בשבוע שעבר עסקנו בדמותו של אברהם, ושרה אשתו בהיותם צדיקים גמורים, שמיצו את כל ימיהם באופן מוחלט. הפרשה מוסיפה ומתארת את המשך השתלשלות בית אברהם בפרשה שנקראת חיי שרה בה באופן פרדוכסלי (או שלא) מתוארת דווקא הסתלקותה של שרה והגעתה של רבקה, כלתו המיועדת של יצחק אל כנען ואל אוהל שרה. הסימנים הניסיים לכך שרבקה היא המתאימה להמשך שושלת אמהות האומה מאותתים כי יש ממשיכה לדרכה של שרה.

אך ישנה דמות ביניים, שנמצאת גם היא בתמונה. תפקידה לא ברור וננסה מעט לרדת לעומקה כדי להבין מי היא. הדמות הזו היא הגר.

הגר הגיעה עקב המלצתה של שרה לאברהם. משראתה שהיא עצמה אינה הרה לבעלה הביאה לו את הגר כשפחה שתשמש גם אישה שניה ותקים לו זרע. משידוך זה נולד ישמעאל.

המפרשים אומרים שהגר הייתה למעשה בתו של פרעה, מלך מצריים העולה והיא הייתה נסיכה בבית אביה. יחד עם זאת, כשראתה את "מודעת הדרושים" שפרסמו אברהם ושרה, התעורר בה ניצוץ של קדושה והיא העדיפה לעזוב את מנעמי החיים בארמון המלוכה, ולבוא להיות שפחה לאברהם, פער מטורף בין מה שהיה לה ובין מה שהפכה להיות. כל זאת כי ידעה שהיא תזכה להמשיך את זרעו של אברהם וכדי להתדבק בצדיק – היה שווה לה.

אלא, שהתכנית השתבשה. הגר ילדה את ישמעאל שכבר בהיותו רך בשנים הראה שהוא נושא את גן העבודה הזרה ואת החינוך השורשי שינקה אימו בבית המלוכה. הוא החל להדגים מעשי עבודה זרה ואכזריות בבית אברהם לנגד עיניה הכלות של שרה. כשילדה שרה, באורח ניסי את יצחק, ונאמר לה כי זה יהיה הבן שימשיך את זרעו של אברהם וימשיך את האומה היהודית קיבלה החלטה: לסלק את גורמי ההשפעה השלילית מביתה. על כן ביקשה מאברהם לסלק את הגר וישמעאל מביתם. הכתוב מספר על המצוקה אליה נקלעו במדבר ועל רחמיו של הקב"ה על שניהם. המדרש מוסיף כי מלאכי עליון ניסו להפציר בה' שלא יחייה אותם אלא יתן להם למות במדבר שכן – עתיד זרעו של ישמעאל להנחיל לזרעו של אברהם ייסורים, מלחמות ותאוות נקם ורצח (ר' חדשות) ולכן – זה הזמן להפטר מהם אך הקב"ה ענה להם: ישמעאל – עתיד להיות רשע? נניח. אך מהו עכשיו? צדיק או רשע? חוטא או תם? אינני שופט אדם לפי מה שהוא עתיד להיות אלא לפי מה שהוא עכשיו, כרגע. וכך נשלח מלאך והציל את הגר ובנה בהיותם שם. מעבר לכך, הכתוב אינו מספר.

אך המדרשים מרחיבים את היריעה: בזמן הזה, שבו גורשה הגר מבית אברהם מספר המדרש ש"חזרה לגילולי בית אביה". כלומר חזרה לעבודה הזרה ולעולם הישן והרע שחייתה בו. שרה ראתה זאת בצפייה למרחוק ולכן דרשה את הרחקתה.

אך מסתבר, כי כאן לא תם הסיפור: בסוף ימיו נושא אברהם אישה בשם קטורה. מיהי קטורה? אכן, הגר. ואומרים המפרשים כי שמה נקרא קטורה כיוון ש "נאים מעשיה כקטורת". ושוב נשאלת השאלה, כיצד? הלא היא חזרה לסורה ובנה ישמעאל עימה?

לכן מביא רש"י את דברי המדרש, שקטורה זו הגר. אמנם היה שלב שהיא חזרה לגילולי בית אביה, אבל מכיוון שספגה מאברהם את האמונה בא-ל אחד, והדבר נטמע בה ללא אפשרות לשינוי, עשתה תשובה וחזרה אליו ואל האמונה בה'. תשובתה וחזרתה של הגר משקפות את השפעתו הגדולה של אברהם אבינו, שהחדיר את האמונה בה' בסביבתו ובבני-ביתו. עוד מוסיף המדרש כי "קטורה – לשון קשורה" כלומר המילה קטורה באה מהמילה קשורה – שהיתה קשורה לאברהם ושמרה לו אמונים גם כשהייתה מורחקת מביתו. היא בקלות יכלה לחפש לה זיווג אחר ונחשק אך היא נשארה קשורה בקשר של נישואין וזוגיות אך ורק לאברהם וזה מה שאפשר את חזרתה לביתו, לחייו וכמובן – לאמונה בא-ל אחד.

גם ישמעאל, כמסתבר, עשה בסוף ימיו תשובה והיה לצדיק.

סיפור זה כולל בתוכו כה הרבה שיעורים עבורנו:

– החובה להסתכל על מצבו הנוכחי של אדם ולא לקבע אותו בסטיגמות של העבר או בתחזיות של ההווה.

– היכולת הפרקטית להפריד טוב מרע, גם במחיר קשה כדי למנוע נזק רב יותר בהמשך.

– החכמה האדירה לקבל בן אובד ולא לוותר עליו גם כשנראה הכי רחוק מאתנו וזה חסר סיכוי. תמיד יש פתח לתשובה.

– והכי חשוב: "חזקה על תעמולה שאיננה חוזרת ריקם". כשאדם שומע את האמת – הוא לא מסוגל יותר לשכוח אותה. גם כשהוא חושב שהוא "דפדף" את זה ועבר הלאה, גם כשהוא מעלים ומכסה עליה בכיסויים רבים וכבדים היא תצוץ ותעלה ותאיר עד הסוף, ככתוב: "אמת מארץ תצמח".

ונחזור להגר: על הפסוק שלעיל, "ויוסף אברהם וייקח אישה ושמה קטורה" מדייק הרבי בשיחתו:  "ויוסף" מלשון הוספה בקדושה ובאור אלוקי. קודם-לכן הייתה עבודתו בהוצאת הטוב מהרע ובהפרדת הרע מן הטוב, אולם לאחר מכן התעלה אברהם למדרגה גבוהה עוד יותר, עד שהיה יכול להפוך את הרע לטוב ולהחזיר גם את הגר וישמעאל לדרך הישר.

שנזכה ללכת בדרך האמת, שבת שלום ומבורך!

(מעובד עפ"י שיחות של הרבי מליובאוויטש, מתוך לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 174)