כל מה שלומדים בחסידות טמון בתורה. החסידות לא חידשה דבר אלא רק גילתה והאירה דברים הגנוזים בתורה, והעמידה אותם על משמעותן האמיתית והיסודית. ואכן החסידות היא עצמיות ופנימיות התורה.

החסידות מדגישה שהרגשת ישות עצמית היא טומאה. ולמעלה מזה הרגשת "מציאות" היא עבודה זרה. וכמו שכתוב בתניא פרק ו': "וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב״ה, ואין הקב״ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו ית'". מי שרוצה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, צריך להיות בענוה, בביטול עצמי. ורק כך הוא יכול לזכות בגילוי שכינה. ישות וגאווה היא מקור הרע. וכמו שאומר אדמו"ר הזקן בפרק א' בתניא, שאפילו אם אדם עושה טוב כדי להתיהר או למען עצמו הרי זה רע מוחלט, ונחשב לחטא.

מכאן גם אפשר להבין את התנגדות אדמו"ר הזקן ללימוד חכמות חיצוניות (מדעים), כי אדם הלומד חכמות חיצוניות, הוא מטמא על ידי כך את חב"ד שבנפשו.

לכאורה, מה נורא ללמוד מדעים?… מה רע ללמוד את ענייני העולם?… הרי בכל זאת לא מדובר בהשקפות בלתי חינוכיות ודברים רעים, אז למה זה מטמא את החב״ד שבנפש?…

הבעיה היא שכאשר האדם שוקע בלימוד זה, הוא יכול לקיים מצוות, אולם בלי רגש אלוקי, בלי אהבת ה' ויראתו. הוא רואה את העולם, ולא את בורא העולם המהוה ומקיים ומחיה את העולם בכל רגע מחדש. הוא עשוי לשכוח ש"אין עוד מלבדו", ונעשה נפרד ממקורו ושרשו. ומכיון שהוא מחשיב את עצמו לאדם המעלה שמגיע לו הכל, הוא יכול לעשות הרבה חטאים, רק כדי לספק את התאוות שלו.

יוצא שלימוד מדעים גרוע מדברים בטלים. כי אמנם יש בדברים בטלים איזו הנאה בלתי רצויה, אולם אין הם מרחיקים את האדם מן האמת על אחדות ה'.

*

ואכן אי אפשר לקיים מצוות כראוי בלי עבודה רוחנית. בלי עבודה על המידות, בלי אהבת ה' ויראתו.

כידוע שלש נפשות הן, נפש בהמית, נפש שכלית ונפש אלוקית. גם הנפש הבהמית וגם הנפש השכלית שואפות בהנאת עצמו ובתועלתו. הנפש הבהמית מושכת את האדם לתאוות במסירות נפש כמו בהמה ממש. הנפש השכלית רוצה להתקיים ודואגת לישות של האדם. אולם הנפש האלוקית רוצה לחיות חיים אלוקיים. היא אינה מחפשת הנאה בשביל עצמה, ואינה מעוניינת להיות יש בפני עצמו, המנותק ממקורו האמיתי. אין לה חיים משלה, אלא רצונה לדבוק באמת ובחיים האמתיים. רצונה לדבוק בחיי החיים.

על כן, לעולם יש להגביר את הנפש האלוקית על הנפש הבהמית, כי הנפש האלקית מחלישה את הכח המושך את האדם למטה, ומגבירה את הכח השואף לעלות למעלה על ידי עבודה במוחין ובמידות. ואז במקום אהבה עצמית אדם שואף להגיע לאהבת ה' ויראתו, הוא משתוקק להיבק בה' ולהיכלל בו, וזה נותן לו חיות אמיתית עד שכוחותיו הטבעיים הופכים לכוחות אלוקיים.