רַק בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה יִשְׂרָאֵל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב כַּאֲשֶׁר אָבִיו אֱלִיעֶזֶר, צַדִּיק נִסְתָּר, שָׁכַב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. וּבָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל חַיָּיו קֵרֵב אוֹתוֹ אָבִיו אֵלָיו מִתּוֹךְ אַהֲבָה רַבָּה וּדְאָגָה עֲצוּמָה. בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתָיו הֶחְזִיק בְּיָדוֹ וְהִבִּיט בּוֹ בְּחֶמְלָה. גַּם הַבֵּן הַקָּטָן דָּאַג לְאָבִיו אוּלָם לֹא הָיָה בְּכוֹחוֹ לַעֲזֹר לוֹ.

אָב וּבֶן מַבִּיטִים זֶה בָּזֶה בְּאַהֲבָה וּבְרַחֲמִים וְשׁוֹתְקִים.

וְהִנֵּה הִתְאַמֵּץ אָבִיו לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו. דְּבַר מָה חָשׁוּב יֵשׁ לוֹ לוֹמַר לִבְנוֹ הַקָּטָן, אֵיזוֹ צַוָּאָה, צֵידָה לַדֶּרֶךְ, מֶסֶר לַחַיִּים: בֵּן יָקָר שֶׁלִּי, אַל תִּפְחַד מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. תִּירָא רַק מִבּוֹרֵא עוֹלָם!

הָאָב נָח מְעַט וְהִמְשִׁיךְ: הִשְׁתַּדֵּל לֶאֱהֹב כָּל יְהוּדִי בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאוֹדְךָ בֵּין צַדִּיק בֵּין רָשָׁע, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה.

הַצַּדִּיק סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, עָצַם אֶת עֵינָיו, וְנִשְׁמָתוֹ עָלְתָה לַמְּרוֹמִים.

לְאַחַר זְמַן קָצָר הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ גַּם אִמּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְכָךְ נִשְׁאַר הַיֶּלֶד יָתוֹם לְלֹא אָב וָאֵם, וְרַק צַוָּאַת אָבִיו הִמְשִׁיכָה לְהַדְהֵד בְּאָזְנֵי הַיֶּלֶד בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו: אַל תִּפְחַד מִשּׁוּם דָּבָר… אֱהֹב כָּל יְהוּדִי… צַוָּאָה שֶׁהָיְתָה נֵר לְרַגְלָיו וְהֵפִיחָה בּוֹ כֹּחוֹת.

וְכָךְ לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַיֶּלֶד אֶת לִמּוּדָיו בַּחֶדֶר, עָזַב אֶת הָעֲיָרָה שֶׁבָּהּ גָּדַל וְיָצָא לְלֹא פַּחַד לְחֵיק הַטֶּבַע לִיעָרוֹת סְבוּכֵי עֵצִים, טִיֵּל בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת הַסְּמוּכִים לְמַעַיְנוֹת מַיִם חַיִּים בֵּין צִפּוֹרִים וּבַעֲלֵי חַיִּים אֲחֵרִים. וּבְכָל מָקוֹם אֵלָיו הִגִּיעַ, נָשָׂא עֵינָיו לַמָּרוֹם וְשִׁבֵּחַ לְמִי שֶׁבָּרָא אֶת כָּל אֵלֶּה, ושָׁם בְּחֵיק הַטֶּבַע גַּם לָמַד תּוֹרָה בְּקוֹל רָם וּבְשִׂמְחָה וְקִבֵּל הַשְׁרָאָה לְגִלּוּי סוֹדוֹת בַּתּוֹרָה.

כַּאֲשֶׁר גָּדַל הָפַךְ לְצַדִּיק גָּדוֹל וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל: יִשְׂרָאֵל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב (הַבֶּעשְׁ"ט).

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה:

הַצַּוָּאָה שֶׁנָּתַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִבְנוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מַתְאִימָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁאֵין לְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר וּמִשּׁוּם אָדָם, כִּי רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַהֵל אֶת כָּל הָעִנְיָנִים בָּעוֹלָם, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, וְכָל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה הוּא רַק בְּהַסְכָּמָתוֹ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. וְכִי מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?…

לָכֵן אָנוּ צְרִיכִים לִירָא רַק מֵהַשֵּׁם. לִשְׁמֹר תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו, וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו שֶׁיִּשְׁמֹר עָלֵינוּ.

כְּמוֹ כֵן, עָלֵינוּ לֶאֱהֹב כָּל יְהוּדִי וּלְקָרֵב אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם וּלְתוֹרָתוֹ, כִּי כָּל יְהוּדִי הוּא אָחִינוּ מַמָּשׁ. כָּל הַיְּהוּדִים הֵם "גּוּף אֶחָד", "נְשָׁמָה אַחַת". כֻּלָּם "בָּנִים לִמְקוֹם". לָכֵן מִתּוֹךְ אַהֲבַת הַשֵּׁם אָנוּ אוֹהֲבִים גַּם אֶת בָּנָיו – עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.