמל להתעוררות בתשובה.

כענן הקטורת של יום הכיפורים שנובע מהתשובה של יום הכיפורים.

וכענן הבא מן הארץ – "ואד יעלה מן הארץ והשקה את הגן",

המסמל התעוררות בתשובה העולה באור חוזר מלמטה בכמיהה וגעגועים לה'.

*   *   *

כידוע יש ג' אוירים בין השמש לארץ: האויר הקרוב לשמש שהוא בתוקף החמימות,

האויר באמצע בתוקף הקרירות, והאויר התחתון שבו מכה אור השמש בארץ בחזקה,

ומכיון שנתקל בכח מנגד החוסם ובולם אותו, הוא מוכרח לעצור את התפשטותו,

וחוזר מן הארץ בתוקף גדול ונקרא "אור חוזר".

כך בעבודת התשובה, כשיהודי נתקל בעולם המעלים ומסתיר אלוקות,

מתעוררים בו געגועים לשוב אל ה' ביתר שאת וביתר עז.

*   *   *

עבודת התשובה צריכה להיות בג' הקוים של חסד דין ורחמים.

ועל ידי עבודת התשובה בבחינת "אור חוזר" נוצרת קשת בעלת ג' גונים.

על ידי עבודת התשובה למטה נמשכים ג' גוני הקשת מלמעלה חסד דין ורחמים רבים,

המבטלים את ג' הקוים של ה"לעומת זה",

באופן של "מחיתי כעב פשעיך", באופן של זיכוך.

*   *   *

על ידי התשובה "ענן דגריעותא" הופך ל"ענן דמעליותא".

ענן המביא את כל הברכות – "ונתתי גשמיכם בעיתם".

וכמו הענן שבו מתגלה הקשת המזכירה את הברית – "את קשתי נתתי בענן",

שאין זו סתם קשת, אלא קשת שהיא "קשתי" – דבר המוקש לי –

דבר המוקש לעצמות ה' ית', ומראה את דמות כבודו שלמעלה מכל הגילויים –

"כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב הוא מראה כבוד ה'"

זוהי קשת שנבראה "בין השמשות" ומחברת יום ללילה, ו"בערב שבת" ומחברת קדש לחול.

והיא מורה על עניין התשובה. ותשובה במהותה קשורה לגאולה,

שבזמן הגאולה "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא".

וכשמגלים את ניצוץ משיח שבכל צדיק ("ועמך כולם צדיקים") – על ידי תשובה,

מתגלה משיח הכללי.

לכן "לא תצפי לרגלי משיח עד דיתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגוני נהירין".

ובימינו ימי "עקבתא דמשיחא" כאשר "מטו רגלין ברגלין",

כבר אפשר לצפות לעננים דקדושה שיקחו אותנו לבית המקדש,

עננים עליהם אומר הנביא: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם?"…

ויתקיים בנו: "וארו עם ענני שמיא" על ידי משיח צדקנו.

שכל אחד מישראל יבוא עם ענני שמיא לבית המקדש בכל שבת ובכל ראש חודש,

וכשם שבא ליראות כך בא לראות בגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.

ויתקיימו בנו דברי הנביא בהפטרה:

"כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ,

כן נשבעתי מקצוף עליך ומגעור בך".

"ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך".

"כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא תמוט".

פרסום תגובה חדשה

test email