הרבי מספר, כי בשנת תרנ"ד גילו חכמי הרפואה עורק חדש במוח. חכמי המדע התפעלו מאד מתגלית זו, וזה הפך לשיחת היום. אחד מבני ביתו של הרבי הרש"ב

סיפר על כך לרבי הרש"ב כשהיה באמצע סעודה.

כשסיים הרבי הרש"ב את הסעודה ואת ברכת המזון, הוציא ספר בכתב יד של אבי סבו, אדמו"ר האמצעי, ספר שנכתב מאה שנים קודם לכן,  והראה לנוכחים שכתוב שם על עורק זה. זהו עורק מלא אדים הנמצא במוח ומתנענע לכל הצדדים, והוא מסייע לזכרון ולהעמקה. כאשר הוא נע לכיוון מוח החכמה הוא מסייע לזכרון, וכשהוא נע לכיוון מוח הדעת הוא מסייע להעמקה. והראיה לכך היא, כשאדם מנסה להיזכר בדבר מה הוא מרים את ראשו, וכשהוא משתדל להתעמק באיזה עניין הוא מכופף את ראשו. הנוכחים ששמעו את הדברים הנקראים מתוך ספר, שנכתב מאה שנה קודם לכן, היו מופתעים מאד. אחד הנוכחים שאל: אם כן, האדמו"ר האמצעי היה פרופסור גדול?… השיב הרבי הרש"ב: אדמו"ר האמצעי לא ידע את זה, כי היה פרופסור, אלא משום שלמד תורה, וליתר דיוק פנימיות התורה. ועל פי תורה יש עורק כזה באדם העליון שבעולמות העליונים, ואם זה קיים באדם העליון ברוחניות, זה קיים גם באדם התחתון הגשמי בעולם הזה, שנברא בצלם האדם העליון ובדמותו. 

(ל"ש ח"ו שיחה לפ' ואתחנן)