בנימין הצדיק

הקראת כתבה
יום שני י״ב תשרי ה׳תשע״ה
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲרֵי כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁ”כָּל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא”, שֶׁלָּכֶן נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן יְחִידִי. וַהֲרֵי הַתּוֹרָה תּוֹרַת חַיִּים תּוֹרֶת אֱמֶת! אָז אֵיךְ יִתָּכֵן, שֶּׁתַּנִּיחַ אֶת בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק לָמוּת וְעוֹדֶנּוּ צָעִיר לְיָמִים? וַהֲרֵי בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק הִצִּיל אֶת הָאַלְמָנָה וְשִׁבְעַת יְלָדֶיהָ הַיְּתוֹמִים מֵרָעָב!
סגול באמצע

 

 

בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מְמֻנֶּה עַל קֻפַּת הַצְּדָקָה בָּעִיר

רַבִּי בִּנְיָמִין הָיָה אִישׁ שֶׁעָסַק כָּל יָמָיו בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְנוֹדַע לַכֹּל בְּכִנּוּיוֹ בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק! וּבִהְיוֹתוֹ יָשָׁר וְנֶאֱמַן יְרֵא שָׁמַיִם הַמְּדַקְדֵּק בַּמִּצְווֹת, מִנּוּ אוֹתוֹ לְגִזְבָּר הָאַחֲרַאי עַל קֻפַּת הַצְּדָקָה שֶׁל הָעִיר. נְדִיבֵי לֵב רַבִּים תָּרְמוּ כֶּסֶף רַב לְקֻפַּת הָעִיר, וְרַבִּי בִּנְיָמִין קִבֵּל מֵהֶם אֶת הַכֶּסֶף כְּדֵי לְחַלְּקוֹ לְנִזְקָקִים.

וְהִנֵּה שָׁנָה אַחַת הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת קָשָׁה. הַמָּזוֹן הַמּוּעָט שֶׁנּוֹתָר לִמְכִירָה הָיָה יָקָר מְאֹד, וְלָעֲנִיִּים לֹא הָיָה כֶּסֶף לִקְנוֹת אֲפִלּוּ כִּכַּר לֶחֶם. בְּלֵית בְּרֵרָה נִגְּשׁוּ הָעֲנִיִּים אֶל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וּבִקְּשׁוּ עֶזְרָתוֹ. מוּבָן שֶׁרַבִּי בִּנְיָמִין עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁיָּכֹל לַעֲזֹר לָעֲנִיִּים. אוּלָם בִּגְלַל הַתְּקוּפָה הַקָּשָׁה נִתְדַּלְדְּלָה הַקֻּפָּה בְּעוֹד הוֹצָאוֹת הַקֻּפָּה רַבּוּ עַד מְאֹד. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִתְרוֹקְנָה הַקֻּפָּה לַחֲלוּטִין, וְלֹא נִשְׁאַר בָּהּ אַף לֹא פְּרוּטָה אַחַת.

 

בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק עוֹזֵר לָאַלְמָנָה וְלַיְתוֹמִים

יוֹם אֶחָד הוֹפִיעָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבֵּי בִּנְיָמִין אַלְמָנָה עֲנִיָּה מְרוּדָה חִוֶּרֶת וְחַלָּשָׁה שֶׁבְּקֹשִׁי יָכְלָה לָלֶכֶת. נִגְּשָׁה הָאַלְמָנָה לְרַבִּי בִּנְיָמִין כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ וְאָמְרָה:

רַבִּי, אַתָּה חַיָּב לְפַרְנֵס אוֹתִי וְאֶת שִׁבְעַת בָּנַי הַיְּתוֹמִים! כֻּלָּנוּ רְעֵבִים לְלֶחֶם. אָנָּא, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, תֵּן לִי כֶּסֶף לִקְנוֹת לֶחֶם אוֹ קֶמַח.

שָׁמַע בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק אֶת דִּבְרֵי הָאַלְמָנָה, נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה וְאָמַר:

לָמָּה לֹא בָּאתָ קֹדֶם לָכֵן, כַּאֲשֶׁר הָיָה עוֹד מְעַט כֶּסֶף בַּקֻּפָּה! מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ? עַכְשָׁו הַקֻּפָּה רֵיקָה!

אוּלַם הָאִשָּׁה לֹא וִתְּרָה וְהִמְשִׁיכָה לְהִתְחַנֵּן בְּקוֹל חָנוּק מִדְּמָעוֹת:

רַבִּי, אַתָּה חַיָּב לְפַרְנֵס אוֹתִי, שֶׁאִם לֹא כֵן, אֲנִי וְשִׁבְעַת בָּנַי לֹא נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת! אֵין לָנוּ אֹכֶל בַּבַּיִת, הַכֹּל אָזַל מִזְּמַן. אֲנַחְנוּ רְעֵבִים וְחַלָּשִׁים וְלֹא נוּכַל לְהַחְזִיק מַעֲמָד אֲפִלּוּ עוֹד יוֹם אֶחָד. לָכֵן הִגַּעְתִּי עַד הֲלוֹם!

הֵבִין בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק שֶׁחַיֵּי הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ נְתוּנִים בְּסַכָּנָה! אָסוּר לְהַנִּיחָם לָמוּת בָּרָעָב…

וְאָז הֶחְלִיט בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק, לְהִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְלַחְלֹק עִם הָאִשָּׁה אֶת פִּתּוֹ הַדַּלָּה. וְכֵן עָשָׂה כָּל זְמַן שֶׁהַקֻּפָּה הָיְתָה רֵיקָה.

 

חָלְפָה שְׁנַת הָרָעָב

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר חָלְפָה שְׁנַת הַבַּצֹּרֶת וּבִמְקוֹמָהּ בָּאָה שְׁנַת בְּרָכָה שְׁנַת שָׂבָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ בְּרַחֲמָיו הוֹרִיד גְּשָׁמִים וְהָאֲדָמָה הֵנִיבָה תְּבוּאָה וּפֵרוֹת. לְכֻלָּם הָיָה מָזוֹן בְּשֶׁפַע גַּם לָעֲנִיִּים כְּמוֹ הָאַלְמָנָה וִילָדֶיהָ.

 

בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק נִצָּל בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה

עָבְרוּ שָׁנִים וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק עוֹדֶנּוּ צָעִיר לְיָמִים חָלָה בְּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה. כֻּלָּם הָיוּ חַסְרֵי אוֹנִים כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲזֹר לוֹ. גַּם טוֹבֵי הָרוֹפְאִים לֹא מָצְאוּ מָזוֹר לְמַחֲלָתוֹ. וְהַמַּחֲלָה הוֹסִיפָה לְהַכּוֹת בְּרַבִּי בִּנְיָמִין עַד שֶׁנָּטָה לָמוּת.

רָאוּ הַמַּלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם מַה שֶּׁאֵרַע לְבִנְיָמִין הַצַּדִּיק וְלֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל זֹאת, פָּנוּ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְחִנָּה וְאָמְרוּ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲרֵי כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁ”כָּל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא”, שֶׁלָּכֶן נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן יְחִידִי. וַהֲרֵי הַתּוֹרָה תּוֹרַת חַיִּים תּוֹרֶת אֱמֶת! אָז אֵיךְ יִתָּכֵן, שֶּׁתַּנִּיחַ אֶת בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק לָמוּת וְעוֹדֶנּוּ צָעִיר לְיָמִים? וַהֲרֵי בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק הִצִּיל אֶת הָאַלְמָנָה וְשִׁבְעַת יְלָדֶיהָ הַיְּתוֹמִים מֵרָעָב!

שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דִּבְרֵי הַמַּלְאָכִים וּפָסַק לְהוֹסִיף לְבִנְיָמִין הַצַּדִּיק עוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת חַיִּים כְּמִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶן נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה.

 

(על פי בבא בתרא יא א)

פרסום תגובה חדשה

test email