כַּאֲשֶׁר הָיָה הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב צָעִיר לְיָמִים, צַדִּיק ״נִסְתָּר״, הוּא הִתְפַּרְנֵס בְּדֹחַק מֵעֲבוֹדָתוֹ כְּבַעַל עֲגָלָה. הָיָה לוֹ סוּס כָּחוּשׁ, רָתוּם לָעֲגָלָה עָלֶיהָ הָיָה מוֹבִיל זֶפֶת אוֹ טִיט עַל מְנַת לְמָכְרָם בָּעֲיָרָה. הָיְתָה זוֹ עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת שֶׁפִּרְנְסָה בְּקֹשִׁי אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְאִשְׁתּוֹ. אִשְׁתּוֹ עָזְרָה לוֹ כְּכָל שֶׁיָּכְלָה וְנָהֲגָה לְהִלָּווֹת אֵלָיו, בְּמַסְּעוֹתָיו בֵּין הָעֲיָרוֹת. אַךְ טִבְעִי הַדָּבָר, כִּי הֵם לֹא עוֹרְרוּ יוֹתֵר תְּשׂוּמַת־לֵב, מֵאֲשֶׁר כָּל זוּג־עֲנִיִּים אַחֵר.

בַּאֲשֶׁר לַסּוּס, הֲרֵי הוּא לֹא הָיָה מִן הַצְּעִירִים בְּיוֹתֵר; יוֹתֵר מִדַּי מָזוֹן לֹא קִבֵּל מֵעוֹלָם, וְכָךְ לֹא יִפָּלֵא, כִּי אַךְ בְּקֹשִׁי סָחַב אֶת הַמַּסָּע הַכָּבֵד שֶׁל הָעֲגָלָה הַמְּלֵאָה טִיט וְחוֹל. לִבּוֹ שֶׁל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל הַיְּצוּר הֶעָלוּב, אוּלָם כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת סוּס חָדָשׁ, לֹא הָיָה לוֹ. עַל כֵּן נָהַג מִדֵּי פַּעַם לָרֶדֶת מֵהָעֲגָלָה וְ״לַעֲזֹר״ קְצָת לַסּוּס, עַל יְדֵי דְּחִיפַת הָעֲגָלָה.

כָּךְ, בְּדוֹחֲפוֹ אֶת הָעֲגָלָה הָרְעוּעָה, הִגִּיעַ פַּעַם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לָעֲיָרָה, שֵׁם גָּר יְהוּדִי עָשִׁיר שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם כְּבַעַל־צְדָקָה גָּדוֹל. שֵׁם הָאִישׁ הָיָה רַבִּי בָּרוּךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיְתָה יְדוּעָה כְּצַדֶּקֶת לֹא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, רָחֵל. רַבִּי בָּרוּךְ זֶה הָיָה מְנַהֵל נִכְסֵי הַפָּרִיץ, שֶׁהָיָה אֲדוֹן הַסְּבִיבָה, וְהָיוּ לוֹ חַיִּים קַלִּים וּנְעִימִים. הוּא וְאִשְׁתּוֹ פִּזְּרוּ צְדָקָה בְּיָד רְחָבָה. הֵם בָּנוּ בִּנְיָן מְיֻחָד לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וְכָל עָנִי שֶׁנִּקְלַע לְשָׁם, קִבֵּל לִינַת לַיְלָה, אֹכֶל וּסְכוּם כֶּסֶף, שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּצוּרָה יְדִידוּתִית.

בְּהַגִּיעַ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לַעֲיָרָה, קִבֵּל אוֹתוֹ רַבִּי בָּרוּךְ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כְּמִנְהָגוֹ עִם הָעֲנִיִּים. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַסּוּס שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִּים אֶחָד גָּדוֹל, הִכְנִיס רַבִּי בָּרוּךְ אֶת הָאוֹרֵחַ לָאֻרְוָה, שָׁם עָמְדוּ סוּסִים אֲחָדִים, שֶׁלֹּא הִתְאִימוּ יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת אֲדָמָה קָשָׁה. "הַשְׁאֵר נָא פֹּה אֶת סוּסְךָ, רַבִּי יְהוּדִי, וּבָחַר לְךָ סוּס אַחֵר" – אָמַר רַבִּי בָּרוּךְ לַבַּעַל שֵׁם טוֹב. "הֵם לֹא יִצְלְחוּ לַעֲבוֹדַת אֲדָמָה, אוּלָם עוֹד כּוֹחָם בְּמָתְנֵיהֶם לִסְחֹב עֲגָלָה כָּזוֹ שֶׁלְּךָ" – הוֹסִיף וְאָמַר.

הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב שָׂמַח לַמַּתָּנָה הַיָּפָה, וְהֶחְלִיט לִשְׁבּוֹת אֶת שַׁבַּתּוֹ אֵצֶל רַבִּי בָּרוּךְ, מַכְנִיס־הָאוֹרֵחַ. לִסְעֻדּוֹת שַׁבָּת הֻזְמַן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל רַבִּי בָּרוּךְ. לְאַחַר סְעוּדַת מְלַוֶּה־מַלְכָּה, הָלַךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְחַדְרוֹ וּבַעַל הַבַּיִת הָלַךְ לִישֹׁן.

אוּלָם, רַבִּי בָּרוּךְ לֹא יָכֹל לְהֵרָדֵם. בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה רָאָה פִּתְאוֹם בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי אוֹר גָּדוֹל בּוֹקֵעַ מֵהַחֶדֶר, בּוֹ הוּא שִׁכֵּן אֶת הָאוֹרֵחַ הֶעָנִי.

בְּחָשְׁבוֹ כִּי, חַס וְשָׁלוֹם, פָּרְצָה שְׂרֵפָה, קָפַץ רַבִּי בָּרוּךְ מִמִּטָּתוֹ, הִתְלַבֵּשׁ מַהֵר וְיָרַד לִרְאוֹת אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ. בְּהַגִּיעוֹ אֶל דֶּלֶת הַחֶדֶר, מִמֶּנּוּ בָּקַע הָאוֹר הַגָּדוֹל, שָׁמַע קוֹל בֶּכִי קוֹרֵעַ לְבָבוֹת. מִבַּעַד לְסֶדֶק הַדֶּלֶת, רָאָה רַבִּי בָּרוּךְ אֶת הָאוֹרֵחַ יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ, אֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ וְהוּא עוֹרֵךְ תִּקּוּן חֲצוֹת, בּוֹכֶה עַל הַחֻרְבָּן וּמִתְאַבֵּל עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. לְיָדוֹ עָמַד יְהוּדִי גְּבַהּ קוֹמָה, בַּעַל זָקֵן לָבָן וְאָרֹךְ, שֶׁהָיָה עוֹטֶה בְּגָדִים לְבָנִים. מֵאָדָם זֶה, שֶׁמַּרְאֵהוּ פְּנֵי מַלְאָךְ, קָרַן הָאוֹר הַגָּדוֹל. פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עַל רַבִּי בָּרוּךְ וְהוּא נָפַל תַּחְתָּיו מִתְעַלֵּף.

כְּשֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵעֶלְפוֹנוֹ, מָצָא אֶת עַצְמוֹ עַל מִטַּת הָאוֹרֵחַ הֶעָנִי. הַזָּקֵן שֶׁהֵפִיץ אֶת הָאוֹרָה, נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ. עַל שֻׁלְחָן קָטָן הֵאִירָה עֲשָׁשִׁית שֶׁהֵטִילָה צֵל אָרֹךְ עַל הַחֶדֶר.

לְאַט־לְאַט הֵבִין רַבִּי בָּרוּךְ אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ. הוּא נָכַח לָדַעַת כִּי הָאוֹרֵחַ הֶעָנִי, אֵינוֹ יְהוּדִי פָּשׁוּט כְּלָל וּכְלָל, כִּי אִם צַדִּיק נִסְתַּר. בִּדְמָעוֹת בִּקֵּשׁ סְלִיחָה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב, עַל כִּי לֹא חָלַק לוֹ עַד עַתָּה אֶת הַכָּבוֹד הָרָאוּי לוֹ. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הִרְגִּיעוֹ וּפָקַד עָלָיו, לֹא לְסַפֵּר לָאִישׁ אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו בַּחֶדֶר הַזֶּה. "מִי הָאִישׁ שֶׁהֵאִיר בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה?" – שָׁאַל רַבִּי בָּרוּךְ אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הֵשִׁיב לוֹ: "מִכֵּיוָן שֶׁזָּכִיתָ לִרְאוֹת אוֹתוֹ, רַשַּׁאי אֲנִי לְגַלּוֹת לְךָ אֶת הַסּוֹד. הָיָה זֶה הַמַּהֲרַ״ל מִפְּרָג. הֵם יוֹדְעִים שֶׁיִּוָּלֵד לְךָ בֵּן, שֶׁתִּהְיֶה לוֹ נִשְׁמַת הַמַּהֲרַ״ל. כֵּיוָן שֶׁאַתָּה וְאִשְׁתְּךָ יְרֵאֵי־שָׁמַיִם, הָעוֹשִׂים הַרְבֵּה מַעֲשִׂים טוֹבִים, וֶהֱיוֹת וְאַתֶּם מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּהֲרַ״ל, זְכִיתֶם לְבֶן בַּעַל נְשָׁמָה גְּבוֹהָה כָּזוֹ. קִרְאוּ לַיֶּלֶד בְּשֵׁם אַרְיֵה־לֵיבּ, עַל שֵׁם הַמַּהֲרַ״ל מִפְּרָג. וַאֲנִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, אֶהְיֶה בַּבְּרִית וַאֲבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד. אוּלָם לְאִישׁ אָסוּר לָדַעַת, מִכָּל מַה שֶׁגִּלִּיתִי לְךָ עַתָּה״.

לְמָחֳרָת נָסַע הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מִשָּׁם בְּעֶגְלָתוֹ שֶׁהָיְתָה רְתוּמָה לַסּוּס הֶחָדָשׁ, אוֹתוֹ קִבֵּל בְּמַתָּנָה מֵרַבִּי בָּרוּךְ.

גְּדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחַת רַבִּי בָּרוּךְ וְאִשְׁתּוֹ, כַּאֲשֶׁר נִתְקַיְּמָה בִּרְכַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְלִתְקוּפַת הַשָּׁנָה נוֹלַד לָהֶם יֶלֶד לְמַזָּל טוֹב. רַבִּי בָּרוּךְ הוֹדִיעַ בְּכָל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּסְּבִיבָה, כִּי הוּא מַזְמִין אֶת כָּל הָעֲנִיִּים, לָבוֹא וְלָקַחַת חֵלֶק בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. וְאָמְנָם הֵחֵלָּה נְהִירָה שֶׁל אוֹרְחִים, עֲנִיִּים כְּבַעֲלֵי־בָּתִּים, מִכָּל יִשּׁוּבֵי הַסְּבִיבָה.

רַבִּי בָּרוּךְ חִכָּה בְּקֹצֶר רוּחַ לְבוֹא הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב. הוּא הִסְתַּכֵּל הֵיטֵב עַל כָּל אֶחָד מֵהָאוֹרְחִים הָעֲנִיִּים, אוּלָם אֶת הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר לֹא רָאָה בֵּינֵיהֶם. בְּרַם הוּא הָיָה מְשֻׁכְנָע כִּי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב יְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ.

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הִתְפַּלְּלוּ שַׁחֲרִית בְּרֹב־עַם וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה עָרְכוּ אֶת הַבְּרִית. לַיֶּלֶד נִתַּן הַשֵּׁם אַרְיֵה־לֵיבּ וְרַבִּי בָּרוּךְ בִּקֵּשׁ אֶת הַקְּרוּאִים לְהִסְתַּדֵּר בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת וּלְבָרֵךְ אֶת הָרַךְ הַנּוֹלָד, שָׁעָה שֶׁיַּעֲבִירוּ אוֹתוֹ בֵּין הַשּׁוּרוֹת.

בְּהַגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל אַחַד הַקְּרוּאִים הָעֲנִיִּים לְבָרֵךְ אֶת הַתִּינוֹק, שָׁמְעוּ הַנּוֹכְחִים בְּרָכָה מוּזָרָה. הֶעָנִי הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ הַיְּמָנִית עַל הָרַךְ הַנִּמּוֹל וְאָמַר: "אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם, כִּי עִנְיַן הַכְנָסָה לִבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא בָּזֶה: כָּתוּב "וְאַבְרָהָם זָקֵן״, פֵּרוּשׁ אָב הוּא אַבָּא, וּפֵרוּשׁ זָקֵן הוּא (גַּם) סַבָּא… וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ נִהְיָה הַסַּבָּא שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. יִתֵּן הַשֵּׁם – הֵרִים אֶת קוֹלוֹ הָאוֹרֵחַ – כִּי אַתָּה תִּהְיֶה סָבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל״.

בִּרְכַּת הֶעָנִי, שֶׁלְּפִי חָזוּתוֹ נִרְאָה כִּיהוּדִי פָּשׁוּט, עוֹרְרָה חִיּוּךְ אֵצֶל הַנּוֹכְחִים. אוּלָם רַבִּי בָּרוּךְ לֹא צָחַק. בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב צִלְצְלָה כָּל הַזְּמַן בְּאָזְנֵי הַהוֹרִים שֶׁהִתְחִילוּ לִקְרֹא לַיֶּלֶד בְּשֵׁם ״זַיְידֶעלֶע״ (סַבָּא). כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ פָּגַשׁ אֶת הַהוֹרִים הַמְּאֻשָּׁרִים, נוֹהֵג הָיָה לִשְׁאֹל אוֹתָם: "נוּ, מָה עוֹשֶׂה הַסַּבָּא'לֶה שֶׁלָּכֶם?" וְכָךְ נִשְׁאַר הַשֵּׁם ״סַבָּא״ לַיֶּלֶד, לְכָל יָמָיו חַיָּיו.

כְּשֶׁגָּדַל הַיֶּלֶד, וְנִהְיָה לְאִישׁ, נִתְפַּרְסֵם כְּצַדִּיק וּבַעַל מוֹפֵת בְּשֵׁם רַבִּי לֵיְבּ מִשְּׁפּוֹלִי, אוֹ "הַסַּבָּא מִשְּׁפּוֹלִי".