על עבודת הכהן ביום הכיפורים אחת בשנה אנו קוראים ב"סדר העבודה" במוסף של יום כיפור וכל פעם מתרגשים ומתפעלים מחדש, ואומרים "אשרי עין ראתה כל אלה".

לא נוכל לפרט כאן את כל "סדר העבודה", אבל ברור שהיתה זו חויה עצומה לכל עם ישראל ובודאי לכהן הגדול שזכה להיכנס לפני ולפנים!… לקודש הקודשים!…

ובכניסתו להיכל קודש הקדשים [כשהקטורת בידו והוא לבוש בגדים טהורים (מצנפת בראשו ואבנט במתניו) וצורתו כצורת הכהן שלמעלה, ונקרא שמו מיכאל, ורוח הקודש שורה עליו ופניו בוערות כלפידים וזוהרים כחשמל והבל פיו כשרפים ולשונו כחרב חדה] הוא שומע את קול כנפי הכרובים הפרושות למעלה, כשהכרובים מקישים את כנפיהם. וכאשר היה מקטיר את הקטורת, הוא מבחין ששכך קול כנפיהם ובלחש נדבקו.

ודאי היו אלה רגעי מתח לכהן הגדול ולעם ישראל. עם ישראל בחוץ התפללו ברתת ובזיע וקיוו שהכהן הגדול יצא מקודש הקודשים בשלום, והכהן הגדול עשה עבודתו בחרדת קודש וציפה לאות משמים שעבודתו תהיה רצויה ומקובלת. וכשהביט בענן הקטורת שמעל הכפורת וראה שהענן עולה ומיתמר, עד שפונה למעלה ונעשה כאשכול, אז ידע שנתכפר לישראל ונתקבלו מעשיו, ככתוב: ״אשכול הכופר דודי לי" (שיר השירים א, יד). והכל נעשה בשקט בשקט, בלחש ובלי שום פתחון פה (על פי מדרש תנחומא תצוה טו).

ואכן, אם הכהן זוכה (על פי הזהר הקדוש אחרי מות סז, א), מרוב הנחת והשמחה למעלה, נמשכה השמחה אף לקודש הקודשים, ויצא רצון של אור המתבסם מריחות של הרי אפרסמון הטהור שלמעלה והתפשט בקודש הקודשים וכאשר נכנס הריח בבית נקבי החוטם של הכוהן הגדול התיישב לבו. וכאשר העשן שבתחילה כיסה את הארון המשיך להיתמר עד שכיסה את כל חלל קודש הקדשים, אז ידע הכהן הגדול שזו עת רצון בשמים.

ובהגיע עת רצון זו הואיל הכהן הגדול לפתוח בתפילה ברצון ובשמחה. ובהתפללו שוב נשאו הכרובים כנפיהם כבתחילה והיו מזמרים.

*

זכה הכוהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים, מקום שנאמר עליו "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד" (לא אדם ולא מלאך). כי שם הכהן הגדול לא היה בבחינת אדם, שם הוא הגיע לדרגה גבוהה כל כך שלמעלה ממלאך, ולא היתה לו שום מציאות עצמית, אלא רק נשמתו שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, היינו, הקב״ה בעצמו. וכמו שמסביר ה"פרי צדיק" (עיוהכ״פ), שלכהן הגדול בכניסתו לקודש הקדשים לא היה שום גוף מהעולם הזה. היתה לו התפשטות הגשמיות לגמרי ונשארה בו רק בחינת נשמה (נר ה' נשמת אדם).

ומסביר הזוהר הקדוש (במדבר רא, ב), שבכניסתו של הכהן הגדול לקודש הקדשים ונתפשט מכל גשמיות והיה רק כנשמה בלא גוף, ולא היה בכלל אדם, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נכנס עמו. לכן אומרים: "אישי כהן גדול" – "אישי" מלשון "אש", "אש אוכלה", אש הנשמה בלי גוף. ומסביר הזוהר חדש (בראשית לב, ב), ש"לפני ולפנים" הוא דוגמת גן עדן. וכשנכנס הכהן לשם באימה ביראה ברתת בזיע בנקיות בטהרה, נכנס בנשמה ולא בגוף.

ולמי שעדיין מתקשה להבין את זה, מוסיף המדרש ומספר על שמעון הצדיק, שבשנה שמת ידע והודיע על כך. וכששאלו אותו מנין הוא יודע, ענה, שבכל שנה היה זקן לבוש לבנים ומעוטף לבנים שהיה נכנס ויוצא עמו ובאותה שנה נכנס עמו ולא יצא עמו. ואמר רבי אבהו על כך, ומי יאמר שאדם היה והלוא הקדוש ברוך הוא בעצמו היה נכנס עמו ויוצא עמו.   

ומכל האמור מובן, שאין רשות לשום אדם וגם לא למלאך להיכנס לקודש הקודשים, אלא רק לכהן הגדול שביום הכיפורים התעלה למדרגה שלמעלה ממלאך, והקדוש ברוך הוא מלווה אותו. ומאחר שהיה ללא גוף וללא מציאות, התגלתה בו רק הנשמה שהתאחדה באחדות גמורה עם הקדוש ברוך הוא.

מכאן אפשר אולי להבין את הסיפור המפורסם על רבי ישמעאל בן אלישע, שפעם אחת כשנכנס להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראה אכתריא-ל י-ה ה' צבאות יושב על כסא רם ונשא, פונה אליו בבקשה "מדהימה": ישמעאל בני, ברכני, השיב לו רבי ישמעאל בן אלישע: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו לאות הסכמה.

*

אשרי חלקו של הכהן הגדול שבזכותו יש שמחה בעליונים ואף בתחתונים.

אין לשער את השמחה בצאת הכהן הגדול מקודש הקודשים, שאז כולם יודעים שנתקבלה תפילת הכהן הגדול. שנתכפרו החטאים, אף החמורים כשנים כשלג הלבינו. ומה נכבד היה הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, כאשר זיו השכינה עיטר את ראשו, וכראות העם את זיו השכינה על ראשו היו עומדים באימה וביראה, כורעים ומשתחוים ואומרים: אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלקיו.

*

אמנם בימינו איננו זוכים לראות את הכהן הגדול במלוא הדרו, ואנו מסתפקים בקריאת סדר העבודה ובגעגועים העזים לבית המקדש. אולם בכל זאת גם אנו זוכים לדבר נפלא ביום כיפור. אנו זוכים לגילוי עצם הנשמה המקושרת ומאוחדת עם עצמותו ומהותו של ה' יתברך.

לכן אנו מתפללים ביום כפור חמש תפלות, שהן כנגד חמש דרגות הנשמה, נפש רוח נשמה חיה ויחידה, כאשר המטרה היא לגלות את עצם הנשמה, שהרי בתפלת נעילה מתגלה בחינת היחידה, (במיוחד שיום הכיפורים עצמו מסייע להתקשרות עצם הנשמה עם העצמות). ולכן בתפילת נעילה "עם ישראל וקוב"ה בלחודוהי". הוא והם לבד ואין שום זר אתם.

בהתקשרות כזו מתגלה התוקף הבלתי מוגבל של הקשר המיוחד של ישראל עם הקדוש ברוך הוא. עד כדי כך, שגם כשעשו היפך רצונו, מכל מקום (על ידי התשובה והכפרה) הם נעשים מרוצים לפניו יתברך כאילו לא חטאו מעולם. ולמעלה מזה, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו. כי עבודת בעלי תשובה היא למעלה מסדר והדרגה! עבודת בעלי תשובה היא בחילא יתיר! בעלי תשובה עולים מעלה מעלה עד שמגלים את בחינת היחידה! עד שמתגלה הקדוש ברוך בעולם! עד שנשלמת הכוונה העליונה לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים.

אם כן, כל יהודי דומה לכהן גדול, כל יהודי מקומו בקודש הקודשים, שכמו שעם ישראל הם כגוף אחד שלכן כולם אומרים אותו נוסח של וידוי, כך עם ישראל הם באחדות אחת עם הקדוש ברוך הוא. לכן לעתיד לבוא כל יהודי יוכל להיכנס לקודש הקודשים בכל עת כי שם מקומו האמיתי.

גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ומשיח צדקנו בראשנו.