סיפור ליום כיפור

הקראת כתבה
יום שלישי ו׳ תשרי ה׳תשע״ה
עָיֵף וְרָצוּץ לְאַחַר נְדוּדִים קָשִׁים שֶׁל כַּמָּה יָמִים הִגִּיעַ לִפְנוֹת עֶרֶב לְבֵית כְּנֶסֶת וְנִכְנָס לְשָׁם. וּמַה הִתְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְהוּדִים עֲטוּפִים בִּבְגָדִים לְבָנִים וּמִתְפַּלְּלִים בִּדְבֵקוּת. הָיְתָה זוֹ תְּפִלַּת כָּל נִדְרֵי שֶׁל לֵיל כִּפּוּר. נִרְגָּשׁ וְנִסְעָר לְשֵׁמַע תְּפִלּוֹת אֶחָיו, גַּם הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם רָצָה לְהִשְׁתַּפֵּךְ בִּתְפִלָּה מְתֻקָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, אוּלָם לֹא יָדַע אֵיךְ. צַעֲרוֹ וּכְאֵב לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי הַתּוֹעֶה עָלָה מַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁקָּרַע אֶת הַשְּׁחָקִים.
ענפים תלויים

פַּעַם בְּלֵיל כִּפּוּר כְּשֶׁעָמַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ לָבוּשׁ קִיטְל וְעָטוּף בְּטַלִּית מִתְכּוֹנֵן לִתְפִלַּת כָּל נִדְרֵי, הִבְחִינוּ הַמִּתְפַּלְּלִים שֶׁצֵּל שֶׁל עֶצֶב עוֹבֵר עַל פָּנָיו, דְּבַר מַה הֵעִיק עָלָיו. אִישׁ לֹא הֵעֵז לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל מַה וְּלָמָּה. אַחֲרֵי תְּפִלַּת כָּל נִדְרֵי שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְקֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית, הֻכְרַז עַל הַפְסָקָה. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עָמַד בִּמְקוֹמוֹ שָׁקוּעַ בַּהִרְהוּרִים, וּלְפֶתַע חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב וְנָתַן הוֹרָאָה לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית.

בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר יָשַׁב הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר עִם חֲסִידָיו וְאָז סִפֵּר לָהֶם מַה שֶּׁאֵרַע בְּלֵיל כִּפּוּר:

מַעֲשֶׂה בְּחוֹכֵר יְהוּדִי נְעִים הֲלִיכוֹת שֶׁגָּר בִּכְפָר קָטָן, שֶׁכָּל אַדְמוֹתָיו חָכַר מִבַּעַל אֲחֻזָּה גּוֹי שֶׁהָיָה יְדִיד נַפְשׁוֹ. כָּךְ עָבַד הַיְּהוּדִי אֶת אַדְמָתוֹ בְּשִׂמְחָה עַד שֶׁיּוֹם בָּהִיר אֶחָד נִפְטַר וְהוֹתִיר אַחֲרָיו אִשָּׁה וּבֵן. זְמַן קָצָר לְאַחַר מוֹתוֹ נִפְטְרָה גַּם אַלְמְנָתוֹ מֵרֹב צַעַר, וְכָךְ נוֹתַר הַבֵּן יָתוֹם לְלֹא אָב וָאֵם.

בַּעַל הָאֲחֻזָּה, יְדִידוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל הַחוֹכֵר הַיְּהוּדִי, הֶחְלִיט לְאַמֵּץ אֶת בֶּן יְדִידוֹ גַּם מֵרֹב אַהֲבָתוֹ לִידִידוֹ וְגַם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ יְלָדִים מִשֶּׁלּוֹ. הוּא הִכְנִיס אֶת הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם לְבֵיתוֹ, טִפֵּל בּוֹ בִּמְסִירוּת כְּאִלּוּ הוּא בְּנוֹ יְחִידוֹ וְנִקְשַׁר אֵלָיו בְּחַבְלִי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה. כָּךְ עָבְרוּ עַל הַיֶּלֶד שָׁנִים שֶׁל פִּנּוּק וְאַהֲבָה בְּבֵית הַגּוֹי, כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהוּא יְהוּדִי בֶּן יְהוּדִים. פַּעַם אַחַת, בְּעֵת שֶׁשִּׂחֵק עִם חֲבֵרָיו וְנָפְלָה קְטָטָה בֵּינֵיהֶם, כִּנָּה אוֹתוֹ אַחַד הַחֲבֵרִים “זִ’יד” (=יְהוּדִי), וְעוֹד הוֹסִיף לַעֲקֹץ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ, שֶׁבַּעַל הָאֲחֻזָּה אֵינוֹ אָבִיו, וְכִי נוֹלַד לְהוֹרִים יְהוּדִים. נִבְהַל הַיֶּלֶד וְרָץ לְאָבִיו הַמְּאַמֵּץ בַּעַל הָאֲחֻזָּה וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר. עָנָה לוֹ אָבִיו הַמְּאַמֵּץ: “בְּנִי, מָה אִכְפַּת לְךָ אִם זֶה נָכוֹן?” “אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ כְּמוֹ אָב שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, וְאַתָּה הַיּוֹרֵשׁ הַיְּחִידִי שֶׁלִּי. אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי – כֶּסֶף, זָהָב, שָׂדוֹת וּכְרָמִים – יִהְיֶה שֶׁלְּךָ כְּשֶׁתִּגְדַּל”.

הַיֶּלֶד בִּקֵּשׁ לְדַעַת מִי הָיוּ הוֹרָיו וּמֶה עָשׂוּ. בַּעַל הָאֲחֻזָּה סִפֵּר לוֹ, שֶׁהוֹרָיו הָיוּ יְהוּדִים צַדִּיקִים טוֹבִים וִישָׁרִים, אִתָּם הִתְיַדֵּד, אוּלָם הֵם הָיוּ עֲנִיִּים וְלֹא הִשְׁאִירוּ שׁוּם יְרֻשָּׁה מִלְּבַד סֵפֶר יָשָׁן וְשַׂקִּית בְּלוּיָה.

הַיֶּלֶד הִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹת אֶת הַסֵּפֶר וְהַשַּׂקִּית. וְהִנֵּה לְפָנָיו מַחְזוֹר לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וְטַלִּית יְשָׁנָה בְּתוֹךְ שַׂקִּית.

הַיֶּלֶד פָּתַח אֶת הַמַּחְזוֹר, אוּלָם מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע קְרֹא וּכְתֹב, לֹא הֵבִין מַה כָּתוּב בּוֹ. הוּא גַּם לֹא יָדַע לְמַה מְשַׁמֶּשֶׁת הַטַּלִּית. בְּכָל אֹפֶן חָפַץ בָּהֶם וּבִקֵּשׁ מִבַּעַל הָאֲחֻזָּה לִשְׁמֹר אוֹתָם אֶצְלוֹ.

לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים יָצָא הַיֶּלֶד לְטַיֵּל בַּכְּפָר. בְּדַרְכּוֹ רָאָה יְהוּדִים אוֹרְזִים חֶפְצֵיהֶם וּמִתְכּוֹנְנִים לַנְּסִיעָה. “אַתֶּם נוֹסְעִים לַיָּרִיד?” שֶׁאֶל הַיֶּלֶד. “לֹא, אָנוּ נוֹסְעִים לָעִיר הַסְּמוּכָה לִכְבוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שָׁם עִם כָּל הַיְּהוּדִים” עָנוּ.”מַה זֶּה רֹאשׁ הַשָּׁנָה”? שָׁאַל הַיֶּלֶד. סִפְּרוּ לוֹ הַיְּהוּדִים שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם הַדִּין, וּבוֹ מְבַקְּשִׁים הַיְּהוּדִים מִבּוֹרֵא עוֹלָם שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. הַיְּהוּדִים הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו בָּרַחֲמִים, אוּלָם פָּחֲדוּ מִבַּעַל הָאֲחֻזָּה וְלֹא הוֹסִיפוּ דָּבָר.

הַיֶּלֶד חָזַר לְבֵיתוֹ אוּלָם לֹא מָצָא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ. לִבּוֹ נִמְשַׁךְ לַיְּהוּדִים. הֲרֵי יְהוּדִי הוּא!

בַּלַּיְלָה רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת אָבִיו הָאוֹמֵר לוֹ: “בְּנִי, לְךָ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל עִם הַיְּהוּדִים, וּבוֹרֵא עוֹלָם יִשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתְךָ”.

הִתְעוֹרֵר הַיֶּלֶד בְּסַעֲרַת רְגָשׁוֹת, אוּלָם לֹא סִפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹ לְאִישׁ.

לְמָחֳרָת בַּלַּיְלָה גַּם אִמּוֹ הוֹפִיעָה בַּחֲלוֹמוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, יְהוּדִי אַתָּה! הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. לְךָ אֶל אַחֶיךָ הַיְּהוּדִים, שָׁם מְקוֹמְךָ, עֲדַיִן לֹא מְאֻחָר”!

לְמָחֳרָת כַּאֲשֶׁר בַּעַל הָאֲחֻזָּה יָצָא לְצַיִד… נִצֵּל הַיֶּלֶד אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ כְּדֵי לִפְגֹּשׁ אֶת אֶחָיו הַיְּהוּדִים. הוּא לֹא שָׁכַח לָקַחַת אִתּוֹ אֶת הַטַּלִּית וְהַמַּחְזוֹר שֶׁקִּבֵּל בִּירֻשָּׁה מֵאָבִיו.

עָיֵף וְרָצוּץ לְאַחַר נְדוּדִים קָשִׁים שֶׁל כַּמָּה יָמִים הִגִּיעַ לִפְנוֹת עֶרֶב לְבֵית כְּנֶסֶת וְנִכְנָס לְשָׁם. וּמַה הִתְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְהוּדִים עֲטוּפִים בִּבְגָדִים לְבָנִים וּמִתְפַּלְּלִים בִּדְבֵקוּת. הָיְתָה זוֹ תְּפִלַּת כָּל נִדְרֵי שֶׁל לֵיל כִּפּוּר. נִרְגָּשׁ וְנִסְעָר לְשֵׁמַע תְּפִלּוֹת אֶחָיו, גַּם הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם רָצָה לְהִשְׁתַּפֵּךְ בִּתְפִלָּה מְתֻקָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, אוּלָם לֹא יָדַע אֵיךְ. צַעֲרוֹ וּכְאֵב לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי הַתּוֹעֶה עָלָה מַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁקָּרַע אֶת הַשְּׁחָקִים.

וְהִמְשִׁיךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְהִסְבִּיר: גַּם לִבִּי נִשְׁבַּר מִצַּעֲרוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי, חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא יַעֲזֹב אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. פָּחַדְתִּי שֶׁיֵּלֵךְ לְאִבּוּד. אוּלָם, בְּרוּךְ הַשֵּׁם, פִּתְאוֹם פָּתַח הַנַּעַר אֶת הַמַּחְזוֹר שֶׁבְּיָדוֹ וְאָמַר: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל. הִנֵּה לְפָנֶיךָ כָּל הַמַּחְזוֹר, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיֵּחָשֵׁב לִי כְּאִלּוּ הִתְפַּלַּלְתִּי אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת הָרְשׁוּמוֹת בּוֹ”! כַּאֲשֶׁר סִיֵּם הַיֶּלֶד לוֹמַר דְּבָרָיו שִׁקַּע אֶת פָּנָיו בַּמַּחְזוֹר וּפֶרֶץ שֶׁל דְּמָעוֹת שָׁטַף אֶת פָּנָיו.

חֲסִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הֶאֱזִינוּ לַסִּפּוּר כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם. וּמַה שָּׂמְחוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַסּוֹף הַטּוֹב שֶׁל הַסִּפּוּר, וְלָדַעַת שֶׁהַיְּהוּדִי הַתּוֹעֶה הִגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה.

סִפּוּר זֶה נֶחְרַט בְּזִכְרוֹנָם שֶׁל הַחֲסִידִים, וּבְכָל פַּעַם שֶׁנִּזְכְּרוּ בּוֹ, הִרְהֲרוּ וְהִתְפַּלְּלוּ: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲרֵי אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ כְּאוֹתוֹ נַעַר תּוֹעֶה! גַּם אָנוּ אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים לְהִתְפַּלֵּל וּלְכַוֵּן אֶת הַכַּוָּנוֹת הַטְּהוֹרוֹת שֶׁל הַתְּפִלּוֹת. הֵא לְךָ הַסִּדּוּר כֻּלּוֹ, בּוֹ מְצוּיוֹת כְּבָר כָּל הַתְּפִלּוֹת וּבְתוֹכָן גְּנוּזוֹת כָּל הַכַּוָּנוֹת. אָנָּא הַשֵּׁם, קַבֵּל אֶת תְּפִלּוֹתֵינוּ הַנּוֹבְעוֹת מֵעֹמֶק הַלֵּב וּבָרֵךְ אוֹתָנוּ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה”.

פרסום תגובה חדשה

test email