♦לסדר ספירת העומר של השנה 

השבוע אנו מתמקדים במידת התפארת המשתלשלת מספירת התפארת הנעלית מכל הספירות וכוללת בתוכה את כולן. מידת התפארת מידתו של יעקב אבינו בחיר האבות, שהיא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, שבכוחו לעלות מעלה מעלה עד רום המעלות ועם זאת להימשך מטה מטה לתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

במידת התפארת הקדוש ברוך הוא מתגלה בכל תפארתו כאן בעולם הזה שלנו, ובמידה זו הוא מגלה את רחמיו על כל מעשיו.

נשאלת השאלה מה עושה מידת הגבורה שטבעה להגביל ולצמצם בתוך מידה שמכילה את כל המידות כולן, במידה שכולה זיו ויופי, במידה שכולה הרמוניה ואחדות בין קצוות, במידה שכולה רחמים?

אז קודם כל, צריך להבין שגם בדבר טוב ומושלם, אם הוא אור גדול מדי שהכלי לא יכול להכילו, צריך לצמצמו. אילו הקדוש ברוך הוא היה מתגלה אלינו בכל תפארתו, לא היינו עומדים בזה.

מצד שני, אם מידת התפארת היא מידה, שאפשר להכיל אותה, אז אולי צריך להגביר ולחזק אותה. במקרה כזה משמעות "גבורה" היא דוקא התגברות והתחזקות ולא צמצום.

כמו כן, מידת התפארת היא מידת הרחמים, וברור שרחמים היא מידה טובה ונעלית, שהרי היא מידתו של הקדוש ברוך הוא הנקרא "הרחמן", "אב הרחמים". וגם עם ישראל מצטיין במידה זו. ואף על פי כן פעמים יש להגביר אותה ופעמים יש לצמצם אותה. ושני אופנים אלה מסתעפים מגבורה שבתפארת. כאשר רואים אדם סובל, צריך להגביר את הרחמים עליו, אולם אם הוא אדם אכזר ורשע שאינו ראוי לרחמים, יש להימנע מלרחם עליו, כי מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים. אם כן, גם במידת הרחמים צריך שיקול דעת, עד כדי כך שלפעמים הימנעות מרחמים היא הרחמנות האמיתית הרצויה.

ועוד, שבמידת הרחמים צריך להתמקד יותר בצורכי ה"מקבל" ולא בצרכים של ה"מרחם". לפעמים המרחם מגזים ברחמים מתוך רגשות אשמה או מחוסר שיקול דעת. יש להתבונן בכל מקרה לגופו ולבחון את מידת הצורך ברחמים, את כמות הרחמים, ואת אופן הרחמים. לפעמים גם יש להיזהר שהמקבל לא ינצל את המרחם יתר על המידה, שאז גם על המרחם לצמצם את רחמיו לטובת שניהם. זוהי גבורה שבתפארת.