♦לסדר ספירת העומר של השנה 

ספירת היסוד עניינה התקשרות, המחברת בין השמים לארץ, המקשרת את האדם לבוראו, השואפת ליחסים טובים והדוקים בין בני אדם. מידת היסוד מקשרת בין איש לאשתו, בין הורים לילדים, בין שכנים, בין חברים, והיא הנותנת טעם לחיים, ולמעלה מזה, היא הנותנת את האפשרות לחיות.

כמובן שבסיס לכל קשר הוא האהבה, שהיא הגילוי לאותה מידת חסד הנטועה בתוכנו, שהרי "עולם חסד יבנה", ורק צריך להוציאה מן הכח אל הפועל, וצריך לעורר אותה באופן תמידי. ומה נפלאים חיים המלאים אהבה!

*

עם זאת מידת הגבורה מזכירה לנו שגם דברים טובים ונפלאים צריכים להיות מאוזנים ומבוקרים. אין להגזים בשום דבר! יש להתקשר אל הזולת בצורה בריאה. אהבה דורשת התחשבות בזולת. אין ליצור יחסי תלות בשם האהבה, ואין לעורר רגשות אשם בזולת, אם אין הוא ממלא אחרי הדרישות המוגזמות שלי במבחני האהבה שאני מציב לפניו. ולא עוד אלא שפעמים יש צורך לעשות הפסקות בקשר מתוך כוונה לעורר געגועים לקשר, דוקא מתוך רצון ליצור קשר יציב וקבוע.

לשם כך יש לבדוק תמיד מחדש מהו טיב הקשר ביני לבין זולתי? האם אני מגזים ויוצר קשר חונק? האם אני יוצר קשר מתוך מצב של יאוש? האם אני מכביד על הזולת בקשר שלי? האם אני יוצר קשר בריא עם השני המביא תועלת לשנינו, או רק לאחד משנינו, כאשר השני סובל מן הקשר? האם אנו מגוונים את הקשר ומחדשים אותו מידי פעם בפעם?

אפילו בקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, בו אנו מחוייבים באופן תמידי, שהרי התורה מצווה: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" "ובכל דרכיך דעהו" יש הפסקות וגיוונים. אנו מתפללים רק שלוש פעמים ביום ולא בכל רגע, אף שהנשמה מתפללת ללא הפסקה. יש לנו שבתות וחגים אולם יש לנו גם ימי חול. אנו מחוייבים בלימוד תורה אולם אין זה פוטר אותנו מגמילות חסדים. בתורה עצמה יש הרבה ציוויים הקשרים בעניינים רוחניים אולם יש הרבה מצוות בעניינים גשמיים. אנו נוהגים לעשות הפסקות בין שיעור לשיעור כדי לעכל את מה שלמדנו. אפילו בלימוד של משה רבינו מפי הגבורה היו הפסקות כדי לתת לו רווח להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. ואכן מגמת כל ההפסקות והגיוונים היא ליצור קשר אמיתי יציב ורציף בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, שהרי כל יהודי אינו רוצה להתנתק מהקדוש ברוך הוא אפילו לרגע אחד.

אם כן קשר אמיתי רציף ויציב חייב להיות מבוקר, וזהו עניינה של מידת גבורה שביסוד.