סוד ה' ליראיו

"וה' אמר: המכסה אני מאברהם?!"…
הקב"ה ברוב ענוותנותו חפץ בנבראיו
ודן אתם בעניינים העומדים ברומו של עולם כאילו הם בעלי ערך שוה לו.
הוא נמלך בצדיקים ("נשמות ישראל") אם לברוא עולם.
הוא התייעץ עם המלאכים אם לברוא אדם.
ולאחר הבריאה הוא עושה דיון עם הצדיקים לגבי הענשת החוטאים,
כמו בפרשתנו "פרשת וירא" בה הוא דן עם אברהם אבינו מה יהיה על סדום.

"סוד ה' ליראיו", "סוד ה'" הוא עניין המילה.
ערלה היא המסך המבדיל בינינו לבין הקב"ה,
וכאשר אנו מסירים את הערלה,
נעלמים המסכים המפרידים בינינו לבין הקב"ה,
ונמשך גילוי הוי' דלעילא.
אברהם אבינו, שעמד בכל הנסיונות, זכה להסיר את הערלה וההעלם,
ולדבר עם הקב"ה פנים אל פנים.
והקב"ה שואל: "המכסה אני מאברהם?!"… האם יש דבר המפריד בינינו?!…

ושמרו דרך ה'

וזוהי רק ההתחלה כי אברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום…
ולא די בזה שמעשה אבות סימן ונתינת כח לבנים,
אלא הוא יצוה את זרעו עד סוף כל הדורות לשמור את "דרך ה'" –
הן לימוד תורה והן קיום מצוות,
הן המשכה מלמעלה למטה והן העלאה מלמטה למעלה ("אור חוזר").
ש"דרך ה'" כמו כל דרך בגשמיות,
היא ממוצע המחבר שני מקומות הרחוקים זה מזה בתכלית.
וכדרך המלך הנמשכת ממקום מושב המלך לכל מרחבי המדינה,
הן לעיירות הגדולות והן לעיירות הקטנות עד לפינה הכי נדחת.
וכשיש ריחוק במקום וריחוק במעלה עד לריחוק שבאין ערוך,
הדרך היא המקשרת למקום מושב המלך אף את הפינה הנידחת ביותר.

הקב"ה היושב בשמים ברא עולם תחתון שאין תחתון למטה ממנו,
אבל הוא הקדים רפואה למכה וברא דרך להגיע אליו.
הוא המשיך קו מאור האין סוף הנקרא בשם דרך,
ועל ידי הקו יש המשכה מ"אור האין סוף" לעולמות;
מחיצוניות הקו, ששרשו מ"מלכות אין סוף",
נמשך "אור האין סוף" להוות את העולמות;
ומפנימיות הקו, ששרשו מ"תפארת הנעלם",
נמשכים הגילויים של "אור האין סוף" בעולמות.

ומהי הדרך העולה בית א-ל?…
התורה והמצוות (שהן דרך הוי'),
הממשיכות בעולם את בחינת "שמו הגדול" – "שם הוי'"!
ומגלות את "עצמות אור האין סוף" (שלמעלה מבחינת "סובב" ו"ממלא"),
בחינת "תפארת הנעלם" שלמעלה מ"מלכות אין סוף"!
ועל ידי זה נשלמת תכלית הכוונה העליונה לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים,
כאן בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

תכלית הבריאה – דירה לה' בתחתונים

תכלית הבריאה היא מעל לטעם ודעת,
נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים! דירה לעצמותו ממש!
וכמו אדם הדר בבית חבירו בכל עצמותו כפי שהוא דר בביתו,
הקב"ה חפץ לדור בעולמנו זה ("בית חברו") בכל עצמותו.
וכדי שיוכל לדור בעולמנו אנו צריכים להכין את העולם לכך;
כי "דירה בתחתונים" אינה רק גילוי "אור האין סוף" בעולם שאינו מוכן…
העולם מוכרח להתבטל לפני העליון להזדכך ולעלות כדי להיות כלי לקבלת האור,
אף שגם לאחר גילוי "עצמות אור אין סוף" הוא נשאר תחתון.

דרך ה' היא דו כיוונית

אם כן, "דרך ה'" ככל דרך יש בה גם הליכה וגם חזרה,
לא רק המשכה מלמעלה למטה ("הליכה"),
אלא גם זיכוך והעלאת התחתון שיהיה כלי להמשכה ("חזרה").
ושני עניינים אלו ההמשכה מלמעלה והעלאת המטה
נעשים על ידי לימוד התורה וקיום המצוות.
בלימוד תורה שהיא חכמתו של הקב"ה ממשיכים את "עצמות אור האין סוף"
בשכל האדם – שכל אנושי המלובש במוח גשמי,
(בפרט כשלומדים בעיון שאז מתאחדים עם התורה ביחוד נפלא שאין כמוהו,
עד שנקראת על שמו של הלומד).
ובקיום מצוות מבררים את העולם ומעלים אותו מעלה מעלה,
בפרט כשמעשה המצוות הוא באופן של "אתכפיא" (כפיה עצמית).

לעשות צדקה ומשפט

כל המצוות נקראות צדקה, וצדקה צריכה להיות במשפט.
וכמו בצדקה שאדם צריך לשפוט עצמו ולהיזהר מן המותרות,
שצריך לכלכל דבריו במשפט, ולשמור לעצמו רק מה שהכרחי לחיי נפשו,
כדי לתת השאר לצדקה;
כך את כל המצוות (הנקראות "צדקה") יש לקיים במשפט ובאתכפיא (כפיה עצמית).
ורק כך אפשר לברר את התחתון ולהעלותו, עד שייעשה כלי לגילוי אלוקי.

חשיבות עבודת התחתונים להמשכת אלוקות – מעשה גדול!

יכולנו לחשוב שמכיון שה' הוא כל יכול,
יוכל להמשיך את השפע גם בתחתון שאינו כלי,
כי מי יאמר לו מה תעשה?!…
אלא שדא עקא! אם התחתון אינו כלי ראוי להמשכה,
אין הוא יכול להתעצם עם האור ובמילא חסר גם בהמשכה.
והרי אנו שואפים לשלימות ההמשכה של "אור האין סוף",
שתימשך ללא הגבלה בכל מקום גם במקום הכי תחתון;
ולא עוד אלא שתימשך ותחדור בכל פרטי המקום עד שתתעצם אתו.
על כן עלינו לזכור, שההתעצמות היא דוקא כשהתחתון נעשה כלי לגילוי אלוקי;
ודוקא כשהבירור הוא בדרך של אתכפיא, זה מגיע ל"עצמות".
זוהי מעלת מעשה המצוות ולכן אמרו חז"ל: "מעשה גדול!"
ש"מעשה" מלשון "כפיה" (בירור התחתון!)
מגיע עד "ההעלם העצמי" שלמעלה מכל ההמשכות והגילויים.

בעבודת ה' של אלפי שנים מברר עם ישראל את העולם התחתון ומזכך אותו,
וכיום אנו עומדים הכן לקראת סוף הדרך בבירור התחתון עד לשלימות ההמשכה.
ברוך ה', על ידי שמירת תורה ומצוות המשכנו דברים נעלים ביותר,
כשהתכלית היא המשכת "עצם הרצון" ו"עצם התענוג".
לעתיד לבוא כשהגילוי האלוקי יהיה בשלימותו תתגלה מעלת המעשה – מעשה גדול!
שמעורר וממשיך את "אור האין סוף", כמו שהוא למעלה מהתלבשות ב"חכמה" ("תלמוד"),
יתירה מזו, יתגלה העילוי של המעשה גופא, שמגיע ל"עצם ההעלם"
שלמעלה גם מ"אור האין סוף" הנמשך על ידו.

ועל כן שואל הקב"ה: "המכסה אני?!" –
האם אני מכסה את בחינת "עצם ההעלם" של אור האין סוף מאברהם?!…
בודאי לאברהם נתגלתה בחינה זו כי היה ראוי לכך,
אברהם אבינו עשה את עבודתו בבחינת "אור חוזר" מלמטה למעלה,
וגם את בניו ואת כל בני ביתו חינך בדרך זו.
לכן ה' מתגלה אליו ברצון ובחיבה ("כי ידעתיו"),
עד שגילה לו את בחינת "עצם התענוג" הנעלה מגילוי "עצם הרצון".
לכן כבר עכשיו אנו זוכים לגילוי "עצם הרצון", ולעתיד לבוא יתגלה "עצם התענוג",
כי על ידי המשכת וגילוי "עצם ההעלם", גם הגילויים יהיו באופן נעלה יותר.

עד שכל הנמצאים שלא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו,
יכירו את בוראם ויהללוהו וישבחוהו בשירה העשירית,
והקב"ה ימשיך לברואיו חסד רב בתוקף ובתגבורת מהקצה העליון ביותר
עד למטה מטה לתחתון שאין תחתון למטה ממנו.
שאז בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש
יתגלה העילוי של העלאת התחתון… מעשה גדול!…

(על פי מאמר הרבי ל"פרשת וירא" שנת תשל"ז)