באחת משיחותיו של כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ עם החסידים, גילה לפניהם, את אשר זכה לשמוע מפי כ״ק אדמו״ר האמצעי בהיותו ב״יחידות״, ביום הולדתו כ״ט אלול. (ונוספו כאן עוד קטעים משיחות כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע מספר השיחות קיץ ת״ש ע׳ 159, ושיחת כ״ק אדמו״ר מה״מ ב״לקוטי שיחות״ ח״ב ע׳ 512):

אחיה השילוני הי׳ לוי וגלגול של אברהם אבינו, הוא ראה שבעה דורות: עמרם, משה רבינו, יהושע, פנחס, עלי, שמואל ודוד המלך, הוא קיבל מכולם, וחי יותר מת״ק שנה(סדר הדורות חלק א׳ ע׳ 78 ואילך).

אחיה השילוני היה מיוצאי מצרים, הוא הי׳ בשעת קריעת ים סוף ובשעת מתן תורה, וקיבל בהר סיני גילוי פנימיות התורה. ולכן שייך אחיה השילוני במיוחד לגילוי פנימיות התורה, שהוא הגילוי דתורת החסידות במתן תורה. שהרי עוד לפני ששמעו בני ישראל את עשרת הדברות, הי׳ כבר ההתגלות ד״וירד ה׳ על הר סיני״, שזהו כללות הענין דרזין דרזין, פנימיות התורה.

אחיה השילוני היה רבו של אליהו הנביא, וגם רבו ומורו הידוע של מורנו הבעש״ט הקדוש. וכמובא ב״תולדות יעקב יוסף״ פרשת בלק וז״ל: אחיה השילוני שקיבל ממשה רבינו ע״ה והי׳ מיוצאי מצרים, ואח״כ מבי״ד של דוד המלך ע״ה, והי׳ רבו של אליהו הנביא, ורבו של מורי(הבעש״ט) זלה״ה.

*

מהו המיוחד בתורת הבעש״ט לגבי גילוי פנימיות התורה שע״י התנא

האלקי רשב״י ושע״י האר״י הקדוש? ולמה היה צריך הבעש״ט לקבל מאחיה השילוני דוקא?

מורנו הבעש״ט קורא לרבו אחיה השילוני בשם ״בעל ח״י״ (חיה יחידה). והסביר כ״ק אדמו״ר האמצעי, כי בעל ח״י פירושו שהוא בעל הבית על אופן ההתגלות העצמית של המקיפים שבנשמה ״חי׳ יחידה״.

אליהו הנביא שקיבל מאחיה השילוני, התגלה לרשב״י, וגילה לו בעיקר את הסודות הנעלמים רזין דאורייתא של ״סדר השתלשלות״. גם הסודות הנעלמים שגילה אליהו הנביא לאריז״ל, הכל הוא רק בדרגה דסדר השתלשלות, שבפרד״ס התורה זהו בחי׳ ״סוד״ ובנפש הוא בחי׳ ״חיה״.

אבל גילוי מעיינות הבעש״ט והמגיד ז״ל, שתכליתם הוא ההתגלות של חסידות חב״ד ע״י אדמוה״ז, כוללים גם את הדרגות שלמעלה מסדר השתלשלות, ועד לפנימיות ועצמיות א״ס ב״ה. ובפרט ההתגלות של ״לקוטי אמרים״ הנקרא בשם ספר של בינונים, ה״תניא האלקי״, תורה שבכתב של חסידות חב״ד, שהוא גילוי אלקות בהבנה והשגה דוקא באופן ד״יתפרנסון״(כמ״ש בתיקוני זהר ת״ו), הרי גילוי זה הוא בחי׳ ״רזין דרזין״ דאורייתא, היינו דרגת ״יחידה״ שבתורה ובנפש.

ולכן פסקו בבי״ד של מעלה, שאחיה השילוני הבעל ח״י, הוא בעצמו יתגלה למורנו הבעש״ט הקדוש, ויגלה לו את ״מאור״ התורה הנגלית, והקבלה, כפי שלומדים בגן עדן, והוא יהי׳ה רבו לעולם.

והנה אחי׳ השילוני נתגלגל ברשב״י, לכן אמר רשב״י: יכולני להציל את כל העולם עד עכשיו. ובאם יתחבר אחיה השילוני עמי יכולני להציל עד סוף כל הדורות (סדר הדורות חלק ב׳ ע׳ 368). וגירסא שניה בזה (בירושלמי ברכות פרק ט׳ ה״ב, ב״ר פל״ה,ב. פסיקתא דר״כ פיסקא ויהי בשלח): יכולני לפטור את העולם כולו מן הדין, ואם יצטרף אחיה השילוני עמי יכולני לפטור עד ימות המשיח.

כי מאחר שרשב״י הוא גלגול אחי׳ השילוני, לכן בכח פנימיות התורה, הם פוטרים מן הדין עד ימות המשיח, שאז יפקון ישראל מן גלותא ברחמי ע״י שיטעמו מספר הזהר שהוא חיבורא דילך – של רשב״י (כמש״כ בזח״ג קכד, ב). וא״כ הוא הדין לבעש״ט תלמידו של אחיה, שכשיפוצו מעיינותיו חוצה קאתי משיח.

*

והנה גילוי החסידות שייך לכל ישראל ממש, כי לפני זה לא הי׳ה כל אחד מישראל יכול להשיג אלקות, רק מי שהיתה לו נשמה גבוהה, וגופו מזוכך. אבל מי שלא היתה לו נשמה גבוהה, ועדיין לא תיקן את הענינים הצריכים תיקון, ולא זיכך את עצמו, לא הי׳ה יכול להשיג אלקות אפילו בעת שלמד זהר וקבלה, כי אופן התגלות פנימיות התורה היה אך ורק ליחידי סגולה בלבד.

ומטעם זה צווה הבעש״ט לכל מי שלא זכה ולא קיבל מפי אליהו הנביא ז״ל, שלא ללמוד ספרי הקבלה כלל בעצמו, וכן היה איסור ללמוד קבלה מרב ש״לא זכה לקבל מפי אליהו הנביא ז״ל״, כי אינו יכול ואינו יודע כלל להפשיט הדברים מגשמיותם ומתגשם מאד רחמנא ליצלן ע״י לימוד זה, כשנותן ציור ח״ו בעניות דעתו לאלקותו ית׳, לפי מדות פרטיים חסד וגבורה תפארת כו׳, וכ״ש אם עוד חסר לו התנאים הנ״ל של זיכוך גופו וכו׳.

אבל חסידות חב״ד חידשה ופעלה, שכל אחד ואחד מישראל גם מי שאין לו נשמה גבוהה, ואפילו אם נשמתו נמוכה מאד מעולמות התחתונים דאבי״ע, ואפילו קל שבקלים ופושעי ישראל שנשמתו היא מנפש דנפש דמלכות דעשיה (שהיא מדריגה הכי תחתונה שבקדושת העשיה), ואפילו שלא תיקן מה שצריך לתקן, וגם לא זיכך את עצמו כלל, אף על פי כן גם הוא יוכל בשכל אנושי שבמוחו, ואפילו בשכל דנפש הטבעית והבהמית שלו, להבין ולהשיג עניני אלקות ממש, ולהרגישם בליבו.

חסידות חב״ד היא ה״מאור״ שבתורה, דרגת ה״יחידה״ שבתורה, שהיא למעלה מסדר השתלשלות, אור הגנוז ״רזין דרזין דאורייתא״, שהוא האור שנברא ביום הראשון, ועוד גבוה יותר, האור שקודם הצמצום. ובנפש הוא חכמה סתימאה חכמה שבכתר. וכל האורות האלו גם הם באים בגילוי שכלי, ועד שהם מתלבשים באותיות. שכל זה הכניס אדמוה״ז בתוך חסידות חב״ד.

על ידי לימוד חסידות חב״ד לוקחים את הענינים הכי גבוהים, עד להגילוים דלעתיד, באופן של התישבות אור בכלי, והיא היא אמיתות תורת הבעש״ט ז״ל. כי כל כוונת תורת הבעש״ט נשלמה על ידי תורת חסידות חב״ד.

*

״כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר״. תורה אור – זה הוא גליא שבתורה שהיא בחי׳ ״אור״, כי באור שייך ענין ההפסק, דכשמתרחק ממקורו הרי הוא מתמעט וכשיש הפסק ח״ו מתבטל לגמרי. משא״כ המאור שהוא ״ודרך חיים״ ישנו תמיד. ולכן דייקו חז״ל לומר ״המאור שבה מחזירו למוטב״. ולא האור, שגם אם נכשל ח״ו בישות וגסות וכו׳, מ״מ המאור שבה, פנימיות התורה שהוא חסידות חב״ד מחזירו למוטב.

חסידות חב״ד מגיעה ונוגעת בעצם הנשמה ״יחידה״ שבנפש, ופועלת גילוי העצם, ועי״ז מתעוררים ישראל מהתעלפותם, כי האור והחיות מעצם הנשמה נמשכים גם לעשר כחות הפנימיים הגלויים שבנפש, שגם הם יהיו דבוקים להקב״ה.

וזה פעלו הבעש״ט והמגיד, ואחריהם אדמוה״ז ויתר הנשיאים לכל הדורות עד ביאת המשיח. את הכח הזה החדירו בתורת חסידות חב״ד ודרכי החסידות, שעי״ז מתעוררים ישראל בכל הדורות מהתעלפותם. כי התעוררות יחידה שבנפש, מאירה לא רק את הלבושים מחשבה דיבור ומעשה אלא גם את עשר כוחות הפנימיים שמתחילים להאיר באור הנשמה.

ולכן הוא החוב והזכות הכי גדול, על כל אחד ואחת מישראל אנשים נשים וטף, להתאחד מסביב היסוד של תורת החסידות, וכולם יחד, להפיץ ולפרסם את מעיינות הבעש״ט שהוא תורת חסידות חב״ד ודרכי החסידות – חוצה, בכדי שיגיעו לכל ישראל. וההתחלה היא מספר התניא האלקי שאין למעלה ממנו, שכולם ילמדוהו באופן שזה יהיה חיי נפשם. כי התגלות התניא האלקי בעולם הוא ״השופר הגדול״ שמתגלה קודם ביאת המשיח, והוא המעורר וממשיך מבחינת סתימא דכל סתימין. שכל ישראל, כולל אלו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, יתעוררו בתשובה שלמה.

ובזה תקויים הבטחת משיח צדקנו להבעש״ט בעת השבעת ועלית נשמתו להיכל המשיח בראש השנה תק״ז, דכשיפוצו מעיינות הבעש״ט חוצה אז יבוא. כיון שמשיח הוא ״יחידה הכללית״ והוא מתגלה ע״י לימוד החסידות שהיא בחי׳ ה״יחידה״ שבתורה.

*

והנה בענין זה של תשובת המשיח לבעש״ט, צריך להבין, שהרי אמרו חז״ל: ״אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה״, וחורבן בית שני וגלות המר האחרון הזה הכל בעון שנאת חנם. ועפ״ז הי׳ צריך משיח צדקינו לומר לכאורה לבעש״ט, שיש לתקן את הענינים הנ״ל של תשובה, צדקה ושנאת חנם, ואז יבוא, ולמה הזכיר בתשובתו רק את הפצת המעיינות.

ומזה גופא מוכח, שדוקא ע״י ״הפצת המעיינות חוצה״ יגיעו ישראל גם לתיקון המושלם של ג׳ דברים אלו. וכפי שאמנם מבוארים הם היטב בספר התניא קדישא, שהוא התורה שבכתב של חסידות חב״ד, והוא היסוד מקורא ושרשא דכולא של הפצת מעיינות הבעש״ט, כנ״ל.

ויהי רצון שע״י התעסקות כולנו יחד מתוך אחדות ישראל, בנקודה המשותפת של הפצת המעיינות חוצה, יתבטלו כל הגזירות והצרות מעם ישראל, ויתגלה כ״ק משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש, ובחסד וברחמים.