סיפר רבי שלום דובער, כ"ק אדמו"ר הרש"ב:

בקיץ תרל"ט הזדמנו לליובאוויטש גדולי החסידים רבי שמואל דובער מבוריסוב, רבי גרשון בר מפאהרהאר, ורבי חיים דובער מקרמנצ'וג, – שם התעכבו שבועיים ימים. בזמן זה התוועדו מספר פעמים ובכל פעם ישבו שעות ארוכות וחזרו על מאמרים, שיחות וסיפורים ששמעו מזקני החסידים.

אחד הדברים שעליהם נסובה אחת השיחות, היה אודות ניגון ישן שהיו החסידים הראשונים מנגנים בראשית שנות נשיאותו של אדמו"ר הזקן. אולם חמש-שש שנים לאחר שעלה בנו, רבי דובער, על כס הנשיאות, ציווה להפסיק לנגנו ברבים חוץ מיחידי סגולה שהמשיכו לנגנו בהטעמה ובערבות מיוחדת. מטבע הדברים עם הזמן התמעטו יודעי הניגון עד שנשכח ואבד.

מסתבר, כי ניגון זה חובר בראשית שנות נשיאותו של הבעל-שם-טוב והוא מורכב משלוש בבות המכוונות כנגד שלושה עולמות – בריאה, יצירה ועשיה.

מילות הבבא השלישית הם – "ברוך הוא אלוקינו שנתן לנו תורת אמת וחכמה בינה ודעת, להשכיל כוונת הבריאה ולהבין כוונת ירידת הנשמה לעולם זה לעשות רצונו יתברך ויתעלה בשעבוד המוח והלב".

סיים כ"ק אדמו"ר הרש"ב:

קודם מאסרו של אדמו"ר הזקן, היתה עבודתם של החסידים בתוכן ובנושא של הבבא השניה שהיא כנגד עולם היצירה. אך לאחר שהשתחרר מן המאסר, ותורת החסידות יצאה ממיצר לגאולה, היתה עבודתם של החסידים בבבא השלישית דווקא וההדגשה היתה במה שנתן לנו.

הבבא השלישית היא יסוד החסידות כולה, ובה הוגים החסידים מאז ועד היום. ובבבא זו נקבל פני משיח גואל צדק במהרה בימינו אמן.

(אג"ק הריי"צ ח"ד ע' רח"צ)