♦לסדר ספירת העומר של השנה 

ספירת הנצח עניינה ניצחון ושלטון עם יכולת מנהיגות והשפעה מעולה, וגם נצחיות, היינו, התמדה והמשכיות. ובעצם מידת הנצח ענף ממדת החסד. ואם מידת החסד מבטאת זרימת שפע ואהבה הרי שמידת הנצח מסייעת לה להוליך את ההשפעה בעוצמה וכוח ובעיקר בהתמדה, מתוך רצון להדריך את הזולת להיות כלי לקבלת השפע בדרכי נועם ודרכי שלום.

מידת הנצח מושרשת בעצם הנפש ולמעלה מזה בעצמות ה' יתברך. לכן אדם מוכן לתת את כל מה שיש לו ואפילו את חייו כדי לנצח. ואת מה בעצם הוא רוצה לנצח? את הרע! את הקליפות! את הסטרא אחרא! בקיצור, את כל מה שנלחם בקדושה, את כל מה שמתנגד לאלוקות.

לאחר נצחון המלחמה, כאשר כל מה שמנגד לאלוקות יובס וינוצח וייהפך לאין ואפס ככלי חרס הנשבר, יתגלה כוחו של המנצח, יתגלה הקדוש ברוך הוא שאין עוד מלבדו. וכמו שכתוב על כלי חרס "שבירתם זו תקנתם", שגורמים לעולם להיות מתוקן ומזוכך הראוי להיות דירה לקדוש ברוך הוא שלכך נתאוה.

כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה.

לצערנו לפעמים כאשר אדם מטה את מידת הנצח מצד הקדושה לצד הסטרא אחרא, ואז אפילו אם הוא צדיק ותלמיד חכם הוא נופל, כמו שקרה לתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, ומסביר הרבי, הרי ברור שרבי עקיבא חינך את תלמידיו לאהבת ישראל, ודוקא מתוך אהבת ישראל ניסו להשפיע את דעתם על חבריהם, אלא שהשתמשו במידת נצח שלילית קשה ובדרכים פסולות. בזה היה חטאם ועל כן נענשו.

על פי התניא (פרק כט) אדם יכול להשתמש במידת נצח שבגבורה באופן חד ונוקשה רק כלפי עצמו. כאשר הוא רואה שהתרחק מה' בתכלית הריחוק ולבו נעשה כאבן, שאינו נפתח בשום אופן לעבודת ה', אז הוא צריך להיות נבזה ונמאס בעיני עצמו ולבטש ולהשפיל ולבזות את חומריות גופו עד עפר, ולעשות זאת אפילו בקול רם. אולם עם הזולת הוא צריך להתנהג יפה ולהשפיע בנועם מתוך הבנה ויכולת הסברה באופן המתקבל, כאשר ההתמדה שלו בהשפעה מתמקדת בעיקר בדוגמא האישית הטובה שהוא נותן לזולת.

אם כן, שתי המשמעויות של מידת הנצח הן ניצחון והן נצחיות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. קודם כל אדם צריך להסיר כל דבר העשוי להפריע לו בקשר עם הזולת, שאז הזולת יהיה בבחינת מאזין ומקשיב אפילו לביקורת הבאה ממידת הגבורה, ועם זאת לדאוג שהקשר עם הזולת יימשך בהתמדה, שאז יש סיכוי טוב שהזולת יהיה כלי קיבול ראוי לשפע שנותנים לו.