התקיימה הנבואה שאומות העולם טוענים שארץ ישראל שייכת להם

בתחילת פירושו על התורה (שהיא ההתחלה לכל הענינים) אומר רש"י, שכתוב במדרש שיגיע זמן שאומות העולם יטענו שארץ ישראל שייכת להם.

ומן הקל אל הכבד: לכתחילה אומרים שחלק פלוני ופלוני מארץ ישראל שייך להם, ולבסוף אומרים שכל ארץ ישראל שייכת להם.

והם אומרים, שטענתם אינה נגד היושר, חס ושלום, אלא אדרבה, בכך מתבטא הצדק והיושר: מכיון שאסור לעשות שום עוולה ואסור לגזול, אם כן – טוענים הם – "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים"! [שהשבעה גוים הם כללות השבעים אומות].

דהיינו: הם טוענים שאין הם רוצים לקחת משהו או לעשות עוולה, אלא אדרבה: הם אנשים צדיקים, רודפי שלום ורוצים דוקא שלום, ששלום קשור בכך שלא עושים שום עוולה לאדם שני; במילא, טוענים הם כלפי היהודים "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים".

תשובת רש"י לבן חמש למקרא – ארץ ישראל נחלת עולם לעם ישראל

אומר רש"י לתינוק, "בן חמש למקרא", אם יטענו טענה כזו, צריך לענות להם: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". זוהי התשובה של "תורת אמת" – שאם רוצים להציל את פלוני מענין של היפך הקיום שלו, צריכים לדאוג שלא ילך נגד רצון הבורא ש"ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (לבני־ישראל עם קרובו) באופן של "נחלת עולם".

וכאשר יהודים מציגים את הטענה, שמכיון שצריכים לנהוג על־פי צדק ואסור לעשות שום עוולה, איך אומרים שלא ימסרו "אף שעל" – צריכים לדעת שבכך הולכים נגד "תורת אמת" שנקראת "תורת חיים" – הוראה בחיים, כיצד צריכים להתנהג בחיי היום־יום, על־אחת־כמה וכמה בענין שנוגע לרבים.

ואם רוצים להבטיח שלצד שכנגד לא יהיו ענינים מאוד בלתי רצויים – צריכים למנוע מהם ללכת נגד רצון ה׳ שהוא ברא "את השמים ואת הארץ".

יש לומר לגוי את האמת

דוקא כשאומרים לגוי את האמת – מצליחים לפעול שהמענה יתקבל אצלו. אך כשמתחילים לענות לו דברים אחרים – מכיון שהם אינם אמת, ואין בהם את הענין של "אמת מארץ תצמח", לכן אין בהם את הענין שלפני האמת כולם מתבטלים.

ולכן צריכים לענות להם את המענה שרש"י כבר אמר לפני כמה מאות שנים, בשם "רבי יצחק" ועל מנת שיפרסמו מענה זה.

ועד כדי כך שרש"י פרסם זאת בזמנו, בזמן שהיו גזירות הכי גדולות, רתמנא ליצלן, נגד עם ישראל, ורש"י ידע מהו אינו יהודי, והוא הראה כיצד אפשר ליישב דעתו של גוי בטענה על פי תורה.

בזמנו של רש"י הרי היו המסעות [=הצלב] וכו', אז היו כל הענינים שנעשו ליהודים כדוגמת מה שנעשה בדורנו זה בגרמניה, היה לא תהיה – ובכל זאת אומר רש"י לילד "בן חמש": מאחר שיש לך עסק עם גויים, אזי כאשר יאמר לך גוי "לסטים אתם" – כבשתם שטח אדמה מה'קוזק הנגזל' – תענה לו (לא סתם ענינים, אלא) את המענה שנכתב בתורה ש"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", כפי שרש"י מביא בתחילת פירושו על התורה.

הוא הוא זה שיביא את השלום?!…

.. ומענה זה שמביא רש"י בפירושו כמענה לטענת הגוי – אומר רש"י ל"בן חמש למקרא", והוא אומר שזה שייך אליו לא רק כאשר הוא נמצא ב'חדר' או בביתו או ברחוב היהודים, אלא מענה זה עליו לדעת כדי לענות לכל אומות העולם שישאלו אותו.

ומכיון ש"תורת אמת" אומרת שיענו מענה זה, אזי דבר ברור הוא שסוף כל־סוף זה יצליח.

וכמדובר כמה פעמים, כבר נתנו את כל התשובות השונות והמשונות שרק יכולים להיות, חוץ מתשובה אחת ויחידה הכתובה בתורה (ואותה יודע כל אחד, אפילו מי שלא למד בישיבה או ב"כולל" אלא שהלך ל"חדר", ותיכף אמרו לו את המענה שעליו לענות ל(טענת) הגוי. [בפירוש רש"י הנ"ל]. שתשובה זו נדפסה לפני מאות שנים, וכמה וכמה דורות לפני הדפסתה היא כבר היתה בכתב).

ולמרות זאת – זו התשובה היחידה שמתביישים לענות!!

ועד כדי־כך כפול ומכופל חושך הגלות, שבאים המבולבלים וטוענים שהדיבורים על מסירת שטחים מארץ ישראל לגויים הם דרך הצדק והיושר, וזו הדרך שתביא לשלום – בה בשעה שהקב"ה אמר שעל ידי זה עושים את הגוי לגזלן, כי כאשר היהודים מחזיקים בארץ ישראל מקיים הגוי את רצון הבורא ש"נטלה מהם ונתנה לנו", ודוקא מתעקשים לעשות את הגוי לגזלן, שיחזיק בדבר שאינו שלו.

. . ואף־על־פי־כן טוענים שבינתיים נמסור כל מה שהוא רוצה, וכמדובר כמה פעמים, שזה פוגע מיד (לא בעוד כמה שנים) בבטחון ובפיקוח־נפש של כמה וכמה מבני־ישראל.

יהודי שנמצא בהלך־רוח כזה – צועק ואומר שהוא המנהיג של כמה וכמה מבני ישראל והוא הוא זה שצריכים לעשות כפי מה שנראה בעיניו, והוא הוא זה שיביא את השלום!

– לא יתכן שלום של קיימא כאשר הוא בנוי על גזל; ולא יתכן שלום של קיימא כאשר הוא בנוי על ענין שמעמיד בסכנה אפילו יהודי אחד, על־אחת כמה וכמה עניין שמעמיד בסכנה כמה וכמה מבני־ישראל, היה לא תהיה; ולא יתכן שלום של קיימא כאשר לא קיים צד שני שאיתו ניתן לדבר – כיון שעם סעודיה לא מדברים; ועם כל אלה שנמצאים בצד המזרחי [- עירק, אירן וכו']

– לא רק שבפועל לא מדברים איתם אלא הם אומרים שאינם רוצים כלל לדבר איתנו; היחיד שמדבר איתנו זה מי שנמצא בצד המערבי [-מצרים], ואפילו שהוא ידבר ויחתום בשם מי שנמצא בצד המזרחי – אין לזה כל ממשות, ובפרט, שספק גדול אם הוא ידבר ויחתום בשמם.

למעמד ומצב זה קוראים "עצמאות"…

ולמעמד ומצב זה קוראים "עצמאות" – בזמן שזוהי גלות גדולה עוד יותר מהגלות שבה היה נמצא יהודי עני, רחמנא־ליצלן, בישוב קטן ברוסיה או בפולין:

אותו יהודי רעד מגוי, על אחת כמה וכמה מגוי שהיו לו "כפתורים" (כפי שקראו לזה אז) – אבל לפחד הזה היתה סיבה, כי אם היה עולה ברצון הגוי לתת לו מכה לא היה מי שיעצור בעדו.

אבל כעת, מזמינים את הגוי שיבוא ליהודים ויהיה שם 'בעל הבית', ושם 'יתווכחו' איתו, ויאמרו לו: אמנם "אחינו אתה", אתה איש צדק ויושר וטענתך מוצדקת, אבל אין ברירה, אתה הרי מוכרח להבטיח משהו וכו' – אז לכל הפחות תן חיוך… ויתירה מזו: תבטא בדיבור שאתה מרוצה. ותובעים ממך יתירה מזו: תיתן נשק למדינות שמסביב וליהודים תיתן לכל הפחות שליש מזה!

– שידוע לכל, שלאחר כל ההפלאות על כך שנתנו ליהודים כלי נשק, נתנו כמה פעמים ככה לצד שכנגד, רק שלא מספרים על כך; עד שכאשר אחד מאנשי־הצבא פלט מלה בנושא זה (שלא יכולים להכחישה מכיון שזו האמת) – 'מרעישים' על כך שלא היה לו רשות לומר כזה דבר!

מדובר על ענין של פיקוח־נפש – ומתווכחים האם מותר לגלות את־זה, או שצריכים לרמות ש"שלום עליך", ולרמות ששלום של קיימא יהיה על־ידי שימסרו עוד שטח מארץ ישראל, עוד ענין מתורת ישראל, ועוד ענין מבני ישראל!

.. וכמדובר כמה פעמים, זהו ענין של פקוח נפש, שפקוח נפש דוחה את כל הענינים, וגם אינם־יהודים מבינים ענין זה. זה לא חידוש של התורה שעדיין לא נמשך בעולם, אלא גם השבעים אומות אוחזים שענין של פיקוח נפש דוחה את כל החשבונות – ואעפ"כ לא טוענים טענה זו.

(תרגום חפשי משיחת ל"ג בעומר ה׳תשל"ח בפרסום ראשון בלשון הקודש – בעריכת מערכת "יחי המלך" רנו)