מבוא הפרק

בהמשך לפרק הקודם בו הוסבר כיצד יהודי שחטא בכריתות ומיתות בית דין או מיתה בידי שמים ממשיך לחיות עד חמישים או ששים שנים שכל זה בא בעקבות המצב שנשמתו התלבשה בתוך הגוף משם הוי"ה ברוך הוא, והנשמה נמשלה לחבל שחלקו העליון נמצא ומקושר למעלה ואינו נכרת בעונותיו של היהודי ואילו קצהו השני המתלבש בתוך הגוף חי בזכות הרשימו בלבד.

אך כל זה כשבית המקדש היה קיים ואז היו ישראל במדרגה עליונה אבל עתה שיצאו ישראל לגלות ושכינה עימהם, יכולה להיות השפעה לנשמת היהודי מהיכלות הקליפות ולכן יהודי אינו נכרת ממש בחמישים או ששים שנה אלא ניתן לו החיות מהקליפות ליותר זמן. אלא שחסרון זה בהיותן מקושרים דרך הקליפות והסטרא אחרא מאפשר גם לתקן את המצב ביותר משך זמן.  

סוד גלות השכינה

אמנם, זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה, כשהייתה השכינה שורה בישראל בבית המקדש, ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק על ידי נפש האלוהית לבדה, מבחינת פנימיות השפע שמשפיע אין סוף ברוך הוא על ידי שם הוי"ה ברוך הוא, כנזכר לעיל (פרק ד').

אך לאחר שירדו ממדרגתם, וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה, כמו שכתוב: בישעיה פרק נ' פסוק א' כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם: דהיינו שירדה השפעת בחינת ה"א תתאה הנזכר לעיל (בפרקים ד-ה), ונשתלשלה ממדרגה למדרגה למטה מטה, עד שנתלבשה השפעתה בעשר ספירות דנוגה, המשפיעות שפע וחיות, על ידי המזלות וכל צבא השמים והשרים שעליהם, לכל החי הגשמי שבעולם הזה, וגם לכל הצומח, כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: בראשית רבה פרשה י' אות ו' "אמר רבי סימון "אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל וכו'" מלמעלה המכה בו ואמור לו גדל". ואזי יכול גם החוטא ופושע ישראל לקבל חיותם לגופם ונפשם הבהמיות כמו שאר בעלי חיים ממש, כמו שכתוב: תהילים פרק מט' פסוק יג' וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: ואדרבה ביתר שאת ויתר עז, על פי המבואר מזוהר הקדוש פרשת פקודי, (חלק ב' דף רלו' עמוד ב') שכל שפע וחיות הנשפעות לאדם התחתון בשעה ורגע שעושה הרע בעיני השם במעשה או בדיבור או בהרהורי עבירה וכו', הכל נשפע לו מהיכלות הסטרא אחרא המבוארים שם בזוהר הקדוש.

והאדם הוא בעל בחירה אם לקבל השפעתו מהיכלות הסטרא אחרא, או מהיכלות הקדושה שמהם נשפעות כל מחשבות טובות וקדושות וכו', כי (קהלת פרק ז' פסוק יד') בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים וכו'. עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה: והיכלות הסטרא אחרא מקבלים וינקים חיותם מהתלבשות והשתלשלות השפע דעשר ספירות דנוגה, הכלולה מבחינת טוב ורע, היא בחינת "עץ הדעת" וכו', כנודע ליודעי ח"ן. (ראשי תיבות – חכמה נסתרת או חכמת הנסתר) בזמן בית המקדש כששרתה השכינה בישראל היו ישראל במדרגה עליונה ביותר מבחינה רוחנית ושום השפעה לא יכלה לבוא עליהם מצד הטומאה והסטרא אחרא ולכן כשיהודי היה חוטא היה נכרת נפשו משורשה ולכן לא היה יכול לחיות יותר מחמישים או ששים שנה.

אך לאחר שיצאו ישראל לגלות וגלתה שכינה עימהם כמו שכתוב "בפשעיכם שולחה אמכם" ואמכם זהו השכינה שגלתה עימהם ושולחה להשפיע ולקבל שפע ממקום אחר ירדו עם ישראל במדרגתם והפכו כבהמות נדמו וכשם שהבהמות והחי והצומח הכל באשר לכל מקבלים חיותם מקליפת נוגה גם ההשפעה המגיעה לישראל בגלותם ירדה להשתוות למדרגת הבהמה המקבלת חיותה מקליפת נוגה.

ואדרבה ההשפעה הבאה מהקליפות היא השפעה חזקה יותר ובעלת עוצמה יותר מפני שבצד הקדושה הכל הולך בסדר והשתלשלות בבדיקה תמידית אם מגיע השפע או לא מגיע וכמה מגיע כדי שההשפעה לא תהיה יותר ממה שהמקבל מסוגל לקבל אבל בקליפות מפני שאין הם פנימיות רצונו יתברך אלא בחיצוניות וכמו על דרך משל מתוך הכרח לכן זורק להם הקדוש ברוך את כל השפע הנדרש להם ויותר ורק כדי שלא יצטרכו לדון אתם בבקשות חוזרות ונשנות על מה שמגיע להם.

ואף על פי כן שזה הסדר בעולם בזמן גלות השכינה שההשפעה מגיעה מהקליפות האדם הוא בעל בחירה ויכול לבחור לקבל את השפע והחיות שלו מצד הקדושה ולא חס ושלום מצד הקליפות על ידי שלא יחטא ועל כל פנים ישוב בתשובה שלימה.

משיכה בחבל

והנה "יעקב חבל נחלתו" כתיב, על דרך משל, כמו החבל שראשו האחד למעלה וראשו השני למטה, אם ימשוך אדם בראשו השני, ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון כמה שאפשר לו להמשך.

וככה ממש בשורש נשמת האדם ומקורה מבחינת ה"א תתאה הנזכר לעיל (בפרק ה'), הוא ממשיך ומוריד השפעתה על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסטרא אחרא כביכול, שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו. ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה, לכן הוא נטל חלק בראש, ודי למבין. וזהו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: במשנה מסכת אבות פרק ד' משנה טו' רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וכו' וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. "בידינו" דוקא, כלומר בזמן הגלות אחר החורבן. וזהוי בחינת גלות השכינה כביכול, להשפיע להיכלות הסטרא אחרא אשר שנאה נפשו יתברך. וכשהאדם עושה תשובה נכונה, אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו, כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה. וזהו תשוב ה"א תתאה, מבחינת גלות, וכמו שכתוב: דברים פרק ל' פסוק ג' וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: כלומר עם שבותך, וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: בתלמוד מסכת מגילה דף כט' עמוד א' "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שגלו שכינה עמהן שנאמר (שמואל א' פרק ב' פסוק כז' וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה: גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר (ישעיה פרק מג' פסוק יד' כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם:) ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר (דברים פרק ל' פסוק ג') וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: "והשיב לא נאמר וכו'". אלא ושב מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגלויות. וחוזר רבנו למשל החבל ומוסיף פרט נוסף במשל. והוא אם החבל בעל שני קצוות כשקצה אחד ראשו למעלה וקצהו השני נמצא למטה הרי שהתחתון יכול לגרור את העליון אליו במשיכת החבל כלפי מטה ואם כן כשאדם חוטא הוא גורר את העליון כלפי מטה להיכלות הסטרא אחרא.

וככה ממש ברגע שהאדם חוטא הוא גורר לבחינת גלות את השכינה להורידה להיכלות הסטרא אחרא והוא יותר גרוע מסוד גלות השכינה. שבסוד גלות השכינה נמשך כוח לעשר ספירות דקליפת נוגה שמהם נמשך קיום העולמות והעולמות מקבלים השפעה מהם וזהו על ידי כלל ישראל. אך בחטאו של היהודי באופן פרטי הוא מוסיף חטא על פשע בהורידו את בחינת גלות השכינה להיות ממשיכה חיות לקליפות והסטרא אחרא אשר שנאה נפשו יתברך.

ולא עוד אלא שהוא נוטל חלק בראש מפני שבגללו נמשכה החיות לקליפות ועל זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה במשנה במסכת אבות שאין בידנו לא משלוות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים כלומר אין אנו רשעים השלווים ונהנים מקבלתם חלק בראש ואין לנו את ייסורי הצדיקים הממרקים ומנקים הנפש ואנו נמצאים במצב שלא זה ולא זה לרשעים ושלוותם אין לנו אפשרות להגיע ולצדיקים וזכותם לא נגיע. 

ולא רק באופן השלילי יכול להיות המצב שיגרור התחתון את העליון יכול אף להפך לטובה שהעליון יגבר ויגרור התחתון כלפי מעלה. ולכן בסוד גלות השכינה היורדת לגלות יחד עם ישראל עמו יש באפשרות החוטא הפרטי בעצמו לפועל גאולה בשכינה על ידי היותו שב בתשובה שלימה ונכונה ומחזיר את העטרה ליושנה וזהו פירוש המילה תשובה אותיות תשוב ה' להשיב את הה"א תתאה למקומה ולמנוע המשך השפעת חיות לקליפות והסטרא אחרא.

סיכום הפרק

בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה והשכינה שרתה בישראל בבית המקדש היו מקבלים חיותם רק על ידי הנפש האלוהית לבדה.

אך לאחר שירדו ממדרגתם וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה, אזי ירדו ונדמו לבהמות וכשם שכל בעלי החיים והבריאה מקבלים חיותם מעשר ספירות דקליפת נוגה כך גם ישראל מקבלים חיות גופם ונפשם משם והבחירה בידם לקבל השפעתם מהיכלות הקליפות והסטרא אחרא או לקבל חיותם מצד הקדושה.

אך יעקב חבל נחלתו וכמו שבמשל החבל כשיש לו שני קצוות קצה אחד למעלה וקצהו השני למטה יכול הקצה התחתון למשוך ולהוריד את הקצה העליון למטה ולא עוד אלא שהוא מקבל בראש כי הוא הגורם להמשכת וירידת ההשפעה לבחינת גלות השכינה בתוך היכלות הסטרא אחרא אשר שנאה נפשו יתברך.

אך כשאדם עושה תשובה נכונה אזי מסלק מהם השפעתם ומחזיר את ההשפעה מבחינת הה"א תתאה לשורשה וזהו לשון תשובה אותיות תשוב ה"א.

סיפור חסידי לפרק

מידי שנה בשנה מתכנסים כל סוחרי הסוסים ליריד מיוחד בו עוסקים במסחר ובקניית סוסים, בדרך כלל אנשי הסוסים הם אנשים העוסקים בכל השנה בבהמות ואינם עסוקים בקדושה וברוחניות כך שבדרך כלל ישנם בין הסייסים אנשים ארציים ורחוקים מקדושה וטהרה.

ביריד כזה האווירה היא של התפארות כל אחד מציג את סוסו שהשקיע בו, ישנם סוסי מרוץ וישנם בהמות בעלי כוח רב המיועדות לשאת משאות כבדים. וכל נושאי השיחה ניסוב סביב הסוסים ושיטות הטיפול והגידול שלהם. ולמרות שהימים הם שלהי הקיץ וחודש אלול בפתח רוב הציבור היהודי עסוק כולו בקדושה וטהרה ימי חשבון נפש ואמירת סליחות ואלה עסוקים בענייניהם הגשמיים והבהמיים.

לא רבי ישראל הבעל שם טוב הרועה הנאמן של ישראל יניח ליהודים אלו להתעסק בגשמיות ולא להתרומם מהארציות טפח אחד כלפי מעלה לרוחניות וקדושה. ולכן בחר לו רבנו ישראל הבעל שם טוב להופיע ביריד ולקרב ליבם של ישראל לאבינו שבשמים.

בערבו של יום המסחר שהיה מוצלח ביותר התכנסו אנשי הסוסים בבית מרזח להרים כוסית לשמוח בשמחת הצלחתם ומכאן הדרך להוללות קצרה ביותר. לבית מרזח זה נכנס הבעל שם טוב ופנה לסוחרים אנא הסבירו לי מה הבדל בין סוס לסוס?.

הסייסים בחיוך קל על שפתיהם משל נדים הם לתמימותו של ההלך הזר מנסים להסביר להלך הזר כי סוס טוב בעל כוח רב שיכול לרוץ שעות רבות ללא הפסקה שווה מאה אדומים זהב לעומתו סוס כחוש וזקן שבקושי יצלח אולי לגרור איזה עגלת קניות קטנה. ושוויו בהתאם.

הקשה הבעל שם טוב אבל חברה כשסוס מהיר ורץ כחץ טועה בדרכו ועד שהוא יגלה את טעותו הוא כבר יספיק להתרחק מרחק עצום מהדרך הנכונה?

כאן עצרו לפתע כל הסייסים והבינו כי יש ממש בטענה זו והבינו שההלך הזר מנסה להעביר מסר רוחני חשוב וצריך להעלות ממדרגת בהמיות למעלה מהקרקע. שתקו כולם והתבוננו בדבריו.

ורבנו הבעל שם טוב מתבונן כי זז משהו בלבותם וממשיך בדבריו: בכל זאת ישנה מעלה גדולה בסוס מהיר וחזק כי כשהוא מגלה את טעותו הוא גם מסוגל לתקן במהירות וחפזה ולחזור לדרך האמת ודרך הישר!!!.

ובהמתנה קצרה להתבוננות כי נקלטו דבריו. ממשיך רבנו הימים ימי חודש אלול ימי סגולה לתשובה וסליחה. נשמתכם הטהורה זועקת שובו מהר ותקנו את הטעון תיקון!!!.