♦לסדר ספירת העומר של השנה 

היום אנו ממשיכים לברר את מידת הנצח שעניינה התמדה המשכיות ונצחיות, ושואפת לניצחון גדול וסופי מתוך שליטה מתמדת.

מכיון שמידת הנצח מושרשת בעצם הנפש, שהרי היא משתלשלת מעצמות ה' ממש, הרי שכוחה רב. לכן יש להשתמש בה רק לדברים חיוביים ורק לנצח את הרע. כך יש להתגבר על הכעס, על הגאוה ועל העקשנות, ועם זאת להתעלות מעל האנוכיות, והעיקר להגביר את הנפש האלוקית על הבהמית. וכאשר מידת הגבורה משתפת פעולה עם מידת הנצח ומתכללת בה, כדי להגביר את הטוב על הרע ולחזק את היצר הטוב הכובש את היצר הרע, ולמעלה מזה, להפוך את היצר הרע לטוב, אז הנפש הבהמית פועלת עם הנפש האלוקית בעוצמה רבה, עד שהנפש האלוקית נהיית חזקה יותר משהיתה בתחילה, כמו שנאמר: "ורב תבואות בכח שור".

לפעמים הניצחון הוא לדבר ולעשות, להשקיע הרבה כוחות ולפעול פעולות רבות, ולפעמים הנצחון הוא דוקא, לא לדבר ואף לא לעשות, אלא לשתוק ולעמוד מן הצד.

זהו עניינה של מידת הגבורה שמעמידה אותנו במקום הנכון.

לוחם טוב צריך לדעת גם מתי להפסיק את המלחמה. מצד אחד, הוא צריך לדעת לכוון את הכוחות בזמן הנכון ובמקום הנכון, אולם לפעמים הוא צריך לדעת מתי לעצור אותם. והכל צריך להיעשות מתוך שיקול דעת ומתוך יראת שמים.

ניצחון הוא דבר חיובי אולם התנצחות היא דבר שלילי, וחוט דק מבדיל ביניהם. על כן, צריך תמיד לעצור ולשאול לאן פעולותי מובילות?… והאם הן נובעות מתוקף של קדושה או מחולשה אישית. גם התמדה היא דבר טוב רק כאשר היא שקולה. ההחלטה להפסיק את המלחמה במקום שדברים אינם נשמעים, או שנראה שהם משיגים את היפך תכליתם גם היא ניצחון, וגם היא חלק מנצחיות והמשכיות המלחמה ברע.

לכן חשוב מאד להשתמש במידת הגבורה בכל עבודתנו, ולדעת להבחין מתי יש להגביר את מידת הנצח ומתי יש לצמצם אותה, שכידוע לגבורה שתי משמעויות מנוגדות (תגבורת והגבלה), ויש לבחון בכל מקרה באיזו עמדה יש לנקוט. זוהי גבורה שבנצח.