בערב ראש השנה תר"ד היה כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' במצב רוח מאוים ביותר. הרבי כבר ידע על התנגדותה של הממשלה – שהוסתה על ידי המשכילים – ללימוד הקבלה ולתנועת החסידות בפרט, וכעיקרון כנגד כל תורת ישראל. באותה תקופה אסרה הממשלה הרוסית להדפיס ספרי קודש וספרי חסידות.

באותו ערב ראש השנה, סיפר ה'צמח צדק', כי בהיותו בפטרבורג נסע אל העיר קרונשטט הסמוכה, על מנת להיפגש עם החיילים היהודיים הרבים שהיו שם. ביקור זה נעשה על פי בקשתם של החיילים.

כשהגיע הרבי למחנה הצבאי, קיבלוהו בחגיגיות מרובה. הבכיר והוותיק שביניהם ניגש להקביל את פני הרבי ואמר:

"רבי, עבדנו ועמלנו רבות בצחצוח כפתורי המדים שלנו, בקשתנו שהרבי יצחצח את נשמותינו התועות" אמר ופרץ בבכי מר, ואחריו שאר החיילים.

באותו ביקור אמר הרבי ה'צמח צדק' מאמר החסידות המבוסס על הפסוק "מחיתי כעב פשעיך".

כמה מהחיילים במקום היו בקיאים בספר התהלים בעל פה, ובשעה שהיו מצחצחים את הכפתורים, היו משננים פרקי תהלים. על כך אמר ה'צמח צדק':

"את הכפתורים מצחצחים ומנקים בחול ובמים. חול זהו אותיות התהלים, ומים – הם הדמעות המכבסות. היום ערב ראש השנה ועל כל אחד לנקות את עצמו באמירת תהלים בדמעות מעומק הלב, ויחד עם כך, מתוך שמחת הנפש".

הגיבו החיילים ואמרו:

"כשכובשים עיר, לא בדמעות כובשים, אלא דווקא בשיר לכת".

לאחר מכן מצב הרוח אכן התרומם, קודם שהלך, נפרד מהם ה'צמח צדק' בברכת "לשנה טובה תכתבו ותחתמו".