מספר המשפיע ר' מענדל פוטרפס: אחד מגדולי תלמידיו של מורנו הבעל שם טוב, הרה"ק ר' זאב וואלף מז'יטומיר, אמר לפני פטירתו לתלמידו החביב רבי שניאור מפאסטוב: שמע נא בני. ימים קשים יבואו לישראל, ימי עקבתא דמשיחא. יגיע זמן בו יהודי המגלח את זקנו בתער רח"ל, יהי' מן המכובדים בקהילה, ויכבדו אותו ב"שישי" או ב"מפטיר". ולעומת זאת, יהודי מזקני החסידים הגדולים בן שמונים ותשעים שנה, שמאחוריו שנים כה רבות של תורה ועבודת ה', ישים בכל יום כמה פרוטות בקופת צדקה, כשהוא מתפלל ומתחנן לה' שימשיך להחזיק באמונת חכמים ואמונת צדיקים פשוטה.

והמשיך ואמר אותו צדיק: גם יהודים כמוני וכמוך יצטרכו אז להתבודד ולעשות את חשבון נפשם באמת, האם אמנם האמונה אצלם היא אמיתית או חלילה לא. שאל התלמיד: רבי, ומה נוכל לעשות. ענה לו רבי זאב וואלף: עצתי היא, שתלך ותפרסם בין הבריות כי אמרתי זאת מראש. כך ייקל יותר להחזיק באמונה.

ובספרו זאת, הי' ר' מענדל מדייק ומדגיש: עיקר הבקשה והתחינה, לפי דברי אותו צדיק, היא לא על האמונה בה', אלא דווקא על אמונת חכמים ואמונת צדיקים פשוטה. לכן גם נאמר "תורה ציוה לנו משה" ו"זכרו תורת משה עבדי", למרות שהתורה היא תורת ה' ולכאורה היו צריכים להדגיש את זאת ולא את העובדה שזו "תורת משה" – שכן העיקר והיסוד של הכל היא האמונה המוחלטת ב"משה עבדו". רק כשיש אמונה של מאה אחוז ב"משה רבינו", רק כאשר קשורים לרבי, אזי יש קיום אמיתי לאמונה בה'. ואם ח"ו חסר בשלימותה של האמונה ב"משה עבדו", אי אפשר שתהי' גם אמונה אמיתית בה'.

בימים אלו, הסמוכים ממש ליום הגאולה ג' תמוז, אין אנו יכולים להתחמק ולהתעלם, וחייבים אנו להידרש לשאלה: כיצד להתייחס ליום זה.

בוודאי ובוודאי שעד אז נזכה כולנו לראות בהתגלותו המלאה של הרבי מלך המשיח שליט"א לעין כל, והוא יהי' "ראש המדברים" בהתוועדות הגדולה שיעשה מיד עם התגלותו, כפי שהתבטא הרבי כמה פעמים, והוא יורה לנו מה וכיצד לעשות ולהתכונן וכו'.

ובכל זאת, נצטוינו, יחד עם האמונה המוחלטת והציפי' הדרוכה לזה בכל רגע,  להתכונן גם למצב של "באם תתעכב ח"ו הגאולה האמיתית והשלימה רגע נוסף", ולחשוב ולהתבונן מה רוצה מאתנו הרבי שליט"א במצב זה.

ולכן כאן המקום להדגיש שוב ושוב, ולחזור ולהדגיש ללא לאות וללא הרף את הדברים הפשוטים: ההכרה והידיעה הברורה כי הרבי שליט"א חי וקיים כפשוטו בגופו הגשמי בעולם הזה הגשמי הינה עובדה המבוססת על דברים שינקנו משדי אמנו ועימם גדלנו וחונכנו באופן ש"אי אפשר להיות באופן אחר כלל". הנחת היסוד אצל כל מי שרצה וניסה לחנך את עצמו לפי מה שהשריש בנו הרבי שליט"א היא שפשוט לא שייכת בשום אופן כלל וכלל מציאות של "בלי רבי" בעולם הזה הגשמי ח"ו וח"ו.

ההוכחה הפשוטה ביותר לכך היא העובדה הידועה לכל שכך הי' מונח בפשטות אצל כולנו, כל חסידי חב"ד, עד ג' תמוז תשנ"ד. כך נכתב והתפרסם בכל הפרסומים הרשמיים דאז, כמו "כפר חב"ד", "שיחת השבוע" ועוד. בכותרת ראשית ב"ידיעות-אחרונות" נכתב שזה אצלנו "יותר ברור ממה שהשמש תזרח מחר". ועד שהי' מי שכתב בעיתון "כפר-חב"ד" כי "אסור להתפלל שהרבי יהי' בריא", כי זה אומר שכאילו יש לו איזה ספק בזה (אני העזתי לכתוב בגיליון שלאחריו ש"חייבים גם להתפלל". ובאו אליי בטענות: איך אפשר לחלוק על דבריו של…). והוסיף וזעק ברבים ללא הרף ש"מי שחושב שיקרה משהו לרבי שליט"א, עליו לזרוק עתה את הטלית והתפילין שלו לים, כי אין הוא מאמין בשום דבר". וכשטענו כלפיו שמילים כאלו אסור בכלל להוציא מהפה, הוא לא הסכים בשום אופן לחזור בו מדבריו אלו, באומרו שדווקא לכן הוא אומר זאת, כדי להדגיש עד היכן מגיעים הדברים.

וכל זה למרות שגם אז לא הי' לזה שום סיכוי בדרך הטבע, ולמרות שכולם שמעו וידעו את השיחה ממוצאי ש"פ תרומה תשמ"ח, בה מדבר הרבי אודות סמכויות הרבנים. ותוך כדי כך מדגיש הרבי שוב ושוב – אלא שמשום מה מעדיפה "דעת בעלי בתים" להתעלם מכך – ש"לא מדובר כאן על הסתלקות ח"ו", וכמו שהי' בעליית משה להר סיני, שאמר לעם "והנה אהרן וחור עמכם. מי בעל דברים ייגש אליהם", אף שכמובן לא הייתה שם הסתלקות – כל אלה דברי הרבי שם, כשהוא משווה את המצב אצלנו לעליית משה להר. ורבים ידעו גם אודות מסמכים שונים עליהם חתם הרבי שליט"א באותה תקופה הקשורים עם המצב המשפטי בתקופה זו כלפי הרשויות.

הדבר הי' כל כך קבוע ומוחלט, עד ששום הוכחה לא יכלה להוסיף בו ושום קושיא וסתירה לא יכלה לפגוע בו אפילו כמלוא נימא, שכן הדבר קבוע ונטוע ללא שום אפשרות לשקלא וטריא בזה אצל כולנו, כפי שחונכנו והאמנו באמונה תמימה ושלימה כל חיינו.

וכפי שהובא כמה פעמים מלקוטי שיחות (חכ"ו ע' 7) שמוכרח להיות בכל דור ודור נשיא הדור, שבגופו הגשמי מתלבשת נשמתו של משה רבינו, ורק על ידו נמשכת החיות האלוקית לעם ישראל וממנו לעולם כולו. כך הי' וכך יהי' על פי התורה בכל הדורות ולא שייך בזה שום שינוי. וכמבואר בחסידות (ראה שיחת ש"פ צו תנש"א) כי הצורך וההכרח בגוף גשמי של משה רבינו הוא משום שכדי שהחיות האלוקית תחי' את העולם, צריכה היא תחילה להתלבש ב"משה רבינו" שבדור, שהוא "ממוצע המחבר", כמו שכתוב "אנכי עומד בין ה' וביניכם", בהיותו אדם גשמי בעולם הזה הגשמי, שהוא בטל לגמרי לאלקות, עד שכל מציאותו כאן למטה היא אלקות. ולכן הוא מאחד בתוכו את החיות האלוקית עם מציאות העולם, שתוכל לרדת ולפעול בעולם.

כשם שהראש והמוח הגשמי הוא הממוצע בין הנפש הרוחנית לבין אברי הגוף, וכדי שהאברים יוכלו לקבל את חיותם מהנפש צריכה הנפש להתלבש תחילה במוח הגשמי, וממנו ועל ידו מקבלים כולם, כך בדיוק בנמשל, שהחיות האלוקית מתלבשת בגופו הגשמי של נשיא הדור, ודווקא ממנו ועל ידו היא המשכת החיות לעולם.

וכשם שלא יעלה על דעתו של אף אחד לחשוב שאפשר לחיות אפילו רגע אחד בלי ראש ומוח גשמי, גם אם הוא הופך להיות רוחני ונעלה ביותר ("יתיר מבחיוהי"), כך ממש, לפי המבואר בחסידות, לא שייך לחיות ולהתקיים אף רגע ללא מציאות של רבי בעולם הזה הגשמי.

(חושבני שמיותר להתייחס לאותם חכמים החושבים אולי אמנם ישנו ח"ו מישהו אחר. ובטוחני בכל אחד מחסידי חב"ד שאם הוא אכן יכיר שהשאלה העומדת לפנינו היא אחת ויחידה: או שהרבי שליט"א חי וקיים בעולם הזה הגשמי או שישנו ח"ו מישהו אחר – לא יהי' לו שום ספק בדבר. כל הספיקות שישנם לאי מי אינם אלא משום שהוא חושב שאפשר למצוא איזושהי דרך ביניים שלאמיתו של דבר אינה קיימת).

אמונה והכרה מוחלטת זו קיימת בכל מהותנו, ינקנו אותה עם חלב אמנו, ולא שייך בה שום שינוי. ואם ישנה קושיא וסתירה מן העולם, ברור לנו שחוסר ההבנה אינו אלא בנו, אבל בין אם נבין ובין אם לא, את העובדה לא שייך לשנות: יש לנו רבי בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי, ואין זה משנה כלל אם יכולים אנו ויודעים להסביר זאת אם לא.

אמת. איש גם לא העלה על דעתו בשום אופן שלעינינו ייראה כאילו הי' מה שהי' בג' תמוז. אבל גם כאשר עינינו ראו מה שראו, אין פירושו של דבר שהנחות היסוד שלנו יכולות ח"ו להשתנות.

התורה קובעת (קידושין ע, ב. שו"ע יו"ד סרמ"ב סל"ו בהגהה) כי "תלמיד חכם שאמר שמועה – אם קודם שבא מעשה לידו, שומעין לו, ואם אחר שבא מעשה לידו, אין שומעין לו". ואפילו הוא אומר אז "כך שמעתי" אין מקבלים את דבריו. שכן את ההלכה במה מאמינים ומהי דעת התורה בכל נושא שהוא צריכים לקבוע לא כאשר המציאות העומדת על הפרק מכתיבה את הדברים ח"ו, אלא בצורה אובייקטיבית, ללא שום תכתיבים. וכאשר קובעים אז את ההלכה, שוב אין אפשרות לשנות זאת כאשר "בא מעשה לידו" וזה כבר לא כל כך פופולרי ומתקבל.

אלפי פעמים ללא גוזמא שמענו מפי קדשו של הרבי כי התורה היא תורת אמת ותורת חיים, הוראה בחיים. בניגוד לחוקי העולם, הנוצרים מן החיים, הרי חוקי התורה, תורת ה', הינם "חוקי חיים" היוצרים את החיים וקובעים את כל החיים ואת כל המציאות. התורה אינה משתנה ח"ו לפי מציאות העולם ואיננה "מתאימה את עצמה" ח"ו למציאות העולם. היא ורק היא יוצרת את החיים וקובעת את כל המציאות.

נכון שהתורה בדרך כלל אינה מתכחשת למציאות העולם. להיפך. התורה היא הנותנת תוקף למציאות העולם, וקובעת להתחשב בעולם ולנהוג ולעשות כך כאשר קורה כך וכו'. אבל צריך לזכור ולשנן ולהדגיש שוב ושוב, כפי שמלמד ומחנך אותנו הרבי כל השנים, שכל תוקף המציאות של העולם אינה אלא בגלל שהתורה נותנת לו את המציאות. "מנא הני מילי – דאמר קרא!". מנין יודעים אנו שהשלג לבן – מפני שהתורה אומרת "כשלג ילבינו". וברגע שהתורה קובעת אחרת, מסקנותי' אינן משתנות ח"ו אם המציאות בעולם טוענת בכל התוקף שהמציאות היא אחרת.

ובעצם זהו דבר פשוט לכל יהודי מאמין: כאשר התורה קובעת, למשל, שהשמש סובבת סביב הארץ, ובא המדע וטוען שיש לו הוכחות מוצקות ממציאות העולם כי הארץ סובבת סביב השמש, ונניח לרגע שנמצאים אנו לפני ההסברים של הרבי שליט"א, המוכיח ומראה שדווקא המדע המודרני מאשר את קביעת התורה – האם ננסה "להתאים את התורה" ולפרש בה פירושים שונים כדי שלא תיראה "מיושנת" ו"לא מתאימה למדע המודרני" ח"ו?!

יש עדיין נושאים רבים בהם יש טוענים שדיני התורה וקביעות התורה אינן עולות בקנה אחד עם מה ש"אנו יודעים היום" – האם יעלה יהודי מאמין על דעתו בגלל זה לפקפק ח"ו באמיתיותן של העובדות שאומרת התורה. השאלה היחידה היא אם אכן התורה אומרת זאת, אבל אם נקבע אובייקטיבית שאכן התורה אומרת זאת, הרי גם אם יבואו כל מלכי מזרח ומערב ויאמרו אחרת, נשיב להם במאמר חז"ל "יאבדו שלמה ואלף כמותו ולא תיבטל אות אחת מן התורה"!

וכן בדיוק בנדון דידן. עובדה היא, כאמור, שכל חסידי חב"ד היו בטוחים לפני ג' תמוז כי לא יכולה בשום אופן על פי התורה להיות הסתלקות. האם בגלל שזה פתאום "לא פופולרי" ולא נראה מספיק יפה משנים את התורה? מי שמנסה לחשוב שאולי ח"ו שייך אחרת, אין זאת אלא שהוא פיתח לעצמו תיאורי' אחרת "תפורה לפי מידה" מכיוון שלפי ראות עינינו קרה משהו בג' תמוז תשנ"ד.

יודעים אנו, כפי שאמר וחזר ואמר ללא הרף הרבי שליט"א גם בשנת תש"י, אחרי ההסתלקות של הרבי הריי"צ נ"ע, כי "דער רבי האט אלץ באווארנט" (הרבי הבהיר והבטיח את הכל). ועל אחת כמה וכמה בנדון דידן.

אינני חושב שישנו פתי שחושב אחרת. והדבר מובן בפשטות הכי גמורה – מה חשב מישהו: שהרבי לא ידע ולא התכונן והכל בא לו בהפתעה, בניגוד לרצונו, בלי שיהי' מוכן ובלי שיעשה פעולות להורות לנו מה לעשות במצב זה?! אם רק הוא אדם אחראי, שלא לדבר על חכם וצדיק, מנהיג, נשיא הדור, רבי, נביא, ובפרט המלך המשיח, חייב הוא לעשות הכל כדי להורות לנו מה לעשות במצב של אחרי ז"ך אדר וג' תמוז!

ברור אם כן ופשוט כי הרבי ידע היטב כל מה שעומד לקרות, והכין את הכל והבהיר והבטיח את הכל ("האט אלץ באווארנט") מראש.

ומה אמנם עשה הרבי: הרבי אומר (בשיחה מוגהת מכ"ב שבט תשנ"ב) כי מכ"ב שבט תשמ"ח החלה תקופה חדשה, ודווקא למעליותא, תקופה הקשורה במיוחד עם הגאולה האמיתית והשלימה. בתקופה זו נדרשת יותר העבודה שלנו, של התחתון "בכח עצמו", שכן כל העבודה מקודם כבר נגמרה, וכעת מוטל עלינו להביא את התגלותו של משיח בפועל ממש, לא לסמוך על נשיא הדור שיעשה זאת עבורנו, אלא האחריות מוטלת על כל אחד ואחת.

בתקופה זו, בהדרגה, שינה הרבי את כל הסגנון. המאמרים נפסקו אט אט, עד שפסקו לגמרי, השיחות הפכו לקצרות הרבה יותר, הרבי הפסיק כמעט לבאר רש"י רמב"ם פרקי אבות וכדומה, וגם העניינים שנתבארו היו מאד בקיצור, ומאידך התחיל הרבי יותר ויותר לדבר באריכות גדולה ללא הרף אודות הגאולה הקרובה. מתחילת תקופה זו הודיע הרבי שנגמרה עבודת הבירורים, סיימו כבר גם לצחצח את הכפתורים, ובכל רגע ממש עומד להגיע מלך המשיח. בהמשך מדגיש הרבי שהמשיח כבר נמצא וכבר פועל בעולם, הוא מכריז, "כפי שמכריזים גם עכשיו", הגיע זמן גאולתכם, ומה שנדרש "הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות" היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מהגלות.

[ושוב: כל הדיונים והפלפולים היום אם יש מבצע כזה לגלות את זהותו של משיח מיותרים, ושטות היא לצטט בקשר לזה שיחות וצעטליך מלפני ז"ך אדר – עובדה היא שעד ג' תמוז עשו זאת באופן הפומבי והחזק ביותר הן "כפר חב"ד", שמידי שבוע הופיעה בדף השער שלו בהבלטה רבה הכותרת הראשית "יחי אדוננו" (זה לא "זהות המשיח"?), והן "שיחת השבוע" ופרסומים רשמיים נוספים של צעירי אגודת חב"ד, שבכולם הוסברה והובלטה העובדה של זהות המשיח והקריאה לכולם לקבל את מלכותו. רק אחרי ג' תמוז התגייס השכל להמציא "חידושים אמיתיים" שלא ניתנו למשה מסיני והחל הדיון "האובייקטיבי" אם אכן צריך לפרסם זאת. ואם אכן טוען מישהו שהוא טעה טעות מרה, הרי על מי שטעה והוליך שולל את הציבור במשך כל כך הרבה זמן להסיק מסקנות אישיות, ובוודאי אינו יכול לתבוע שרק הוא מוסמך לדעת מה מותר ומה אסור לפרסם!].

אחד הדברים הבולטים במיוחד בתקופה חדשה זו, שהרבי אומר וחוזר ואומר שוב ושוב פעמים רבות מאד, דברים שלא אמר כמעט בשנים הקודמות, כי בדורנו זה לא שייך ח"ו שום הפסק כלל. יוצאים ידי חובת "ואל עפר תשוב" בביטול של "ונפשי כעפר לכל תהי'". ועוברים מיד, ללא הפסק כלל, לחיים הנצחיים של הגאולה האמיתית והשלימה. כמו כן הביטוי שהי' שגור כל כך בפי קדשו "חושך כפול ומכופל" נעלם מן השיחות כמעט לגמרי. הרבי מדבר כל הזמן דווקא על העובדה שהעולם מוכן לגאולה, מצביע על עובדות בעולם המראות כיצד משיח כבר פועל בעולם, ולכן העבודה הנדרשת היא דווקא שמחה גדולה לקבלת פני משיח, וההרגשה הוודאית שהנה ברגע זה ממש מתגלה משיח ומביא את הגאולה לכולם.

במבט לאחור, אפשר לראות בבירור כיצד הרבי "האט אלץ באווארנט" כשהוא חוזר ומבהיר חוזר ומדגיש ללא הרף כדי שנדע ונבין את האמת המוחלטת שכאן לא מדובר ח"ו על הסתלקות הנשמה מהגוף ח"ו, וגם לא על חולי כפשוטו, אלא על הביטול שנדרש לקראת ההתגלות המושלמת. כפי שמוסבר בשיחות במיוחד מאותה תקופה שאחרי שלימות העבודה צריך להיות הביטול המוחלט כדי שנוכל להגיע לשער הנו"ן, שלימות גילוי עצמותו ומהותו יתברך.

בראש השנה תשנ"ב, כשהרבי מדבר על "יאדימו פני התוקע" ומתאר במדויק מצב שנראה לנו "סטראק" – הוא מיד מבהיר ואומר שמדובר כאן על ענין שהוא "אך ורק למעליותא"!

וכל מי שזכה למעט חינוך חסידותי, ובפרט חינוך של "דור השביעי", יסלוד מסגנון הדיבורים בנוסח "דעת בעלי בתים": "שהרבי ניסה לעשות הכל למנוע זאת, אלא שלדאבוננו לא הצליח בכך".

אחד הדברים הפשוטים והברורים אצל כל חסיד, כפי שנכתב פעמים רבות במדור זה, ובמיוחד ראינו ושמענו זאת שוב ושוב ללא הרף אצל הרבי שליט"א: שרבי הוא למעלה מכל הגבלות העולם, וכל מה שקורה עמו הוא אך ורק ברצונו ובהסכמתו. לגבי רבי אין שום העלם ושום צמצום, הוא יודע הכל ויכול הכל, בהיותו בטל לגמרי וקשור ומאוחד לגמרי ברצונו של הקב"ה אשר מי יאמר לו מה תעשה. ומי שיש לו ספק בזה, אומר הרבי (שיחת כ' מנ"א תש"י) יש לו ספק ב"אנכי ולא יהי' לך"!

גם בהיותו של רבי, אומר הרבי, במאסר ובמצבים שנראים כחולי וכו' – אין לגביו שום עניין של חושך והעלם, והגאולה והרפואה אינה חידוש כלל לגביו. מצדו, לפני י"ט כסלו ואחרי י"ט כסלו זה בדיוק אותו הדבר! ורק משום שעיקר עניינו וכל עניינו הם החסידים והעם, והרי העם רואים מצב של חושך והעלם, לכן נחשב הדבר העלם גם לגביו, והגאולה נחשבת גאולה גם לגביו, אבל הוא מצד עצמו הינו "עשיר בעצם" ולא שייך בו שום ענין של העלם וצמצום (סה"מ מלוקט ח"ה ע' שכ"ד ואילך).

אם הרבי יחליט לגזור שתבוא הגאולה עכשיו, אומר הרבי (ש"פ פינחס תשד"מ), אין שום ספק שהוא יכול לפעול זאת, במכל שכן מזה ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים". ומה שאינו עושה כן הוא מסירות נפש הכי גדולה והכי פנימית ועצמית מצידו, כיוון שרצונו של הקב"ה להחזיק את ישראל עוד רגע בגלות, ושהגאולה תבוא על ידי העבודה שלהם.

ומה שמצינו אצל הרבי דברים שנראים לכאורה שהוא מנסה ומשתדל ומבקש וזועק ונלחם ולכאורה אינו מצליח – מביא הרבי (שיחת ל"ג בעומר תש"י) שהנהגתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הייתה לעשות סימן בסידורו אחרי הספירה דכל לילה, אף שבוודאי לא שייך אצלו שכחה – כי זהו סדר בעבודתו של צדיק, שמעמיד עצמו כאילו בדרגא תחתונה, כדי לפעול שגם מצד דרגא תחתונה לא יהי' שייך מצב של שכחה. וכן בכל עניינים אלו הרבי רוצה ומשתדל ופועל שהעניינים יהיו גם מצד התחתון כפי שהוא בגדריו ובהגבלותיו ולא רק מצד עצמו כפי שהוא למעלה מכל ההגבלות. אבל בכל מקרה, בכל מה שקורה בעולם ופשיטא בכל מה שקורה עמו, הוא יודע הכל מראש ומסכים לכל, והכל מתנהל בדיוק לפי רצונו, שאינו אלא אך ורק רצון ה'.

בדיוק כפי שאנו רואים בעולם דברים שמתנהלים היפך מרצון ה' – עושים עבירות, גונבים רוצחים ושודדים וכו' – הרי לא יעלה ח"ו על דעתו של אף אחד לומר כי הקב"ה רוצה למנוע זאת אבל "נעבעך" אינו יכול ח"ו, וברור ופשוט לכל יהודי מאמין כי ה' יודע הכל ויכול הכל ומי יאמר לו מה תעשה. וכל מה שקורה, גם מה שלכאורה הוא בניגוד גמור לרצונו ולהוראותיו בתורתו, הכל הוא ברצונו ובהנהגתו ובידיעתו, בשביל איזו כוונה פנימית שאינה מובנת לנו – כך בדיוק הוא בנוגע לרבי, שהוא בטל ומאוחד לגמרי לה', וכל רצונו אינו אלא רצון ה', ולכן כל מה שקורה בעולם בכלל ועמו בפרט הכל הוא בהסכמתו וברצונו ובהנהגתו, בשביל איזושהי כוונה פנימית שאינה נגלית לנו.

ולכן ברור ופשוט שהרבי ידע מראש בדיוק כל מה שעומד לקרות, והבטיח והבהיר את הכל, ונתן לנו את ההוראות הברורות איך להתנהג בתקופה זו, וכיצד להסתכל על כל זה בעיני התורה, כפי שהדברים הינם לאמיתתם על פי התורה. הרבי הבהיר כי מתחילה תקופה חדשה לגמרי, ודווקא למעליותא, תקופה בה נסתיימה עבודת הבירורים, סיימו כבר לצחצח את הכפתורים, משיח כבר נמצא ונמצא בגלוי, ולא נותר אלא דבר אחד ויחיד, עבודה מיוחדת "לקבל את פניו של משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את ישראל מן הגלות", וזאת, תוך איזכור שהוסיף בכתב יד קדשו אודות כ"ק מו"ח אדמו"ר שהוא "המשיח היחיד שבדורנו".

הרבי מוסיף ומדגיש – לא מרמז אלא אומר במפורש  – שהעבודה בתקופה זו מוטלת דווקא על העם, מלמטה למעלה, לא לחכות דווקא להוראות מפורשות, אלא להתייגע ולהבין כאילו לבד, והקב"ה נותן כוחות שיהי' "קאי אדעתי' דרבי'", שנבין מה רוצים מאתנו ונפעל בהתאם.

הרבי מקצר מאד בשיחות, לא אומר מאמרים, לא מבאר רש"י ופרקי אבות וכו'. הדבר היחיד אודותיו הוא מדבר ומאריך בו באריכות גדולה מאד וללא הפסק הוא – משיח וגאולה.

מה זה אומר לחסיד – שהרבי תובע מאתנו עבודה אחרת מכל מה שהי' עד עתה. עכשיו אי אפשר להסתפק בלימוד רש"י, רמב"ם, מבצעים וכו' (אם כי ברור ופשוט שחייבים לעשות זאת). עכשיו אי אפשר רק לחכות להוראות מפורשות. דרושה עבודה מיוחדת, עבודה שכל כולה משיח. כפי שנוהג הרבי עצמו שכל מילה שני' בדבריו היא משיח. כפי שהוא מעיד על עצמו שאומרים עליו שהוא "קרייזי" על משיח. דרושה פעולה שלא נצטוינו עלי' במפורש כל כך, משום שהיא צריכה לבוא דווקא מלמטה, מאתנו, משום שהעבודה של "קבלת פני משיח צדקנו" וקבלת מלכותו חייבת לבוא מהעם, שיקרא "יחי המלך" ובכך יפעל את הגאולה. כפי שמסביר הרבי בתחילת תקופה זו (שיחת ב' ניסן תשמ"ח. ומוסיף אפילו שכל מה ש"מרעישים" אודות "עד מתי" הוא מפני שיש בכך גם את העניין של "יחי המלך"). וכדי שיקבלו את מלכותו צריך, כמובן ופשוט, לפרסם את זהותו, כדי שיידעו את מלכותו של מי צריך לקבל.

הרבי מבהיר שלא מדובר על הסתלקות אלא על תקופה מיוחדת עם עבודה מיוחדת המוטלת עלינו לעשות כאילו "בכח עצמנו" ללא שנשמע שיחות ונקבל הוראות על כל צעד ושעל. הרבי מבהיר ומדגיש פעמים אין ספור, החל מחודש שבט תשמ"ח שדורנו זה עובר נשמות בגופים בלי הפסק כלל לחיים הנצחיים שבגאולה השלימה. הרבי מדבר, כאמור, בשיחת ראש השנה תשנ"ב, על מצב שדומה להפליא ל"סטראק", ומדגיש שזה יהי' "אך ורק למעליותא".

בשיחה המפורסמת של ג' שבט תשנ"ב מדבר הרבי אודות אובדן כח הדיבור אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומבהיר בהסבר ארוך ומפורט (בפרט בשיחה המוגהת מש"פ בא) שענין זה, כמו עניין ההסתלקות בכלל, אינו שייך אצלנו, בדור התשיעי (תשיעי בתי"ו, שבו ניתלו המאורות, ללא אפשרות של "נטילה" שוב ח"ו), ובפרט כאשר כבר נשלמו כל הבירורים. שכן דורנו זה הוא "אהרן אחיך", הממלא ומשלים את החסרון שהי' אצל משה רבינו, בגלל שאז עדיין "לא נשלם הבירור", ואילו אצלנו כבר נשלם הבירור. והרבי קורא לכולנו להיות שותפים בעבודתו של דורנו זה, להשלים ולמלא את החסרון שהי' עד עתה.

מה פירושם של דברים? במבט לאחור מבין כל חסיד שהרבי מבהיר לנו מראש שוב ושוב שמה שעומד לקרות אינו "סטראק" במובן הפשוט ולא הסתלקות במובן הפשוט, כי אצלנו עוברים ללא הפסק לחיים הנצחיים. אמנם ישנו מצב בו לא שומעים שיחות ולא מקבלים הוראות, אבל אין זאת אלא כדי שנפעל כאילו "בכח עצמו", ונעשה את המוטל עלינו לגלות את המלך המשיח לעיני כל.

הרבי ידע כל מה שיקרה (גם את הויכוחים בין החסידים וכו'), ולשם כך הוא הבהיר והבטיח הכל מראש, ונתן לנו הוראות מה וכיצד עלינו לעשות עתה כדי להביא להתגלותו בכל רגע. הרבי בוטח בנו ומצפה מאתנו כי אכן נעמוד בנסיון, נדע כיצד להסתכל בעיני התורה על כל מה שקורה, ונעשה את המוטל עלינו מבלי הבט על שום מניעה ועיכוב. והרבי רוצה ותובע, כמובן, שנעשה זאת מתוך אהבה ואחדות אמיתיים, "נהגו כבוד זה בזה", באמת לאמיתו. ויחד עם זה לא לוותר בשום אופן על הנקודה.

והדבר ודאי "אז דער רבי וועט זיכער אויספירן", שהרבי ימלא ויבצע את רצונו, כולל ובמיוחד גם מה שהוא רוצה שאנחנו נעשה, התחתון בכח עצמו כביכול – שנקבל את פניו בפועל ממש ונביא להתגלותו לעין כל תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלימה.