♦לסדר ספירת העומר של השנה 

ביום העשרים לעומר אנו ממשיכים לעלות בסולם מידת התפארת. כבר החדרנו במידת התפארת את האהבה (חסד), את המשמעת (גבורה) המגבילה ומנתבת את האהבה למידה הנכונה והראויה, ומשתיהן גם יחד בנינו את מידת הרחמים מידת האמת (תפארת). אנו גם משתדלים להתמיד בה (נצח) ולעשות אותה מתוך ביטול וענוה ומתוך כבוד למקבל (הוד). ואנו מתבוננים בהתרגשות בבנין המידות המפואר שעומד להתרקם לפנינו צעד אחר צעד.

ובכל זאת אם לא בנינו קשר טוב עם המקבל, עדיין אין ערובה שלהזרמת המידות הטובות שלנו אל המקבל תהיה המשכה. על כן, צריך לבנות את הקשר עם המקבל, שיהיה קשר חזק ויציב וישקף את הרגש החם והאוהב המלווה ברחמים וכבוד בדומה לקשר של נישואין.

אלא שבעוד קשר הנישואין הוא הקשר המחייב ביותר והוא הקשר החזק ביותר, כי  שני בני זוג הם חיבור של שני חצאי נשמות; הרי שקשרים אחרים אינם בעלי עצמה כל כך, בהיותם קשר של אחד מול אחד. ובכל זאת, מהרגש החזק שנוצר בקשר שבין בני זוג נשואים, כאשר יש ביניהם אהבה ואחוה ושלום ורעות, מסתעף רגש דומה לכל שאר הקשרים. כי קשר טוב ובריא כזה נותן כח לכל הקשרים האחרים.

אם כן, התקשרות היא היסוד של החיים, שהרי כולנו זקוקים לקשר עם בני המשפחה (בני זוג, הורים, אחים, דודים, סבים, סבתות וכו'), עם החברים, עם השכנים, עם העמיתים לעבודה וכו'. ומעל הכל אנו זקוקים לקשר עם הקדוש ברוך הוא – לאהבת ה' ויראתו לביטחון בה', עד שנרגיש שהוא מחזיק בימיננו כל הזמן, והוא אוהב אותנו, עוזר לנו ותומך בנו ומרחם עלינו תמיד ובנו הוא מתפאר.

קשה להחליט מה קודם למה אהבת ה' או אהבת ישראל, אולם בטוח שהם מפרים זה את זה ומחזקים זה את זה.

בכל התקשרות, שהיא עניינה של מידת היסוד, צריך רצון טוב והשקעה רבה בהתמדה. צריך לפעול שהקשר יהיה חזק, מתמשך ויציב. כי אין להסתפק בנתינה חד פעמית, וגם לא בנתינה חד צדדית.

ואכן קשר טוב הופך שנים לאחד, עד שכל אחד מוכן לתת כל אשר לו לחברו באופן מובן מאליו. זהו היסוד שבתפארת.