פרשת כי תצא – מצוות קלות – שכר גדול

הקראת כתבה
יום חמישי ט׳ אלול ה׳תשע״ד
מדוע ניתן שכר כה מופלג על מצווה פשוטה זו, שאין עימה שום מאמץ או דבקות רוחנית? עונה על כך רש”י: “אם מצווה קלה, שאין בה חסרון-כיס, אמרה תורה ‘למען ייטב לך והארכת ימים’ – קל-וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות”.
מאת נעמה טוכפלד
צהוב אדום

 

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:" (פרק כ"ב, פסוק ו')

 

בפרשתנו, פרשת כי תצא, מופיעה מצוות שילוח הקן. מה עניינה של מצווה זו? אומרת התורה, כי אדם, באם הוא מעוניין בביצים או בגוזלים המונחים בקן, מסיבה כלשהי – עליו לשלח את הציפור האם, כלומר לוודא שהיא לא תהיה שם ולא תצטער על לקיחת הגוזלים, והשכר על מצווה זו הוא עצום. כלשון התורה:

"שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:" (פרק כ"ב, פסוק ז')

 

נשאלת השאלה, מדוע ניתן שכר כה מופלג על מצווה פשוטה זו, שאין עימה שום מאמץ או דבקות רוחנית? עונה על כך רש"י: "אם מצווה קלה, שאין בה חסרון-כיס, אמרה תורה 'למען ייטב לך והארכת ימים' – קל-וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות".

אפשר לומר באופן זהיר, שניתן לחשוב על כמה מצוות קצת יותר פשוטות ולא פרוצדוראליות ולתת לדוגמא את שכרן: מצוות קריאת שמע, נטילת ידיים וכד'. מדוע דווקא מצווה זו מהווה דוגמא למצווה קלה, שאין בה חסרון כיס?

 

עונה תורת החסידות, כי הפניה הנפשית, היא המייחדת את מצות שילוח הקן ממצוות פשוטות אחרות. כלומר, כשאדם מתכנן ממילא לקחת גוזלים או ביצים, לצורך אישוש אוכלוסיית גוזלים מסויימת, הרי האינטרס שלו ברור. הוא לא מפסיד דבר, רק מרוויח ובסופו של יום, מבצע פעולה פשוטה, ומקבל שכר רב. במצוות אחרות, כמו קריאת שמע, עלולים להתעורר קשיים. למשל, כשהאדם טרוד ועסוק באותו זמן בדברים אחרים, והוא צריך לעזוב את עיסוקיו ולקרוא את "שמע" – נדרש האדם להתגבר ולהפסיק את ענייניו לצורך קריאת שמע. כנ"ל ברכות ושאר מצוות שאולי אופן הביצוע הפרקטי הוא קל, אך הכוונה הנפשית הנדרשת, רבה היא.

 

לכן בחרה התורה דווקא במצוות שילוח הקן, מצווה קלה בכל המובנים – אינה דורשת אלא פעולה קלה, אינה כרוכה בקשיים ואין בה חסרון-כיס. ואם במצווה קלה כזאת נאמר: "למען ייטב לך והארכת ימים" – קל-וחומר בשאר מצוות. זה היתרון הראשון.

 

אך כאן תתעורר שאלה נוספת: האם קיום מצווה הוא אינטרס שבצידו שכר? האם זו משימה שנלווה אליה תג שכר מסוים שבגללו מקיימים אותה?

 

נשים לב, כי מיד לאחר מצוות שילוח הקן מופיע הציווי לשים מעקה בזמן בניית בית חדש ולאחר מכן מצוות הקשורות בגידול כרם, שדה, שעטנז (עניין של בדים ובגדים) וכו', ורש"י מסביר כי הסמיכות איננה מקרית: "אם קיימת מצוות שילוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצוות מעקה, שמצווה גוררת מצווה, ותגיע לכרם ולשדה ולבגדים נאים".

 

ובעניין זה אומרים חז"ל : שכר מצווה- מצווה. כלומר, ברגע שבאת לקיים מצווה אחת, אפילו פשוטה וקלה, שאין בה הפסד או מאמץ מרובה – התחלת באנרגיה חיובית שתביא איתה עוד מצווה, ועוד מצווה ועוד. בין לבין שזורים דברים חיוביים שהם גשמיים: בית חדש, כרם, שדה, ביגוד נאה ושאר עניינים שמהווים שיפור במעמדנו הכלכלי, הפיזי והפיננסי.

 

רוצה לומר: כשאדם מתחיל בטוב – אזי פותחים לו צינור של שפע. הבשורה היא שלא צריך ללכת בבומבסטיות. אפשר להתחיל ממצווה קלה ופשוטה, כזו שבהשג ידנו, שהפעולה שלה היא כמו הנפת יד לשילוח הקן, ומשם נגיע לטוב רוחני ולטוב גשמי גם יחד, כפי הראוי שיקרה בדור הזה, דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה.

 

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 133)

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email