♦לסדר ספירת העומר של השנה 

מידת היסוד דורשת התקשרות טובה ובריאה הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו. והערובה להתקשרות טובה היא מידת הענוה הטובה מכל המידות הטובות. וכאשר מידת ההוד מתכללת במידת היסוד, נוצרת מידת הוד שביסוד.

השכינה שורה רק במקום שיש בו שפלות וענוה. כי מידת הקדוש ברוך הוא אינה דומה למידת בשר ודם. בשר ודם אם הוא גבוה, הוא רואה רק את הגבוה ולא את השפל, אבל הקדוש ברוך הוא אף שהוא גבוה, שאין גבוה למעלה ממנו, רואה את השפל – "כי רם ה' ושפל יראה".

ומסופר בגמרא (במסכת תענית), שבימיו של רב נחמן היתה שנת בצורת ולא ‫ירדו גשמים. עם ישראל ובראשם רב נחמן ערכו עצרת תפילה, אולם לא ירדה אפילו טיפה אחת. ראה רב נחמן שאין תפילותיו מתקבלות, ביקש מהעם, שיורידו אותו לקרקע ויחבטו בו, ולאחר שעשו כדבריו וחלשה דעתו שאינו מסוגל לעזור לעמו, החלו הגשמים לשטוף את הארץ!

‫

וזהו שאמר נעים זמירות ישראל – "שבשפלנו זכר לנו", כאשר אנו משפילים את עצמנו הקדוש ברוך הוא ממלא את מבוקשנו.

ואכן בגדולי ישראל האמיתיים בלטה מידת הענוה. משה רבינו, רבן של נביאים, היה העניו מכל האדם אשר על פני האדמה. יעקב אבינו אמר "קטונתי מכל החסדים". רבי שמעון בר יוחאי העיד על עצמו "אנא סימנא בעלמא". זוהי גם מידתו של המלך המשיח – "עני ורוכב על חמור", וזוהי כאמור מידתו של הקדוש ברוך הוא, שמתייעץ עם המלאכים "נעשה אדם", ושמביט על השפלים ונכי רוח. ועם ישראל עם קרובו הם "המעט מכל העמים" – שממעטים את עצמם. ואשריהם הענוים שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם, והם זוכים לתשומת לב מיוחדת.

אם כן, הגדולה של אדם היא להיות בעל ענוה המשפיל את עצמו ומרגיש את עצמו למטה מכל אדם! אדם שלעולם אינו מחזיק טובה לעצמו! שמכיר במעלותיו, אולם ברור לו שכל מעלותיו הן רק מתנה משמים. וכאשר הוא עושה חשבון נפש עם עצמו, הוא מסיק שאילו הכוחות והכשרונות בהם ניחן מלמעלה היו ניתנים לזולתו, היה זולתו פועל בעזרתם טוב יותר ממנו.

בעל ענוה הקשור בקשר נפלא עם הקדוש ברוך הוא, מתקשר גם עם בני אדם ובמיוחד עם השפלים ביותר, בקשר בריא ונפלא ללא שמץ של גאוה. בעל ענוה מעביר על מידותיו ומוחל על עלבונו ודן את כולם לכף זכות, ולכן תפילותיו מתקבלות והוא זוכה למחילה על כל עוונותיו.

ובאמת, מה גדול הוא שכרו של בעל הענוה שיש לו ביטול עצמי! והוא אהוב בשמים ובארץ, ותמיד הוא בשמחה ומצליח בכל דרכיו, ומכיון שהקדוש ברוך הוא חלק בלתי נפרד מחייו, הוא מקיים מצוות ה' בתוקף עצמי – "ויגבה לבו בדרכי ה'".

ולואי שיהא חלקנו עם בעלי ענוה הרחוקים ממידת הגאוה, המוצאים חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם!