בחודש תשרי תשי"ז, ביקר בחצר הרבי החסיד הרב רפאל כהן שליט"א. במהלך החודש כתב יומן ובו התרשמויותיו מהרבי ומהנהגותיו בימים אלה. בין השאר תיאר את סדר התהלוכה שהתקיימה באותה שנה:

ביום א' של ראש השנה, ירד גשם חזק וכולם חשבו כי לבטח כ"ק אדמו"ר שליט"א לא ילך לתשליך, כיוון שמקום אמירת התשליך הוא מהלך של יותר מחצי שעה.

בכל שנה הולכים כולם יחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א בסדר מופתי של שורות שורות וכולם מנגנים, כאשר הילדים הולכים בראש, מאחורי הרבי. מכל קצווי העיר מתקבצים אנשים רבים כדי לראות את המחזה הנהדר. אבל השנה, כיוון שירד גשם חזק, לא הייתה שום סיבה ללכת הפעם.

אולם אחרי תפלת מנחה, והנה רואים את כ"ק אדמו"ר שליט"א יוצא מחדרו בלוויית הרב חדקוב בדרכו לתשליך. מובן שכל אנ"ש והתמימים הלכו אף הם; מבלי להתייחס לגשם השוטף, סודרו שורות שורות וניגנו כתמיד.

כשבאו לגן העיר, מקום הנהר, והנהו סגור – כי בגלל הגשם לא ביקר שם אף אחד וכבר היה מאוחר, ומשום כך סגרוהו. כמה מתלמידי התלמידים ניסו לפותחו באופנים שונים, אך ללא הועיל.

והנה פתאום רואים שכ"ק אדמו"ר שליט"א מטפס על הגדר בכדי להיכנס לפנים הגן, וכשרצו לעזור לו, לא הניח, וכך עלה על הגדר וירד פנימה (כאשר הירידה מהגדר הייתה קשה יותר מהעלייה). מובן שאחרי כ"ק אדמו"ר שליט"א עשו כמותו כולם, זקנים וצעירים. כולם נכנסו פנימה ואחרי אמירת תשליך רקדו ושרו כמו בכל שנה.

כשבאו לאחר מכן כולם לבית הכנסת, נתן הרבי 'משקה' לכל אחד ואחד מההולכים. אחד הנוכחים ביקש אף הוא לקבל 'משקה' והרבי שאלו 'אם הלכת לתשליך משום מה כובעך אינו רטוב?' והלה השיב כי החליף אותו…

(על פי יומנו של הנ"ל, בעיבוד קל)