"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:"  (פרק ו', פסוק ח')

החיילים שבים הביתה. קשה לדעת מה יהיה הלאה אך אין ספק, עם ישראל הפך לצוק איתן. אחדות ולכידות חברתית שכמוה לא נראתה כבר מזמן הפתיעה גם את אחרוני הציניקנים. דבר נוסף שהפתיע היה גילויי האמונה הרבים במהלך הלחימה. תמונות רבות של חיילים עטורי תפילין וטלית נפוצו ברחבי הרשת ובואטצאפ, וחיילים שהעידו על עצמם כי מעולם לא הניחו תפילין או התפללו תפילה כלשהי, חשו צורך חזק לעשות זאת דווקא בדרום הבוער.

מדוע?

יש שיגידו שעתות מלחמה מעוררת את הצורך של האדם להאמין במשהו. אבל, למה תפילין??

פרשתנו מסבירה:

בתורה מופיעה מצוות התפילין ארבע פעמים: פעמיים בספר שמות, קודם היציאה ממצרים, ופעמיים בספר דברים, כאשר משה רבינו חוזר על דברי התורה בעבור הדור שעומד להיכנס לארץ-ישראל ואחת מהן בפרשתנו: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך"

אך יש הבדל מהותי בין הפעמיים בספר שמות, לפעמיים אזכור בספר דברים, כאשר בספר שמות מוזכרות התפילין של יד והתפילין של ראש בנשימה אחת  וכעניין אחד: "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך", "והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך", ואילו בספר דברים הן מוזכרות כשני עניינים נפרדים: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך"

מדוע ההבדל?

מסתבר, כי התפילין פועלים שתי פעולות. מדובר במצווה מיסטית ולא ממש ברורה. הבה נאמר ששום שכל אנושי לא היה יכול להגות רעיון כמו טקסט עתיק, הכתוב על קלף ומונח בתוך קופסאות שחורות שעליהן חקוקה אות מסוימת והן כרוכות ברצועות עור על זרועו וראשו של יהודי מידי יום מזה אלפי דורות, עד עצם היום הזה. מצוות תפילין משתייכת לסוגת ה"חוקות" כלומר ציווי שאין לו הסבר הגיוני אך יש לו אפקט ייחודי ורב. הראשון, הוא הטלת פחד על האויב. ממש כך. על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אומרים חז"ל – "אלו תפילין שבראש". כלומר, עצם העובדה שיהודי מניח תפילין על ראשו, מפילה אימה ופחד על אויבי ישראל.

עניין נוסף, שפועלת מצוות התפילין, הוא עניין הניצחון. בהלכה נאמר: "מפני קיום מצוות תפילין ותיקונן, יתקיים באנשי המלחמה 'וטרף זרוע אף קדקוד'". כאן מתבטא כוחן של התפילין תוך כדי מלחמה, והתפילין מסייעות להכות את האויב מכה ניצחת.

ומכאן ההבדל. אפקט הפחד, נקרא לו כך, הוא תנועה רגשית. הראש רואה נתונים, מחשב אותם ומשדר תחושת פחד, שמעוררת פעולות התגוננות. זה מה שפועל התפילין של ראש. התפילין של הזרוע מסייעות בכך, התפילין של יד פועלות שיהיה "וטרף זרוע" והתפילין של ראש גורמות שהמכה תהיה "אף קדקוד".

דבר זה מסביר את ההבדל בין הפעמיים שבהן מופיע הציווי בשמות, לבין הפעמיים בספר דברים, אחת מהן בפרשתנו.

בשעת יציאת מצרים, כאשר הכניסה לארץ-ישראל הייתה צריכה להיות על-ידי משה, היה כיבוש הארץ אמור להיעשות באורח ניסי שלמעלה מהטבע. במצב כזה לא היו בני-ישראל נזקקים למלחמה, ודי היה ב"תפילין שבראש" להפיל אימה ופחד על שונאי ישראל. לכן התפילין של יד והתפילין של ראש מופיעות כעניין אחד.

רק שבינתיים בני ישראל חטאו, ומשה שילם את המחיר. כך מתארת פרשת ואתחנן. לא עמדו לו כל בקשותיו של משה, את הארץ ראה, ואליה לא בא.

היות והוא יודע שהכניסה תהיה על-ידי יהושע, ובני-ישראל יזדקקו למלחמה בדרך הטבע, הוא מציין את הכוח המיוחד של התפילין של יד והתפילין של ראש, כשני עניינים נפרדים – להכות את אויבי ישראל, ולגרום ש"וטרף זרוע אף קדקוד".

שתהיה שלום שבת של שלום שקט ובטוח, לא זמני, אלא סופי בגאולה האמיתית והשלמה מיד ממש!

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי ליקוטי שיחות כרך ט, עמ' 49)