19. היום תשעה עשר יום לעומר – הוד שבתפארת

הקראת כתבה
יום ראשון ד׳ אייר ה׳תשע״ד
הבה נהיה ככלי ריק המצפה לקבל לתוכו את ברכת ה’, כדי שנוכל לעשות עבודתנו מתוך הוד שבתפארת הן באהבת ה’ הן בלימוד תורה וקיום מצוות והן באהבת ישראל.
מאת שולמית שמידע
שיחים

לסדר ספירת העומר של השנה 

מידת התפארת הנעלית מכל המידות וכוללת את כולן (חסד גבורה רחמים וכו’). היא מידתו של הקדוש ברוך הוא, היא מידת התורה והיא מידתן של ישראל שכולם אחד. היא הפאר והנוי של העולם. והיא היופי והחן של האדם. היא קיימת בנו בכח אולם יש להוציאה מן הכח אל הפועל ומן ההעלם אל הגילוי. הדרך הטובה ביותר לגלותה היא על ידי מידת ההוד, מידת הביטול והענוה. מידת הענוה היא המידה הטובה מכל המידות והיא הבסיס והיסוד לכולן.

על ידי מידת הענוה, השכינה שורה על האדם, על ידי מידת הענוה והביטול אדם לומד תורה לשמה, ועל ידי ביטול במציאות אדם לומד להתייחס לזולת.

ואכן אין הקדוש ברוך הוא שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך (ליקוטי אמרים פרק ו), בניגוד לבעל גאוה שהקדוש ברוך הוא שונאו שנאמר “תועבת ה’ כל גבה לב”, ו”אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת”. וכמו כן, רק אדם הלומד תורה לשמה, לשם התורה, להמשיך תוספות אור בתורה, נעשית לו התורה לסם חיים. ואפשר ללמוד תורה לשמה רק על ידי מידת הענוה, וכמו שאנו אומרים בתפילה: “ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך”. לכן צריך ללמוד תורה כדי לעשות רצון ה’, ולמעלה מזה, כדי לעשות לו נחת רוח, וחלילה לא להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה, ואפילו לא מתוך כוונה להיות תלמיד חכם, שיש בזה נגיעה אישית.

וכך לגבי מצות “ואהבת לרעך כמוך”, שהיא היסוד של התורה, והיא כל התורה כולה. גם בקיום מצות “אהבת ישראל” שעניינה חסד ורחמים לזולת, יש להקפיד לקיימה מתוך ענוה והכנעה ולא חס ושלום מתוך גאוה. אסור לרחם מתוך רגש עליונות או מתוך הרגשה ש”אני טוב יותר”. יש להודות לה’ על שנותן לנו את הזכות לתת לזולת, לאהוב אותו, לרחם עליו ולעזור לו. נתינה מתוך כבוד לזולת מבלי לקבל שום טובת הנאה. עזרה לשם שמים, רק כי ה’ ציוה, ולדעת שכולנו באותה סירה, וכמו שמישהו זקוק לי היום, כך אני יכול להיות זקוק לו מחר, שהרי גלגל חוזר בעולם.

אז הבה נהיה ככלי ריק המצפה לקבל לתוכו את ברכת ה’, כדי שנוכל לעשות עבודתנו מתוך הוד שבתפארת הן באהבת ה’ הן בלימוד תורה וקיום מצוות והן באהבת ישראל.

פרסום תגובה חדשה

test email