״פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היה עמדי״, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בברכות דף ה׳ על הפסוק הזה, אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, שלשת הדברים הללו הם עמודי העולם שעליהם העולם מושתת, ולשם כך ירדה הנשמה בגוף, כדי שתתעסק בהם ועל ידי כך מתקיים העולם. וכאן מתעוררת השאלה, הרי האדם שהוא בחיר הנבראים ועליו מוטלת החובה להשלים את רצון העליון, המוצא את ביטויו בקיום התורה ומצוותיה במחשבה דבור ומעשה, אדם זה שהוא נזר הבריאה, דוקא הוא נברא לאחרונה אחרי כל הבריאה מה הסיבה לכך?

כדי שהענין יובן די צרכו   כדי לעמוד על הענין הזה, עלינו להביא את הגמרא בחגיגה האומרת אפליגו  אבות העולם בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים, השמים נבראו תחילה ואחר כך נבראת הארץ שנאמר: "בראשית ברא" וכו', ובית הלל אומרים, ארץ נבראת תחילה, שנאמר: ביום עשות אלקים ארץ ושמים.

שתי הדעות אמת הם, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כפי שאנו מבחינים בהשפעה שכלית העוברת מהרב לתלמיד, או ממחשבה לדבור, הן הדבור מקבל מהמחשבה מה להגיד ואיך להגיד, מה שמופיע במחשבה לראשונה בתורת נקודה עיקרית ומרכזית, הנה בדבור נקלט במקבל לאחרונה, דוקא בסוף הדבור, כהשפעת השכל מהרב לתלמיד. כמובן מאליו שתפיסתו השכלית של הרב עולה פי כמה וכמה על זו של התלמיד. והנה אם הרב המציא איזה חידוש שכלי עמוק ואומר להקנות אותו לתלמידו, אזי עצם העובדה שהנקודה השכלית הזאת על כל פרטיה וחלקיה העמוקים מובהרת וברורה לרב המשפיע כשמש בצהרים, הרי ידיעת הענין העמוק הזה בצורה כה ברורה היא היא הנותנת לרב המשפיע את העוז והעצמה למצוא את הדרך הדוגמאות והמשלים המתאימים, כדי להקנות לתלמיד את נקודת השכל המרכזית לכל עומקה, והנה עינינו הרואות, כי בעוד אשר אצל הרב הנקודה השכלית העיקרית מופיעה לראשונה במוחו ורק לאחר מכן מוצא הוא את המהלכים והאותיות המסבירות את השכל העיקרי לתלמיד, הנה אצל התלמיד תהליך תפיסת הנקודה הזאת באה בצורה הפוכה, כלומר, עד שמגיע לתמצית של הנקודה העיקרית מההכרח שיבין קודם את הדוגמאות והמשלים המסבירות והמביאות לתפיסתה השלמה והמקיפה של הנקודה העקרית הזאת.

רואים אנו איפוא בעליל כי זה אשר משמש עיקר לגבי הרב, מופיע לאחרונה אצל המקבל, ומה שאצל הרב שני במעלה היינו ההסבר מופיע אצל התלמיד לראשונה, מהדוגמאות והמשלים הללו נעמוד על סדר הבריאה, וממילא יובן למה האדם שהוא המשלים את הכוונה העליונה בבריאה נברא דוקא לאחרונה, אף כי נחשב לבחיר ונזר של הבריאה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק ״כי זה כל האדם״ כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה: שקול זה כנגד כל העולם כולו, שמעון בן עזאי ואמרי לה שמעון בן זומא, לא נברא העולם אלא לצוות לזה, הוא האדם, מעלה את כל העולם לשם שמים מסלק את השקר המכסה על האמת הנצחית ומגלה ע״י קיום רצון העליון, שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וכמו שכתוב: נר ה׳ נשמת אדם, כאותו המעט אור הדוחה את החושך הרב בדרך ממילא, כך גם נשמת האדם ממשיך גילוי אלקות וגילוי האמת בעולם ומתקן העולם שיהיה מכון לשבתך יתברך. וכאן נעוץ הטעם האמיתי שיצירת האדם שונה היא מיצירת כל הנבראים שבעולם, באשר ביחס לכל הנבראים כתוב ״ותוצא הארץ נפש חיה למינה״, בקומתן וצביונן נבראו כי נפשם מצד מהותה היתה קרובה לגופו של בעל החיים. לא כן היא יצירתו של האדם. גופו הוא מן הדרגה הנמוכה שבדומם, מן האדמה כמו שכתוב: וייצר ה׳ אלוקים את האדם עפר מן האדמה, לעומת זאת נשמתו היא חלק אלוקי ממעל ממש, כדי שהאדם שהוא נזר הבריאה הבא להשלים את תכלית בריאתו של כל נברא ונברא, דוקא הוא האדם, שהוא עיקר העיקרים שהכל תלויים בו, דוקא משום כך הוא נברא לאחרונה הן במהותו והן בזמן, כדי להעלות את כל הבריאה לקדושה, ושיהיה מכון לשבתו יתברך, כשם שברצוננו להעתיק איזה משא כבד מלמטה למעלה, עלינו להחדיר את המנוף למקום התחתון ביותר כדי להרים אותו למחוז חפצנו, כן גם האדם שהגוף שלו הוא עפר מן האדמה, זאת אומרת מהמדרגה הירודה שבדומם ולעומת זאת יש בו נשמה שהיא חלק אלוקי ממעל ממש.

האדם הזה שהוא נזר ועיקר של הבריאה שעליו מוטלת החובה להעלות את העולם כולו על כל פרטיו, לשם השלמת מטרה זו, היינו, לגלות את האמת הנצחית – שהוא ואין בלתו – בכל פרט ופרט, יש בו מן החלק הירוד ביותר של הנברא ויחד עם זאת נמצאת הנשמה שהיא נר ה', ובכחה להאיר ולסלק את השקר, ונוסף לכך להפוך את השקר לאמת, שהשקר בעצמו יהפך לאור ויאיר את החושך הכפול השורר בעולם הזה, כדברי רבינו הזקן בפרק ל״ו שהתכלית של כל הבריאה הוא עולם הזה התחתון שאין תחתון יותר ממנו. לא רק שהוא העולם הגשמי, הטבע מסתיר על האמת הנצחית, כי הוא לבדו הוא ואין בלתו, אלא עוד זאת כאן בעולמנו השפל השקר מעיד על עצמו שהוא האמת, לומר, אני ואפסי עוד, אז התכלית והמטרה של כל הבריאה נעוצה בעולמנו התחתון ונשלמת על ידי האדם שגופו נברא מהמדרגות התחתונות שבסוג הירוד הדומם, להמשיך גילוי א״ס ב״ה במקום החושך של העולם הזה.