♦לסדר ספירת העומר של השנה 

אחרי שקיבלנו אמש (ב"ליל הסדר") אורות נעלים ומיוחדים ביותר, אנו נכנסים היום לעבודה רוחנית מפרכת של טיפוס בסולם בן ארבעים ותשעה שלבים. כשכל שלב בסולם הוא יום מיוחד לקבלת כוחות וכלים להתעלות מעלה מעלה בכל אחת מהמידות שלנו, במטרה להשתפר ולהיות כלי מוכן לקבלת התורה בחג השבועות.

אז הבה נספור ספירת העומר בשמחה והודאה לה' על שנותן לנו כל יום מספירת העומר מידה אחת בשפע ובגילוי המאירה לנו, ומאפשרת לנו להיות כלי מוכשר להכיל אותה, נעיין בה היטב עד שנקלוט אותה בתוככי נפשנו.

השבוע נתחיל בספירת החסד, כלומר, ניכנס לממד מיוחד בעולם הספירות, בו החסד שולט ונותן לנו כח ויכולת לגלות ולבטא את מידת החסד הקיימת בתוכנו.

מידת החסד היא הראשונה שבמידות והיסוד לכולן ועניינה הפנימי הוא האהבה שעיקר עניינה הוא הנתינה והיכולת להשפיע לזולת.

מידת החסד היא מידתו של אברהם אבינו איש החסד שאפילו מידת החסד שלמעלה לא יכלה להתחרות בו, ולמעלה מזה, זוהי מידתו של הקדוש ברוך הוא, שבה ברא את העולם ("עולם חסד יבנה").

מידת החסד משולה למים, כי כמו שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך מידת החסד היא השפעה מלמעלה למטה, ובאה מצד ימין המסמל שפע בהרחבה.

היום שהוא היום הראשון לספירה הוא חסד שבחסד, אהבה שבאהבה. ראשית האהבה היא האהבה העצמית, להכיר במעלות הגדולות שבי כיהודי – חלק אלוקה ממעל ממש, אור אין סוף, בעל כוחות אלוקיים, ובזה נכלל תפקידי המיוחד בעולם שנועד רק לי (ועלי להוציאו מן הכח אל הפועל בבחינת "תעשה ולא מן העשוי"), ומכאן פתיחות הלב שלי לאהוב את הזולת שגם הוא חלק אלוקה ממעל ממש וגם לו תפקיד מיוחד בעולם.

למזלנו, תכונת האהבה נטועה בתוכנו כמתנה משמים, אלא שלפעמים היא חבויה ונסתרת וצריך להוציאה מן ההעלם אל הגילוי, ובכל זאת תמיד אפשר לפתח אותה. ונזכור שאהבה היא כח רב עצמה שמאפשר לנו להתעלות מעל האנוכיות שלנו כדי לתת מקום לזולת, בין אם הוא קרוב משפחה בין אם הוא אדם זר. רק על ידי מידת האהבה ניצור יחסים טובים עם כל אדם, כי רק בכח האהבה ניתן לחוש את הזולת ולעזור לו ולהשפיע עליו שפע רב.

פעמים האהבה באה בקלות ופעמים צריך לעמול ולהתייגע בה, אולם תמיד צריך להגות בה ולעורר אותה.

ובכן, היום זה הזמן לבחון את עצמנו מיהם האנשים שאנחנו אוהבים אותם? האם אנחנו באמת אוהבים אותם או שאנחנו אנוכיים מדי, וקשה לנו לפנות מקום לאדם אחר בתוכנו. עם זאת לשאול את עצמנו, מה עוצר אותנו מלאהוב או לגלות את האהבה המסותרת? האם אנו יותר מדי סביב עצמנו? האם איננו יכול להביע רגשות? האם קשה לנו לתת? האם אנו חוששים מביקורת? ולא נחדול מלעורר את האהבה, ונטכס עצה בינינו לבין עצמנו איך לבטא אותה.

במידת אהבה אמיתית אין להסתפק רק בקרובים אלינו – משפחה או חברים, אלא יש לאהוב גם אנשים זרים ואפילו כאלה שאיננו מכירים כלל. זוהי האהבה שבאהבה – חסד שבחסד, המבטאת אהבה שאין בה שום נגיעות אישיות.

ומעל לכל לאהוב את מי שברא אותנו שהוא מצווה עלינו לאהוב אותו ("ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"), שאין עוד מלבדו. ואהבת ה' וקיום מצוותיו (שהוא ותורתו אחד), נותנת לנו כח להזרים שפע של אהבה על כל העולם הסובב אותנו.