אִשָּׁה עֲנִיָּה וְגַלְמוּדָה וְלָהּ בֵּן חַלָּשׁ וְרָעֵב, קִבְּלָה בְּמַתָּנָה בֵּיצָה.

קָרְאָה הָאֵם לִבְנָהּ וְאָמְרָה לוֹ: "רְאֵה נָא בְּנִי, יַקִּירִי, אֵיזוֹ בֵּיצָה קְטַנָּה טְרִיָּה שֶּׁקִּבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה!".

– "רָעֵב הִנְנִי" – בָּכָה הַיֶּלֶד.

– ״חַכֵּה, בְּנִי מַחְמַדִּי, הֵן צָרִיךְ לִחְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עָלֵינוּ לְחַשֵּׁב כָּל דָּבָר בְּרֵאשִׁיתוֹ״, עָנְתָה הָאֵם, ״אָנוּ אֶת הַבֵּיצָה לֹא נֹאכַל עַתָּה, מוּטָב כִּי נְבַקֵּשׁ אֶת הַשָּׁכֵן מִמּוּל לָשִׂים אֶת הַבֵּיצָה שֶׁלָּנוּ בַּמַּדְגֵּרָה שֶׁלּוֹ עַד אֲשֶׁר מֵהַבֵּיצָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת תֵּצֵא תַּרְנְגֹלֶת!״

– ״וְאָז, אִמָּא, נֹאכַל מְרַק עוֹף?!״ שָׁאַל הַיֶּלֶד בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

– ״חַכֵּה בְּנִי, חַכֵּה, הֲרֵי יֵשׁ צֹרֶךְ לַחְשֹׁב עַל ״תַּכְלִית״, מַה יְּהֵא הָלְאָה! גַּם אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת לֹא נֹאכַל אָז, נְגַדֵּל אוֹתָהּ עַד אֲשֶׁר תַּתְחִיל לְהָטִיל בֵּיצִים״…

– ״וְאָז – אִמָּא'לֶה – נֹאכַל כָּל יוֹם בֵּיצָה טְרִיָּה!״ קָרָא בְּגִיל הַיֶּלֶד הָרָעֵב.

– "לֹא, בְּנִי, חַכֵּה מְעַט, תָּמִיד צְרִיכִים לִהְיוֹת זְהִירִים וְלִדְאֹג לֶעָתִיד. לֹא יַקִּירִי, מוּטָב כִּי נֶאֱסֹף אוֹתָם וְנִתֵּן לַתַּרְנְגֹלֶת לִדְגֹּר עֲלֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, יֵצְאוּ אֶפְרוֹחִים רַבִּים!״.

– ״וּלְכָל שַׁבָּת תִּהְיֶה לָנוּ תַּרְנְגֹלֶת!״ מַחְזִיק הַבֵּן אַחֲרֶיהָ.

– "לֹא, בְּנִי, טֶרֶם הִגִּיעָה הַשָּׁעָה עוֹד לְכָךְ, יוֹדֵעַ אַתָּה יַקִּירִי כִּי דּוֹאֶגֶת אֲנִי עֲבוּר עֲתִידֵנוּ, אָנוּ נִמְכֹּר אֶת הַתַּרְנְגוֹלִים, וּבְפִדְיוֹנָם נִקְנֶה עֲגָלָה, אֶת הָעֲגָלָה גַּם לֹא נֹאכַל מִיָּד, אָנוּ נְגַדֵּל אוֹתָהּ עַד אֲשֶׁר גַּם הִיא תִּהְיֶה אֵם לַעֲגָלִים וַעֲגָלוֹת רַבִּים.

אֶת הָעֲגָלִים נְגַדֵּל וְאַחַר כָּךְ נִמְכֹּר אוֹתָם, וּבִשְׂכָרָן נִקְנֶה שָׂדֶה רְחַב יָדַיִם, וְאָז יִהְיֶה לָנוּ שָׂדֶה עִם בְּהֵמוֹת וַעֲגָלִים, תַּרְנְגוֹלוֹת וּבֵיצִים, וְלֹא יֶחְסַר לָנוּ דָּבָר״ סִיְּמָה אִמָּא אֶת דְּבָרֶיהָ.

תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחָה לִטְּפָה הָאֵם אֶת הַבֵּיצָה שֶׁקִּבְּלָה בְּמַתָּנָה וְהִנֵּה נִתְגַּלְגְּלָה הַבֵּיצָה מִתּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא, נָפְלָה עַל הַקַּרְקַע וְנִשְׁבְּרָה…

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה?

– כֵּן, כָּךְ קוֹרֶה לֹא רַק עִם אִשָּׁה גַּלְמוּדָה זוֹ, רַבִּים מֵאִתָּנוּ נִתְקָלִים בָּזֶה הַרְבֵּה בַּחַיִּים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים. חֹדֶשׁ אֱלוּל מִתְקָרֵב, עֲשֶׂרֶת יְמֵי־תְּשׁוּבָה הוֹלְכִים וּבָאִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ מַתָּנָה יָפָה – תְּשׁוּבָה, אֲשֶׁר בָּהּ וְעַל יָדָהּ נוּכַל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשֵׁנוּ – נִשְׁמָתֵנוּ הָרְעֵבָה וְהַצְּמֵאָה.

נִמְצָאִים כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר יַתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת חִשּׁוּבִים וְתָכְנִיּוֹת שֶׁל עֲתִידָם. הֵם יְקַבְּלוּ עַל עַצְמָם לְהִתְפַּלֵּל בַּכַּוָּנָה הָרְצוּיָה, הֵם יַגִּידוּ בְּכָל יוֹם כָּךְ וְכָךְ פִּרְקֵי תְּהִלִּים, סְכוּם זֶה וְזֶה יַקְצִיבוּ כָּל יוֹם לִצְדָקָה וְכֵן הָלְאָה. בֵּינְתַיִם חִישׁ עוֹבֵר וְחוֹמֵק לוֹ הַזְּמַן, וְכָל הָרַעְיוֹנוֹת הַנִּשְׂגָּבִים נִשְׁאָרִים רַק בְּגֶדֶר חֲלוֹם, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מַפְסִידִים אֶת הַכֹּל.

הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית הִיא, כַּאֲשֶׁר נִגָּשִׁים תֵּכֶף וּמִיָּד לָעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת לִגְוֹעַ, חָלִילָה, לַנְּשָׁמָה הָרְעֵבָה מֵרָעָב וּמִצִּמָּאוֹן, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַמַּתָּנָה הַיְּקָרָה הַזֹּאת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הַתְּשׁוּבָה.