תסעי לאמריקה שם יהיו לך ילדים…

בירושלים כולם הכירו אותה בשם "באבע קווין". היא זכתה להקים משפחה גדולה ומפוארת, כאשר מאות מצאצאיה פזורים בכל רחבי תבל. היא עצמה נפטרה בשנת תשמ"ג בהיותה בגיל 111 שנה, לאחר שבגיל 80 החליטה לעלות לארץ הקודש.

סיפור הקמתה של משפחת קווין, והגירתה לאמריקה לפני מאה שנים בדיוק, נעוצה בהוראה ובברכה מדהימה שזכתה "באבע קווין" לקבל מכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שגם בירך אותה במפתיע באריכות ימים ושנים טובות. מדור לדור מועבר הסיפור בקרב בני המשפחה אודות הברכה שזכתה הסבתא לקבל מהאדמו"ר מליובביץ'.

דמות מיוחדת הייתה הסבתא קווין, אישה צנועה וחסודה שכל ימיה התעסקה בצדקה וחסד. את משפחתה הענפה היא הקימה באמריקה של הימים ההם, לפני כמאה שנה, ולמרות שבאמריקה של אותם ימים היה קשה מאוד לחנך ילדים לתורה ומצוות, זכתה לחנך את צאצאיה לתורה ויראת שמיים.

*     *     *

דבורה לאה, נולדה בשנת תרל"ג, בעיר דווינסק, עירו של הגאון הרגצ'ובי. המשפחה הייתה מגזע חב"ד. בגיל צעיר התייתמה מאביה, ואימה נשארה לבד, מטופלת בילדים רכים. אחד ה'בעלי בתים' בעיירה הסמוכה, שהיה גם קרוב משפחתה, החליט לעשות חסד עם האלמנה הטרייה, והחליט לפרוש חסותו על המשפחה ולכלכל אותה כראוי.

הילדה דבורה מרים הייתה הגדולה מכולם. כאשר הגיע עונת השידוכים, חלמה האם שבתה דבורה מרים, תתחתן עם תלמיד חכם מופלג. זו למעשה הייתה שאיפת חייה של האמא והבת.

ההשגחה הפרטית כנראה רצתה אחרת. בעל הבית שהכניס את המשפחה לביתו, הפציר שהבת דבורה מרים, תינשא לבנו שהגיע לפרקו. הוא אמנם היה בחור ירא שמיים, אך עסק במסחר יחד עם אביו. במשפחה לא ידעו איך 'לעכל' את ההצעה. כאשר מחד הבת חלמה לקבל חתן תלמיד חכם, ומאידך, קשה היה להם לסרב להצעתו של בעל הבית שנהג בהם מנהג הכנסת אורחים וכלכל אותם במשך השנים.

בסופו של דבר החליטה האם לשדך את הבת לבנו של בעל הבית, זלמן משה קווין, בשל הכרת הטוב שרחשה לו.

ההחטלה לדידה לא הייתה פשוטה. במסורת המשפחה מספרים, כי השידוך היה טעון רגשות. לילה לפני החתונה ישבה הבת דבורה מרים ובכתה על שלא זכתה לקבל חתן תלמיד חכם. בלית ברירה השלימה עם המצב.

לאחר החתונה עברו בני הזוג להתגורר בעיר דווינסק, והיו שכניו של הגאון הרגצ'ובי.

*     *     *

עשר שנים לאחר החתונה, לא זכו בני הזוג להיפקד בפרי בטן. חמש הפלות ל"ע, עברה מרת דבורה מרים קווין, הרופאים לא ידעו לתת מזור לבעיה הקשה. רבים מידידותיה של דבורה מרים קווין, יעצו לה להתגרש ולנסות להקים חיים חדשים, לאחר שכל הטיפולים לא צלחו.

בצר לה, החליטה להיוועץ עם הגאון הרגצ'ובי, שהיה המרא דאתרא החסידי של העיר, כפי שהייתה מפנה אליו את כל שאלותיה.

כאשר פנתה לגאון הרגצ'ובי בשאלה מה לעשות, בעיקר כאשר חברותיה לוחצות עליה להתגרש, ענה לה הגאון לאחר מחשבה, כי שאלה כזאת אינה שייכת אליו, אלא לרבי, והוא הציע לה לנסוע לליובאוויטש, ולשאול בעצתו של הרבי הרש"ב.

בלב כבד ובחששות מרובים החליטה לנסוע ולהיוועץ ברבי הרש"ב.

כאשר נכנסה לחדרו הק' של הרבי הרש"ב, ישב הרבי ועיין בספר. לפי המסורת המסופרת במשפחה, הרבי הרש"ב אפילו לא הרים עיניו, והמשיך לעיין בספר. עוד בטרם הספיקה לפצות את פיה ולהגיד את אשר על ליבה, אמר לה הרבי: "מה שאנשים אומרים שאת צריכה להתגרש, אין זה נכון! משנה מקום, משנה מזל. תיסעו לאמריקה, ושם יהיו לכם ילדים". קודם צאתה הוסיף ובירכה: "תזכי לאריכות ימים".

בכך תמה היחידות עם הרבי הרש"ב.

דבריו של הרבי נפלו על בני הזוג קווין כרעם ביום בהיר, שכן אמריקה באותם ימים היתה בגדר "לגלות את אמריקה…" אולם הם הבינו שמדובר בהוראה ובברכה שמיימית של הרבי, ועליהם לבצע את העניין למרות הקשים  הכרוכים בדבר. 

*     *     *

סיפור המעשה התחולל בשנת תרס"ד, בדיוק לפני מאה שנים. גב' קווין חזרה לעיר מגוריה דווינסק, וחיש מהר התפשטה השמועה בעיר,  שבני הזוג עומדים להגר לאמריקה הרחוקה במצוות הרבי מלויבאוויטש. הגאון הרגצ'ובי אף הוא בירך את בני הזוג בשעה שנפרדו ממנו. כולם המתינו לראות כיצד יפול דבר.

בימים ההם הנסיעה לאמריקה הייתה בגדר שאלה על עתידה היהודי של המשפחה, שלא לדבר על הקשיים החומריים שנצבו בפניהם.

בשנת 1905 הגיעו בני הזוג לארה"ב, ושם בנו מחדש את ביתם מחדש בשכונת ווילמסבורג. ברכתו של הרבי הרש"ב התגשמה במלואה. בתוך פרק זמן קצר מאז בואם לאמריקה, נולדו לבני הזוג שלוש בנות ושני בנים. 

הקשר בין משפחת קווין לליובאוויטש נמשך גם באמריקה. משפחת קווין היתה ממתפללי בית הכנסת 'צמח צדק' בווילמסבורג. במשפחה עצמה, למרות שהצאצאים לא נותרו חב"דניקים, השתיירו כמה ממנהגי חב"ד. הם המשיכו במסורת להתפלל בסידור תהלת ה'; אחרים שמרו על זיקה עם חב"ד באמצעות נוסח קשר בתפילין, או על ההידורים המיוחדים של ספח. 

מבחינת השמירה על הצביון היהודי באמריקה הקפואה, חינכה הגב' קווין את ילדיה במסירות נפש על טהרת הקודש. היא פתחה כעין תלמוד תורה לילדיה, ובהמשך התלמוד-תורה צמח למוסד גדול ואדיר ממדים הידוע כיום בשמו "תורה ודעת", ומנוהל עד היום על ידי אחד מצאצאיה הרב נתנאל קווין, ה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים.

במשפחה מספרים על מאבקים קשים ומרים שניהלה האם לשמירת מסורת יהדותם של ילדיה, תוך חירוף נפש, ואכן זכתה לכך שכל ילדיה שומרים תורה ומצוות.

*     *     *

בשעת תרפ"ז נפטר בעלה, הרב זלמן משה קווין, מדלקת ריאות חריפה. רעייתו המשיכה לגדל את ילדיה במסירות נפש.

לאחר פטירת בעלה עברה לגור בספרינג וואלי, עיירה קטנה ליד מונסי. באמריקה הייתה נודעת בצדקותה המופלגת. מידי יום הייתה פותחת את בית הכנסת, ואומרת תהילים במשך כל שעות היום, ומתעסקת בצרכי צדקה.

לעת זקנותה, בתחילת שנות היו"ד, כאשר התקרבה לגיל 80, החליטה לעלות לארץ הקודש, כיוון שלא רצתה להיות נטל על הילדים ובני המשפחה. בחשאי ומבלי שאף אחד ידע, הכינה את כל המסמכים הדרושים, ארזה את חפציה, וביום בהיר אחד עלתה לארץ הקודש, והתגוררה בבתי וורשא בירושלים.

גם בעיר הקודש, בין נשים צדקניות רבות, בלטה בצדקותה ובמעשי החסד הרבים שלה כפי שנהגה בארה"ב. היא הייתה מחלקת צדקה ומתרימה יהודים למטרות צדקה נעלות. אחד מנכדיה, ר' זלמן דויטש, מספר שגם בירושלים המשיכה לפתוח את בית הכנסת בו התפללה מדי יום. בשכונת בתי וורשא בה התגוררה, היא הייתה מתפללת במניין של החסידים. היא הקפידה כל ימיה  להתפלל בסידור האריז"ל, ורבים ממנהגי חב"ד השתמרו במשפחה למרות שצאצאיה לא נשארו בחב"ד.

בתחילת שנות ה-60 שברה את אגן הירך, ומאז התפללה במניין 'הפרושים' שהיה סמוך לביתה.

סיפור מעניין זוכר הרב זלמן דויטש אודות הפריז'דר הראשון  שקנה לה בנה הרב נתנאל כאשר הגיע לבקר אותה בירושלים בתחילת שנות ה-50. בימים ההם פריז'דר היה מצרך נדיר ביותר ויקר המציאות בארץ ישראל. לשנה הבאה, כאשר הגיע בנה לביקור נוסף, גילה לתדהמתו שהפריז'דר שקנה לאימו לא נמצא. היא סיפרה שנתנה אותו להכנסת כלה. הבן החליט לקנות לאמו פריז'דר נוסף, אבל הפעם בתנאי שזה נשאר שלו, והוא נותן לה רשות רק להשתמש בזה…

הנכד  ר' זלמן דויטש, מספר שהסבתא הייתה מדברת הרבה על הגאון הרגצ'ובי וסיפרה שהם היו גרים דלת ליד דלת, וכל שאלה, קטנה כגדולה, הם היו שואלים אותו.

*     *     *

גם ברכתו הנוספת של הרבי הרש"ב על אריכות ימים, התקיימה בה בצורה מופלאה ביותר. "באבע קווין" נפטרה בירושלים בגיל 111 שנים במוצאי יום ראשון של סוכות תשמ"ג (מאה שנה בדיוק מאז אמר הרבי הרש"ב את המאמר הראשון 'כתר יתנו לך'). עד יומה האחרון, הייתה צלולה בדעתה, והיתה מקפידה להתפלל מידי יום שלש תפילות בבית הכנסת.

היא הכירה היטב את כל צאצאיה שביקרו אותה. מפליא שגם בניה זכו לאריכות ימים. אחד מבניה, חיים זאב קווין,  נפטר לפני חודשיים בהיותו קרוב לגיל 90. 

תורה מחזרת על אכסניה שלה. הסבתא קווין זכתה שאחד מצאצאיה, הרב דניאל כהן, התקרב לחסידות חב"ד, ומשמש כיום בשליח הרבי מלך המשיח בחברון. הרב כהן, הוא נכד בנה ר' חיים זאב קווין.

מבחינתו של הרב דני כהן, מדובר בסגירת מעגל היסטורי, שכן הוא זכה לכהן כשליח בחברון, שם השקיע הרבי הרש"ב – שנתן לה את הברכה – כוחות ומאמצים רבים לבניית היישוב החב"די בעיה"ק חברון.