♦לסדר ספירת העומר של השנה 

שבוע החסד מגיע לשלימותו בספירת המלכות. מלכות היא האחרונה שבספירות ומקבלת מכולן, ובעצם אין לה דבר משל עצמה ("לית לה מגרמה כלום"), בדומה ללבנה (המסמלת את ספירת המלכות) שמקבלת את אורה מן השמש. וכמו הלבנה שצורתה עגולה יש לה רצון תמידי לקבל.

ואכן ספירת המלכות היא הספירה האחרונה מבין הספירות, ובכוחות הנפש היא הכח התחתון שיש לו היכולת להכיל את העולם שמחוץ לעצמו כמות שהוא ללא הפרעה. דוגמת אשה המייצגת את ספירת המלכות, שרק כאשר מתרוקנת מה"אגו" של עצמה, יש ביכולתה להכיל את בעלה ומשפחתה.

למעשה, תכונה זו של האשה להכיל את משפחתה היא תכונה של כל צדיק, שהרי האשה מברכת:  "ברוך אתה ה'… שעשני כרצונו" מתוך שהיא מקבלת את עצמה, ואת כל מה שה' נתן לה בשמחה, כצדיק המקבל את מה שה' נותן לו באהבה.

ולא עוד אלא שגם מצד המקבל, יש להתבונן בדבר שעם ישראל, הדומים ללבנה המסמלת את ספירת המלכות, בני מלכים הם. לכן יש לתת לכל יהודי את האהבה והכבוד הראויים לבן מלך.

ומאלף הסיפור המובא בגמרא על רבי יוחנן בן מתיא שביקש מבנו לשכור פועלים… ואמר לו, שאפילו אם יעשה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצא ידי חובתו עמהם, כי הם בני אברהם, יצחק ויעקב, אלא שיודיע להם מראש שאין הוא מתחייב לתת להם אלא פת וקיטנית.

שערו בנפשכם, גם כשמדובר בפועלים שכירי יום, שכל ישעם וחפצם למצוא די מחיתם ומחית אנשי ביתם, ובודאי לא חלמו על סעודות עם יין ובשר, וקל וחומר שלא עלה בדעתם שיאכילום כסעודת מלכים, אף על פי כן! חשש רבי יוחנן בן מתיא, שאם לא יתנה עמהם מראש קודם מלאכתם, שאין הוא מתחייב לתת להם אלא פת וקיטנית בלבד, הרי שיהיה חייב לערוך לפניהם שולחן כשולחנו של אברהם אבינו, ואפילו אם יתן להם כסעודת שלמה בשעתו (סעודה שסיפקה שרים ורוזנים) לא יצא ידי חובתו, מאחר שפועלים מעם ישראל ראויים להרבה למעלה מזה, שהרי הם חלק אלוקה ממעל ממש! ופשיטא שכל נתינה ליהודי צריכה להיות בעין יפה, ובלי התרברבות.

זוהי מעלתה של ספירת המלכות המתכללת בחסד – מלכות שבחסד – המעניקה לאדם כוחות מיוחדים לקבל את הזולת, וקודם כל את עצמו. וגם בראותו את כל הלחצים וההתלבטויות והקונפליקטים שיש בעצמו או בזולתו, הוא משתדל לעגל אותם וליישר את ההדורים בראותו את עצמו ואת הזולת כבן מלך. על כן, יש לו יכולת לאהוב את עצמו ואת הזולת אהבת חינם.

ואכן אהבת חינם היא קבלת הזולת והמציאות כמות שהם, והיא האהבה האמיתית ביותר שהרי אינה תלויה בדבר. ובאמת אין רע יורד מלמעלה! ה' ברא את העולם, וכשראה אותו בשלימותו נתן לו ציון "טוב מאוד", ("וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"). על כן, על כל אחד מאתנו לאמץ את הגישה הרואה גם את החולשות של בני האדם וגם את החסרונות של העולם כחלק מתמונת העולם שכולו יפה ו"טוב מאוד". אלמלא הרע לא היינו רואים את הטוב, ואלמלא החיסרון לא היינו רואים את המעלה. אז הבה נקבל את העולם על כל תכולתו ואת כל הסובבים אותנו בשמחה ובאהבה. ובמקום לנסות לעשות שינויים בבני אדם ובעולם, נשדרג את עצמנו ואת מידותינו, נאהב ונכבד את עצמנו שהרי אנו בני מלך, ובאהבה בוגרת כזו – אהבת חינם – מתוך חירות נוסיף מעשי חסד וניתן את תרומתנו לעולם, וממילא ניגאל גאולה אמיתית ושלימה ונחיה בעולם שכולו טוב באופן הנראה לעין.